00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סריגה עם שוקו

התמודדות - עבודה וחיוכים

לא סתם בחרתי את האייקון שמפאר לי את הפוסט הזה. אתמול, אם כי האמת מזה כבר שנתיים שאני שומעת את  הפזמון הזה, ואמש שמעתיו שוב, הם אוהבים אותי שם. יותר נכון היא המחליטה הגדולה מתה עלי למרות כמה קטנות פה ושם שאנחנו מחליקות בינינו ואני מאוד משתדלת.

אמש היתה לי איתה שוב שיחה כייפית ובסיומה יצא שהיא מאוד מקווה שזה ששולח אותי אליה יגדיל לי בקרוב את המשכורת.  בינתיים הוא בא לקראתי בנסיעות וסוף סוף אני מקבלת תשלום דלק למכונית שלי. עד כה נסעתי לשם בתחבורה ציבורית כשאני שורפת מהזמן הפרטי שלי יותר מ-4 שעות לשני הכיוונים גם יחד שעה שברכבי הפרטי אני יכולה להגיע למקום תוך 25 דקות הלוך וכ-18 דקות חזור.

אז  דיברתי עם הבוס שלי יותר נכון הוא התקשר אלי ושאל איך אני נוסעת לשם וסיפרתי לו וסיפרתי לו כמה זמן אני מבזבזת כדי להגיע בזמן ויוצאת מהבית בשעה שעוד חושך בחוץ והציפורים לא מצייצות אפילו והוא אמר רגע, יש לך רכב נכון, ואני אמרתי כן. אז יופי. תגידי לי מה המרחק בק"מ ואני אשלם את זה ותסעי עם שלך מה את צריכה להסחב באוטובוסים ולהגיע סחוטה לשם ובחזור. אז סכמנו מה סכמנו ואמש היתה הפעם הראשונה שנסעתי לשם ברכב שלי, כולי מלאה פחדים איך אני עוברת את זה כמו גדולה ולמעט כמעט תאונה, ולא באשמתי, הגעתי בשלום. קצת רועדת אבל יש לי רשיון למעלה מ-13 שנה בהם השתמשתי ברכב אולי 100 פעם לא יותר ורק לנסיעות מאוד קצרות ואולי עוד 10 ארוכות יותר לחיפה הלוך.

אז מאתמל קבלו את הנהגת האוטיסטית השניה אצלנו בבית. היפ היפ הורי לי. עכשיו כל מה שנותר אחרי שגם הרווחה אמרו לי שמצאתי כנראה עבודה בסדר למרות שאני עובדת רק יום בשבוע. מבחינתם זה מעולה העיקר שאני קצת יוצאת מהכוך שלי ומתרגלת אנשים ותקשורת. ושתדעו לכם שעברתי טלטלות רבות ביותר במקומות רבים ושונים מגיל 18 ובאף אחד לא החזקתי מעמד למעט בית משפט יותר מכמה חודשים. במקום העבודה הנוכחי התחלתי לפני חודש שנה רביעית. אני ממש גאה בעצמי. עדין לא מאמינה שזה קורה לי. והם דואגים לי ממש כמו לילדה קטנה וגם זה מאוד משמעותי בחברות שכנראה שאין בהן הרבה עובדים או שאני באמת שווה את זה ועושה מעל ומעבר לתפקיד שלי.

 

ואסיים בקטנה ומאושרת מאוד - הרי סוף סוף מגיע לי גם קצת אושר ולא רק מנת בכי יומית, התעוררתי לפני כשעתיים בגלל שאני לא במיטבי קצת מקוררת נדבקתי מהקטנה שלי, מקווה שיעבור עד שבת אני על תרופות סבתא בעיקר, ולפני כ-30 דקות התוכייה הענקית התעוררה לחיים, שתבינו מדובר בתוכי ג'אקו ולקבל מדבר כזה ביס זה כואב רצח.

קבלתי אותה לפני חודשיים ושבוע כשכל מה שהיא מוכנה לקבל ממני ובכלל מהילדים שלי זה האכלה מהיד. לא לבוא אלינו ולא כלום. דווקא לא פחדה מבני אדם. המגדל שלה טען תוך שבוע תתרגל אליכם אם לא דיבר ממש כמוסוחר תחזירו אותה ותקבלו את הכסף בחזרה. הלו מה בדיוק אתה חושב שאתה מוכר, צעצועים, לא אתה מוכר משהו חי עם רגשות אתה לא יכול לעשות דבר כזה. לא אמרתי לו את זה , זה מה שחשבתי בלב וברכב כשכבר אנחנו מתחילים איתה בונדינג הסברתי לילדים שהיא לא ממש רגילה למגע יד אדם וצריך מחדש. ואז רותם יורה אמא כמו שעשיתי לתוכונים. וואלה, אמרתי לה, כן. טוב אמא, נעשה את זה ביחד את ואני . אמרתי לה בכייף .

מאז במשך חודש ימים בנינו לה יחד את ההחתמה המחודשת. והבוקר אחרי חודש בו נוסף בו אנחנו היינו צריכים לחכות שהיא תבקש לצאת מהכלוב שלה ורק אז מרשה לקחת אותה, היא קראה לי  בעודה סגורה את לינת הלילה שלה, כשהיא שמה לב שבקריאה ראשונה לא נעניתי לה, קראה לי 4-5 פעמים נוספות, דברתי אליה מהמחשב מרחק של 5 מטר מהכלוב, ושמתי לב שהיא באמת רוצה משהו, והיא שוב קראה לי. אז באתי פתחתי את הדלת ושאלתי  אותה אם היא רוצה החוצה. הבובה הזאת המדהימה הרימה את הראש בעודה עומדת על מקל השיוף עליו היא אוהבת לישון וחיכתה. הכנסתי את היד לליטוף וזכיתי בשתי רגליים שעלו עלי תוך שניה ותוך אלפית השניה החוצה.

לא ניסתה אפילו לטפס לכתף כהרלה, הורידה מיד את הראש ודחפה אותו מתחת ליד שלי כשאני עוד מסדרת את הדלת של הכלוב שלא תפריע למעבר במסדרון, והיה כל כך ברור מה שהיא רוצה. אחרי מנת ליטופים של 5 דקות בעוד אני בודקת מה לצ'פר אותה לארוחת בוקר, ביקשה גם את החיבוק שלי וגם פה לא חיפשה לטפס לי לכתף ממש נצמדה כמו תינוקת שלא ראתה את אמא שלי כמה שעות טובות. ליטפתי, דיברתי אליה, קיבלתי נשיקה, קיבלתי התחככות בלחי כמו שאני והיא רגילות במשך היום, ונהניתי והתמוגגתי מכל שניה.

שמתי אותה על הכתף כשאני מבקשת פעם אחת ויחידה רדי. והיא הולכת איתי לכיור לשטוף את הכלי של ארוחת הערב שלא הספקתי ומיד קיבלה את ההשרייה שלה של סוף השבוע.

 

מה אגיד סוף סוף אני מרגישה שיש לי אמת תינוקת נוספת בבית.

ועוד בקטנה נכון אני באמת צריכה לפתוח בשביל זה רשומה אולי פעם, כרגע לא מרגישה נוח, אבל גם בעלי ממשיך להפתיע ובענק = אז רק ממש בקטנה תמשיך ככה מתה עליך.

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

3 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אמא של דפנה אלא אם צויין אחרת