00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מציאות מתולתלת

נסו בלי ה"כאילו"!

למפגש הראשון במד"צים, הגעתי לבד. (גוף עירוני, "מדריכים צעירים")
הדרכה ראשונה, כ- 20 צעירים ובדיוק 3 מדריכים מולם. כל אחד מאיתנו ומהם הגיע עם הנישה שלו והידע, הכישרון הטבעי הפחוּת או העליוֹן, הרצון ללמוד וללמד איך להדריך ואולי, אולי גם לשנות דבר או שניים בעולם. או לפחות רק פה בעיר. ואם לא בשניהם, אז בעצמנו.

הדבר הראשון שהתבקשנו לוֹ אחרי שהצגנו סבב שמות בצירוף חיה באות הראשונה של השם, הוא שינוי אחד קטן, מילה אחת קטנה שתשנה המון, במחשבה לפני דיבור, לפני שאתה מפזר אוויר ויוצר צירוף הברות ומילים שלא אומרות הרבה. המטרה היתה להבין את מה שהתכוונת לנסח ולחלוק עם הסובבים איתך והלומדים ממך. זה שינוי באמת מזערי, אך רב עוצמה ומחולל פלאות לעבודה עצמית, לעמידה מול קהל, ושלא נדבר על לדבר או להרצות להמונים..

"עכשיו נסו לדבר בלי המילה 'כאילו'. פשוט דמיינו שהיא איננה קיימת!"

קשה, הא?

אתה רגיל להוסיף את המילה הלא קיימת הזו לפני כל הסבר, ממשיך ומתעקש שהדברים לא קרו באמת, רק ב"כאילו" או ב"כאילו כזה". אתה חושב או מתלבט, מפברק או סתם מתחמק. המילה הזו משמשת כיסוי סְלֶנְגִי לא נאוֹת בכלל לגלוי ביותר ומציבה את המחשבות והמילים בין תחבירים לא הגיוניים.

מודה, בשעה הראשונה זה היה פשוט לא אמיתי. סיטאוציה כמעט על סף הבדיונית. לקחו לנו את המילה השימושית והמיותרת ביותר בלקסיקון שפת הצעירים (בכל זאת, כיתה ט', היינו קטנים). אף אחד מהנוכחים בחדר לא הצליח לוותר עליה ולהימנע מלשלבה בין המילים. תיאור הפעולות הבאות, מהפשוטות שבהן, הביאה צרור של הפסקות ונסיונות.

אחרי עוד זמן, התחלת לחשוב לפני כל מענה, "למה בעצם להתחיל לתאר פעולה ב"כאילו" אם היא קרתה באמת?", פתאום אתה חושב אחרת, מבין את השאלות ונושם רגע לפני שאתה יורה תשובה בחזרה למקורה. ההבנה של הפעולה ממציאה הסבר הגיוני וברור, שמגיע על- פי תחושת המעשה ולא על- פי הצורה. ואז, המחשבות מסתדרות בשורה ואתה מוציא חיבורים נכונים, המילים מתמצאות בינן לעצמן ואתה קודם כל מבין יותר טוב את עצמך. שלא נדבר על כל השאר שמקשיבים לך.

היום, אני חושבת, ובעצם אני די בטוחה, ששיחה ללא צירוף המילה "כאילו" בתוכה והצבה בין שתי מילים כקישור לא מחובר למציאות, תהיה הרבה יותר קולחת, תתנסח כשטף אחד, ללא עצירות ותהיה הרבה יותר ממצה ועניינית.

אמש, תפסתי טרמפ עם ידיד בדרך חזרה הביתה. השיחה שטפה ועניינה יותר מתמיד, אך לא יכלתי שלא לשים לב ל"בכאילו" שלפני כל הסבר וחיפוש אחר המילים המכוונות להמשך השיחה. בלי להתנשא מעליו או להשתדל יותר מידי, עצרתי אותו לרגע מהשטף הקטוע ואמרתי "נסה עכשיו לדבר בלי ה-כאילו?". הוא חייך ואולי גם הובך קלות, אך רק לרגע בודד. ברגע שאחריו הוא האט את קצב הדיבור והתעכב לניסוח משפטים ברורים ברצף הגיוני, עם אוצר מילים אמיתי משלו. ולא "בכאילו".

נכון, זה קשה. וברור לגמרי שאי אפשר להסיר הרגלים ברגע, גם אם מדובר במילה אחת קטנה שתופסת מקום קבוע בשפה של הרבה מאיתנו. אבל אולי אם בכ"ז נעצור ונתאמץ, נצליח למצוא מילים חשובות ואמיתיות לתאר את ה"באמת" ולא את ה"בכאילו".

אני יכולה להעיד, שזה גורם לי להבין ולחשוב. ואני משתדלת להמנע מלהוסיף אותה שלא במקומות רצויים בין משפטים..

אגב, אפרופו צחוק על עצמינו והשימוש ב"שפה מגוונת" (בהזדמנות אחרת קרובה, מבטיחה להעלות על הכתב את דעתי על השפה העברית הנפלאה ועל מה שעשינו ממנה בחלוף הזמן)...

אני לא חושבת שיש אחד שראה את התכנית "ארץ נהדרת" ולא נתקל בחיקוי של שני כהן (הגאונה) לאלין לוי - יוצאת האח הגדול. את ההתחקות המדוייקת והמצחיקה לדמותה, במבטא צפונבוני חלול שהודגש בכוונה תחילה. ב"שיחה הראשונה" אחרי החוויה המסעירה בבית, היא תיארה בעיקר במילים כמו "כאילו, שיואו, וואו, כזה" (וכולם הרי יוצאי אותה משפחה). תוצאות הצחוק בהחלט תאמו למציאות ההולכת ומתבדרת, והוציאו לאוויר העולם עוד דמות מוכרת ("לתפארת"), עוד סאטירה מוצלחת שלנו על עצמינו ארצנו הנהדרת.

עכשיו נסו גם אתם לוותר על "כאילו" ולדבר באמת.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

31 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל טולה הורוביץ אלא אם צויין אחרת