77
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

זרה באפלה

של מי התגובה הזו.. לעזאזל?

13/05/2010
 
 
בשנים קודמות, כאשר הייתי יותר פעילה בפורומים וגם אי שם היה לי בלוג אחר, הייתה לי חיבה גדולה לקוראי הראשונים. ללא תמיכתם, תגובתם והעידוד שלהם, אולי הייתי זונחת את הכתיבה מזמן.
 
לעומת זאת, כמו שיום אחד הבנתי שאני אוהבת את קוראי האלמוניים האלה שמשאירים לי את תגובתם, יותר מאוחר גיליתי לזוועתי שיש אחרים המעוררים בי רגש מנוגד לזה. אנטיפטיות טוטאלית. גועל, מיאוס ומועקה קרוב לאלו שמרגישים עובדי מקדונלד`ס כלפי הצ`יפס או עובדי שרות לקוחות כלפי עבודתם. לשווא ניסו קוראים אחרים לנחמני שבדרך כלל אלו שני מתבגרים
עם חצ`קונים ושיער ארוך, או איזה קשיש אבוד באינטרנט או איזה מהנדס נוסטלגי מתוסכל שתמיד רצה להיות עיתונאי. פיתחתי שינאה כלפיהם כאילו היה זה איזה תחביב ויותר מזה, שנאתי אותם כל כך, שנאלצתי לסווג אותם לפי רמת המיאוס שעוררה בי הפתולוגיה המפגרת מצד הזה של הדוכן.
 
 כשפתחתי את הבלוג הזה והשני (בקטגוריית אוכל), למדתי לרסן את הרגש השלילי הזה ופשוט אני חוסמת את הפסיכיים האלו. למזלי רוב קוראי  פה הם בקטגוריית יהלומים, כי תגובתם היא עניינית,רווית הומור, לא משתלחים ואם כבר מעירים לי, זה רק עבור ביקורת בונה שכמובן היא חשובה ותמיד אקבל תגובות אלו באהבה רבה.
 
סוגי מגיבים מאוסים:
 
הפילוסוף:
זה אחד הקוראים הכי כבדים שיש ברשת, איש מבוגר שהולך ובא ללא לאות, הוא מתמוגג בזמן  שתורם את דעתו בכל בלוג הנקרה בדרכו. הוא מעל גיל 40, איש מקצוע מתוסכל שתמיד חלם לכתוב.
הניק שלו מורכב משם ושם משפחה (בכב` ראובן כספי), כותב בעברית רהוטה ושולח מיילים בשרשרת עם תאוריות קונספירטיביות שאמורות לגלות איזו שערוריה שקשורה לממשלה, או סודות גדולים של ממשלת ארצות הברית.
לעולם הוא לא משאיר תגובות נורמליות, אלה מגילות נצחיות על נושאים חשובים, שלפני זה הוא כותב בוורד ומתרגל את הכתוב בקול רם בסלון ביתו, משוכנע שהוא יכול לגנוב את תשומת הלב של שאר המגיבים ולהרגיש שהוא יותר שנון ואינטליגנטי משאר הקוראים.
 
"נועה: עם כל הכבוד ובלי להיות מומחה בנושא, למרות שכן יש לי ידע מורחב וחיך מעודן השאבתי אותם מתוך קריאה וביקורי במסעדות וממנות גורמה, אני מזכיר לך שהפסטו מורכב מריחן ושלא קיים דבר כזה כמו פסטו פטרוזיליה או רוקולה, להזכיר לך הפסטו מורכב מריחן, צנוברים, שמן, פרמזן מגורר ומלח..  היום קוראים לזניה לכל מאפה במילוי ירק וזה לא בסדר! צריך לקרוא לדברים בשמם."
 
"אני מפרגן ליוזמה של שפים מסויימים, אבל לפני זמן קצר, ביקרתי עם משפחתי באיזו מסעדה והופתעתי כאשר הגישו לנו פונדו צמחוני, ואני רוצה להגיד לכם, אם מענין אותכם את דעתי הצנועה ש.."
 
בשקט בשקט בזמן שהוא מקיא את  הפזמון הממוחזר  והמשעמם שלו הנאיבי המתוסכל מיירר למחשבה שאיזה עורך עיתון יגלה אותו ויתן לו טור בשם "הפילוסוף" באיזה מוסף של סוף שבוע, וכשזה לא קורה, אז הכעס מתפרץ, הוא מאשים את האידיוטיזציה של התקשורת ומקלל את בעל הבלוג עד שמתייבש.
 
המבקר הספונטני:
קורא מעיק זה, הוא סוג של דעתן עם שיגעון גדלות שמשאיר תגובות מאוד מעובדות דומות לעבודות המתוקנות שהיו כותבות מורתינו בכיתה א`. בדרך כלל למבקר הספונטני יש בלוג גרוע שאף אחד לא קורא והוא משוכנע שהנסיון שלו כסופר אנונימי מקנה לו את הזכות לבקר אחרים.
 
"התחלת בסדר, אבל האמת שהדרדרת כשכתבת שאת לא אוהבת את הצבע הצהוב, הלוואי שתתעשתי. שלומות. יוחנן"
 
"להוציא את ההתחלה, שהיא מעט חלשה, השאר היה בסדר. לא צחקתי יותר מדי, אך ניתן לקריאה. בהצלחה בפעם הבאה. הקוטל"
 
"הבלוג הזה לא מה שהיה. היה לך רעיון טוב, אך הוא מיצה את עצמו. תמחקי אותו כי לא ישארו לך קוראים. העין הבוחנת"
 
אני לא מבינה איך עובד הראש של בלוגר זה, תעלומה. לו ידע אלו רעיונות מיסמים בבלוג, הרכבת רשומה, או אלו כלים הם הנכונים לכתיבה אונליין, הבלוג שלו לא היה שומם.
 
התובעני:
זה עוד קורא שנוא, המשוכנע שבעל הבלוג הוא עבד שצריך להודות לו יום וליל על שהוא קורא אותו.
הוא דורש רשומות ביתר תדירות, נושאים חדשים, פוסטים יותר ארוכים, שיגריל בובות פרווה, שלא יחלה, שהאותיות יהיו יותר גדולות ושלעולם, לעולם לא ירוויח כסף מהבלוג.
 
"כמה משלמים לך מתפוז? אלו מסלקום שילמו לך עבור מה שכתבת? את פראיירית, תקימי אתר, ישלמו לך דרך הפרסומות"
"את מוכנה לכתוב כל דבר רק עבור הכניסות וזה מקומם אותי"
 
אפילו כאשר הוא מחמיא הוא מנצל את העיתוי כדי להתלונן ולבקש משהו חדש, אפילו איזו שטות ממוחו הצרכני הרקוב והעצל. זה אותו אחד שחושב שאם הוא משלם 19.99 ש"ח עבור איזה שירות, אז צריכים לקבל אותו עם שטיח אדום וסלסלת פרי העונה כל פעם שהולך להתלונן על משהו.
 
המגן על אחרים ומסכנים:
עוד טיפוס כבד ומכובד נוטף סירופ שבא תמיד להודיע שמישהו עלול להפגע בגלל הסיבות הכי בלתי אפשריות.
 
"נועה, אני מבקש ממך בכל לשון של בקשה שלא תגידי שהמפתחות נעלמו לך, זה מאוד כואב לראות את זה כתוב. בגלל משפטים כאלה, בארגנטינה נעלמו 30 אלף בני אדם."
 
"זה לא לענין שאת כותבת שהמכונית פיאט קובו היא מכוערת, חשבת מה ירגישו כל בעלי המכוניות האלו? זה מאוד צורם! אין לך רגשות?"
 
"מצאת חן בעיני עד שכתבת את המילה "מפגר", המפגרים הם אנשים מאוד מיוחדים"
 
אצל טיפוס זה, כל בדיחה הופכת לחוסר כבוד פוטנציאלי כלפי מיגזר מסויים באוכלוסיה והקורא הזה נרגיש מחויבות מוסרית להראות בסדר בעיני כל העולם. אם זה היה תלוי בו, הפרסומות המצחיקות, ההומור השחור והרעות מהטלנובולות, לא היו קיימים.
היו נשארים משפחת פליינדרס מהסידרה "הרקיע השביעי" וסידרה אין סופית של כל המופעים המשפחתיים שחנקו את הטלוויזיה בשנות ה80`.
 
המקלל:
זה המנוגד לקודם. הוא רוצה בדיוק את ההיפך. בדרך כלל הוא מפתח קבעון לבלוג פופולרי ונשטף באובססיה כדי להוכיח שהוא יותר שנון ומשכיל מהמארח. הוא מאמץ את מוחו בלייצר התקפות טיפשיות ומשאיר רבבות של תגובות ליום, שרחוק מלעזור לו הן מציירות אותו כמפסידן פסיכופתי ומעורר את חמלת שאר הקוראים.
 
"היי נוע`לה. לא הצלחת לחסום אותי זנזונת קטנה, חיחיחי. כבר אמרתי לך נוע`לה, הבלוג הזה גמור, אלה אם תשמעי לעצותי, אבל את לא, כי עלית על עץ יותר מדי גבוה ואת לא רוצה לראות את המציאות"
 
בדרך כלל, מנהל הבלוג חוסם אותו ותגובותיו נופלות במסנן הספאם, היכן שלעולם לא יראו יותר אור. הן מתות לצד מליוני פרסומות של קאזינו אונליין, כדורי ויאגרה, מכשירים להגדלת הפין, בלי שאף אחד יבדוק בכלל אם בין תגובותיו היה משהו ראוי לקריאה.
 
האנונימי:
טיפוס אחרון זה, הוא הפחדן האוניברסלי שמקלל ויוצא בריצה. פגע וברח. זה סוג של קורא פאתטי, שמאוד ממורמר וכועס ומאוד מתביש מהבלוג שלו ויודע שיכול לבקר ולקלל רק בעילום שם.
זה הסוג הכי שנוא על כל הקוראים, למרות שבתאכלס הוא צודק.
הוא יותר ערמומי מהמבקר הספונטני, כי הוא יודע שהוא לא באותה רמה של בעל הבלוג, הוא יותר שקול ומציאותי מהפילוסוף, כי הוא יודע שלא יקראו אותו, יותר צנוע מהתובעני, כי הוא רק מבקש להוציא תיסכולים ויותר בריא מהמקלל, כי הוא משאיר רק תגובה אחת.
 
"איזה בלוג מעפן יש לך" "לכי למטבח פוסטמה, מה את מבינה בכלל בכדורגל?" "לכי חפשי מי שינענע אותך לפני שאת כותבת על גברים חתיכת מפגרת"
 
 
לשמחתי, כמו שציינתי למעלה בבלוגים העכשווים שלי אין לי מגיבים כאלו או שאם צץ אחד/אחת, הם ישר נחסמים.. אבל בואו לא נפתח פה לשטן.. טפו טפו. ואני מעריכה ומוקירה המון את קוראי הנאמנים שדרך תגובתם אני לומדת המון גם וזה המקום להגיד להם תודה שוב.
 
 
 
 
 
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

68 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל רודפת מכנסיים אלא אם צויין אחרת