22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

זיכרון בפועל

סרט לבן

חובבי קולנוע יודעים, שיש שני סוגים של קולנוע: קולנוע בידורי וקולנוע אמנותי. ליתר דיוק, אין מדובר בשני סוגים, אלא בשני קצוות של רצף. בקצהו האחד של הרצף נמצאים סרטים, שכל מטרתם היא לבדר. באמצע הרצף ישנם סרטים, שהם גם מבדרים וגם בעלי ערך אמנותי. בקצהו השני של הרצף נמצאים סרטים שעיקר מטרתם היא להקסים, לעורר ריגוש אסתטי. אותו סוג ריגוש, שאנשים חווים בשמורת טבע שובת לב, או בעיר בנויה להפליא, או מול אדם יפה תואר. כמו שקוראיי הותיקים כבר יודעים, אהבתי הגדולה ביותר, שלא לומר תשוקתי העמוקה ביותר, היא לסרטים שיש להם ערך אמנותי רב. לא יפריע לי אם הם יהיו גם מבדרים, אבל לא יפריע לי גם אם לא.

ההקדמה הזו נועדה להסביר מדוע איני ממהר להמליץ על סרטו של מיכאל הנקה "סרט לבן", למרות שצפיתי בו בנשימה עצורה ונהניתי ממנו הנאה גדולה. התמונות שמוצגות בו מרהיבות עין (אפשר לראות כמה מהן בסקירה של יאיר רווה), התסריט כתוב היטב, מעניין ומעורר למחשבה, וכל השחקנים עושים מלאכה מעולה. אבל בסרט הזה אין שום אלמנט בידורי, ולכן אני מניח שלא כל אחד יהנה ממנו כמוני. אין כוונתי למתוח ביקורת על מי שטעמו שונה מטעמי, ואיני רואה בעצמי אדם מתוחכם ומעודן יותר מאחרים. זה מה שאני אוהב, וזכותם של אחרים לאהוב דברים אחרים.

"סרט לבן" מתרחש בכפר גרמני פרוטסטנטי קטן, שרוב תושביו מועסקים כפועלים חקלאיים באחוזה הסמוכה. כבר בתחילת הסרט אנחנו מבינים, שהסיפור מתרחש בימים רחוקים: אין בכפר חשמל, אין מים זורמים, כלי התחבורה העיקרי הוא כרכרה רתומה לסוס, העבודה החקלאית מתבצעת בקלשון ובמגל. הסרט מצולם בשחור לבן, מה שמעצים את התחושה שמדובר בסיפור ישן, על גבול האגדה. אבל, על הרקע הפסטורלי הזה מתרחשים דברים רעים, שחומרתם גוברת והולכת. חוט מתוח לרוחב הדרך גורם לתאונת רכיבה, לפציעת רופא הכפר ולמות סוסו. אישה נהרגת במנסרה המקומית. בעלה נמצא תלוי בחצרו. בנו של האציל המקומי עובר התעללות מינית. תינוקו של משגיח האחוזה כמעט מת במחלה, בגלל חלום שהושאר פתוח בליל חורף קר. מתבן מועלה באש. ילד מפגר עובר התעללות פיזית קשה. אנחנו לא רואים את ההתעללויות. אנחנו רק יודעים שהן קורות.

מה שאנחנו כן רואים, זה את האכזריות הממוסדת שבה נוהגים במקום הזה כלפי נשים, ובמיוחד כלפי ילדים. אכזריות ברשות ובסמכות, אכזריות שנתונה לה ברכת ההנהגה הרוחנית של הכפר. למעשה, הכומר המקומי בעצמו אחראי לכמה ממפגני האכזריות המזעזעים ביותר כלפי ילדיו שלו, אכזריות פיזית ורגשית כאחד. הצופה מוזמן להסיק, שמי שנולד בסביבה אכזרית כל כך והיה קרבן ל"חינוך" כה קשוח, סופו שיפעיל אכזריות רבה עוד יותר על חלשים ממנו. הסרט אינו מגלה מי ביצע את הפשעים החמורים עליהם דווח לנו, ואין בכך צורך. רוב הדמויות שפגשנו עד כה היו בהחלט מסוגלות להם. ומכל מקום, זה לא סרט בלשי, והשאלה "מי עשה את זה" אינה רלבנטית.

הסרט נפתח במונולוג של המורה של הכפר, שהוא דמות המספר בסרט. במונולוג, שנמסר ממרחק של עשרות שנים לאחר האירועים המתוארים בסרט, המורה אומר שאולי יש באירועים האלה כדי לשפוך אור על מה שקרה בגרמניה בשנים שלאחר מכן. הכוונה היא, כמובן, להסביר את שורשי הרוע והאכזריות של גרמניה הנאצית. להגיד, שבארץ שבה מעבירים ילדים תחת חינוך כל כך קשוח ואכזרי, אין תימה שהילדים הללו גדלים להיות פושעי מלחמה סדיסטיים. אני לא יודע לומר עד כמה ההסבר הזה משכנע: הרי גם בארצות אירופה האחרות נהוג היה חינוך קשוח ואכזרי בחסות הדת הנוצרית, ובכל זאת רק הגרמנים היו אלה שבנו והפעילו את מנגנון הרצח המתועש שכולנו מכירים. אולי לחינוך הגרמני הקשוח הייתה תרומה גדולה לפשע שביצעו הגרמנים באמצע המאה העשרים, אבל אני לא חושב שהוא הגורם היחיד להם. אולי אפילו לא הגורם העיקרי.

עם זאת, אני בהחלט מצטרף ליוצרי הסרט בגינוי החריף שהם מגנים את החינוך הנוקשה והאלים שמודגם בסרט. אנו, שמחנכים את ילדינו בחינוך מערבי ליברלי, שומעים לפעמים ביקורת על צורת החינוך שלנו, שכביכול מצמיחה רק אקזמפלארים ירודים כמו ליטל מעתוק וכמו אביב גפן. הייתי ממליץ לחסידי החינוך הסמכותי הקשוח ללכת לצפות ב"סרט לבן", ואולי לשאול את עצמם כמה שאלות ביחס למעשים איומים שעשו יהודים שאיתרע מזלם להתחנך בחינוך כזה. יהודים כמו אמא טליבאן והרב אליאור חן, למשל.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

12 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שושן פרא אלא אם צויין אחרת