00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מציאות מתולתלת

השכן שלא ישן!

סיפרתי וכתבתי בעבר על העוזרת שהחליטה לעזוב כי "אינה ממצה את עצמה בביתנו", סיפרתי גם על העיר הגדולה והמזבלה בשכונה ובעיקר על הבית הנפלא שאני גרה בו מאז נולדתי, שעם ולמרות הכל, הוא יחיד בנשמתו.

מעשה בשכן. ואם תרצו, אפשר לכנותו "השכן שלא ישן" ומדבר בקולי קולות. מדובר על שכן חדש שהגיע לכאן לא מזמן, וכמובן שהכל באופן יחסי אלינו- הדיירים הותיקים ביותר בבניין. הוא צירף את עצמו בחסד ולא בזכות, למגורים משותפים עם שכנה ותיקה (זוגתו), השוכנת ממש מתחתינו בקומה השנייה. השכן החדש הפך להיות ה-גבר בביתו ונמצא כתחליף לאב המשפחה [שיצא מכאן כבר מזמן לדרך חדשה].

אז איפה היינו? אה נכון, השכן המהולל המתפאר בכשרונותיו. הוא מתקן תקלות ופותר בעיות, בעיקר קטנות, חשמל או אינסטלציה או כל תחזוקה כזו ואחרת. "האיש יתקן" זוגתו כך אומרת.

בנוסף לכל מעלותיו ה"מופלאות" [וביננו- כל אחד יכול לבצע אותן, הוא רק צריך לרצות], מבטא אותו שכן את דיעותיו לאוזני כל, בדרך כלל בקול גדול. דעתו תמיד נחשבת מעל כולם ודיעותיו צריכות להתפזר לכלל העולם.

"היי! אתה חייב לשמוע עוד סיפור חַיִל מתקופתנו בצבא!" הוא תמיד מספר לבְנה של זוּגתוֹ החביבה. עומד בחצר האחורית של אותו בניין מגורים בו אנחנו גרים, משתף את כל הדיירים בשיחותיו, במיוחד אם הן פרטיות, הוא צועק, מוסיף ומתרברב בעוד אינסוף סיפורים. (ובדרך כלל, דווקא בשעות שמפריעות לאחרים.)

בסופי השבוע הוא יוצא שוב לחצר, מבזבז מים באופן יסודי על שטיפה קבועה (וגם מיותרת) לעוד אחת מאותן מכוניות האספנות שלו עם חבריו (ואני חשבתי שאין לנו מים לבזבז), וכשהחצר מתמלאת בשיטפון יסודי במיוחד, הוא נוהג לשבת קרוב לגדר ולהוסיף עוד שלל של בלבולי מחשבות "מבריקות" משלו, עם עוד שני חברים (לפחות). "הם ואני ביחד עוד מתקופת הצבא, ולא תמצא חברים טובים כמונו בשום מקום אחר!" [אני הייתי אומרת- אל לך למהר ולהסיק מסקנות. אני הייתי נותנת לך דווקא כמה דוגמאות טובות!]

בשעות הערב המאוחרות, הוא שולח את הכלב אך הלא כל- כך ממושמע ולא ממש סימפטי שלו (אומרים שהכלב דומה לבעליו) החוצה – לבד – לטיול הלילי שלו כדי "להתפנות" [בדרך כלל בדיוק כשאני מחליטה ויוצאת החוצה ללוות את הכלב הכן ממושמע שלי]. הוא משאיר שאריות בין המכוניות שבחניית הבניין, וכאמור אין אחריו בעל שינקה. הכלב השובב שמשוטט, רץ, משחק וגם מתקוטט, רודף אחר צילו של הכלב שלי (כנראה בנסיון למעט תשומת לב). וכמה מעיק לברוח ולהימנע בכל יום מחדש, למרות שביקשת אחרת בעבר, מהפגישה המקרית (או שלא) המתמשכת יתר על המידה עם אותו כלב רועש ומרדן של השכן הרגזן.

אותו שכן שבאמת כמעט לא ישן, בשעות לילה מאוחרות של סופי שבוע בעיקר, צופה במשחקי ספורט רועשים. יחד איתו כל דיירי הבית נסחפים, צועקים ומריעים, ממחישים את התרגשותם הרגעית בקול. הוא מתריע ומתנצל על מסיבות משפחתיות רועשות, שעה לאחר שהן כבר נגמרות. במקלט המסודר של הבניין הוא תמיד משאיר עקבות והרבה בלאגן. (ותמיד בכמויות).

אז אולי ישנן הרבה מעלות לאותו שכן חייכן ורגזן (מהולל, מבולבל, משוכלל, ואם תשאלו אותי - גם קצת מקולל). הוא יכול להיות אדם כשרוני ואיש שיחה נחמד בדרך- כלל בפגישה מקרית בגרם המדרגות שבין הקומות, ואולי הוא בעל חכמת חיים מעניינת (הפעם קחו אותי בערבון מוגבל, טוב? ).

אך למרות ולפני הכל - מישהו צריך כבר להסביר לאותו שכן (בעל הפוטנציאל המופלא), את מונח ה"שקט" (במיוחד בצהרי היום או בליל השבת ואחר חצות) ומשמעותה של הפרטיות... בעיקר כששוכנים בבניין של שלוש קומות יחד עם עוד 10 דיירים לפחות.

אני חושבת, שזו לא בקשה גדולה מידי.. לא?

"השכן שלא ישן, תגיד לי למה אתה לא ישן?" (ולמה גם אתה לא נותן לאחרים לישון למה??)

 

אין לקדם פוסט זה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

20 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל טולה הורוביץ אלא אם צויין אחרת