00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים בלי קונדום

אנרגיה מינית

 

תקציר בשבע מילים: אנרגיה מינית ומין הם שני דברים שונים. 

 

אבל אורגזמה בלי כל השאר אינה דרכי כמובן. ישנם על סדר יומי עניינים נוספים.

ראשית הרשו לי לרמוס, ברגל הכי גסה שאוכל, אמונה רווחת לגבי מין: הטענה שכל אדם בריא אמור להתעניין במין. מאה אחוז גללי פר. מניעיהם של הדבקים באמונה הזאת קשורים ללגיטימציה חברתית. ולגיטימציה חברתית קשורה לרגש הכי בלתי נראה שלנו, זה שקבור הכי עמוק: בושה. זה גם הרגש הכי הרסני שלנו, ולכן זה הנושא הפותח שלי. אנשים שמתעניינים במין נאחזים באמונה שכל אדם אמור להתעניין במין, פשוט כי היא עוזרת להם לחוש שהם בתוך תחום הלגיטימציה החברתית. זאת עוד דרך לא לדעת שגם להם יש בושה. זה אופייני למשחק הבושה שאנשים משחקים: למצוא מה לא בסדר אצל אחרים, כדרך להשתכנע שהם עצמם כן בסדר. אבל ההבדל היחיד בין אנשים שונים הוא שהבושה מתבטאת באזורים שונים של החיים אצל כל אחד. הדה-לגיטימציה שקרית מיסודה, וכך גם הלגיטימציה שהיא לכאורה מחזקת.

מידת העניין של אדם במין היא אישית. לפני הכל, היא חלק מהטבע שלו. אין לאף אחד סמכות לקבוע, או אפילו לשער, למה מישהו מתעניין יותר או פחות במין, ובוודאי שלא אקבל ניסיון לטעון שיש משהו לא לגיטימי או לא תקין בחוסר עניין קבוע או זמני במין. אני גם לא חושבת שאפשר לדעת למה מישהו אוהב מתמטיקה ולא היסטוריה, או למה מישהו אוהב מוקה ולא וניל. יש עיוותים שנוצרים בחיים שלנו בגלל רגשות מודחקים, אבל מתחת לעיוותים יש לנו גם העדפות אותנטיות. העדפות אלה הן המפתח לייחוד שלנו. עד שאין כבוד מלא לתחושה הפנימית שלנו, וכבוד מלא לתחושה הפנימית של אחרים, אנחנו שורטים ומצלקים את הנשמות שלנו. הנפש מלאת החמלה נחרדת כשהיא רואה את דרכי ההתנהגות שמשקפות את האמונה שעניין במין בהכרח מבטא בריאות. אני מתנצלת בפני כל הפסיכולוגים, הסקסולוגים, הרופאים והמטפלים אם יש חוסר כבוד בדברי, אבל לנסות לגרום למישהו להתעניין יותר במין זה בולשיט.

ואם אדם הוא ייחודי, מערכת יחסים בין שני אנשים היא בוודאי ייחודית. אנו יוצרים מערכת יחסים שונה עם אנשים שונים, ואפילו עם אותם אנשים בזמנים שונים. ההיבט המיני של מערכת יחסים הוא ייחודי. שילוב הצרכים וההעדפות של שני הצדדים הוא שיוצר אותו. גם כאן, להניח שזוגיות שבאופן קבוע או באופן זמני אינה כוללת אינטימיות מינית היא לא לגיטימית או לא נורמלית זה שיפוט שאינו במקומו.

יש כמובן סיבה טובה לכך שאנחנו נוטים לתפוש את היחסים שלנו עם מין כמרכיב קריטי בבריאות נפשית, ולכך שאנחנו נוטים לתפוש אינטימיות מינית כמרכיב קריטי בזוגיות. מפת הנפש של אדם בנויה מרגשות. יש כוחות ייחודיים של תשוקה, חמלה, התלהבות, התרגשות, אהבה, סקרנות וכיוצא בזה. ויש שכבות של פחד, זעם, קנאה, בושה, צער וכיוצא בזה, שחוסמות ומעוותות את הכוחות האלה. בניגוד למין, ובניגוד לעניין במין, אנרגיה מינית יש לכל אחד. אדם שבאופן אותנטי אין לו שום עניין במין עשוי עדיין להיות מושך עד טירוף חושים בעיני אחרים. חוסר עניין במין בוודאי לא מבטל את האנרגיה המינית. גם העובדה שאדם לא מודע לאנרגיה המינית שלו לא מבטלת אותה. זאת אנרגיה כה רבת עוצמה שאנשים מסוימים מכנים אותה כוח חיים.

כוח החיים הזה, האנרגיה המינית, מחלחל לכל פינה. הוא עוצמתי כי הוא מקיף הכל. ופה בדיוק מתחילות הבעיות שלנו, והן חמורות. האנרגיה המינית כוללת הכל. במיניות שלנו ובחיי המין שלנו משתקפים כל הכוחות החבויים בנו וכל המטענים הרגשיים שהצטברו בנו. שכבות עשירות וסבוכות של כאב, פחד, בושה וזעם, הכל משתקף שם. החברה האנושית הולכת שולל בקלות אחר היבטים חיצוניים וטכניים של דברים. כשעוסקים במיניות, אנשים נתפסים לסוגיות של תפקוד, ואפילו של צורה וגודל. אנשים מחפשים התאמה, אחידות. אנשים נאחזים בהיבטים חיצוניים או תפקודיים של המיניות שלהם כדי להשתכנע שהכל בסדר אצלם - או להפך, כביטוי של בושה, כהוכחה שהם פגומים כביכול.

באופן כללי, חלק מהותי מהאנרגיות שלנו מושקע תמיד בהמשך ההדחקה של כל הכאבים, התסביכים והעיוותים שלנו. מין ומיניות מקשים על ההדחקה יותר מכל דבר אחר. מיניות היא כוח אישי, רגשי ופגיע, והיא חודרת לכל וכוללת הכל. למין יש יכולת יוצאת דופן להעלות רגשות על פני השטח, ולא את כל הרגשות האלה אנחנו רוצים או מסוגלים לראות. קיום יחסי מין בלי להצליח לחוות מספיק התרגשות, אהבה ותשוקה הוא סימן נפוץ לכך שאנו עדיין מסרבים לחוות את הדברים האחרים שקבורים שם בפנים. הקיבולת הרגשית נשארת חנוקה. במקום להתפתח עם השנים היא רק נחנקת יותר, והמיניות - האנרגיה הכי עוצמתית והכי פגיעה - היא הראשונה שסובלת מכך.

זה לא חדש שהשתקפות המיניות בתקשורת, בתרבות ובחינוך מעוותת ועכורה. אנחנו לא מבינים מיניות נכון כי אנחנו לא מבינים כוח נכון. באופן עקבי להדהים, החברה האנושית תופשת עוצמה ופגיעות כהפכים, כשלמעשה קיים ביניהן יחס ישר. פגיעות היא מקור עוצמה, לא מקור חולשה. ההתרחקות ההיסטורית העקבית מהפגיעות שלנו, שהאמנו שתחזק אותנו, תמיד החלישה אותנו. המיניות האנושית כפי שהיא משתקפת בתרבות ובתקשורת מלאה להתפקע במניפולציה, שתלטנות, אטימות רגשית, אשמה, בושה, פחד, זעם ונצלנות. ניקח את הנצלנות כדוגמה. לא בטוח שיש אדם אחד פעיל מינית שלא יצא לו להשתמש במיניות שלו כדי לנסות להשיג מה שהוא זקוק לו מבחינה רגשית (למעשה, אנחנו מוציאים על התחביב הזה את מיטב זמננו). נשים מתעלמות מאיתותי הלב שלהן ומאיתותי הגוף שלהן ומתנהגות באופן מיני כשזה לא נכון להן, כדי לנסות להשיג אהבה, הערכה וביטחון. גברים מנצלים אינטימיות מינית כדי לחוות רוך וכדי לחוש קבלה עצמית וכוח, כי זה הכי קרוב שהם מגיעים לדבר האמיתי. האהבה והכוח שאנחנו מנסים להשיג לא יכולים באמת להיות מושגים כך, אנחנו רק נוגעים בהם לרגע. החברה האנושית עדיין נאבקת להפנים, עדיין לא מעזה להאמין, שאהבה וכוח טמונים בקשר של אדם עם עצמו. הם מתגלים, מצטללים ומתעצמים כשאדם מקשיב לרגשות שלו, ומצליח לחוות רגשות אלה במלוא האינטנסיביות שלהם עד תומם. אנחנו עושים הכל כדי להשיג אהבה וכוח ממקור חיצוני, כולל לפלח אותם בעזרת אינטימיות מינית, אבל כלום לא יעזור: אהבה וכוח ברי קיימא אפשר למצוא רק בתוך עצמנו.

כפי שנכתב פה בעבר, אני עברתי תהליך כביר, ממושך ומייסר של ריפוי רגשי. מצאתי את כל השכבות הרגשיות שנקברו בי במהלך חיי, וחוויתי אותן עד הסוף, עד שהן התפוגגו. ודווקא התהליך הזה, שאיפשר למיניות שלי להפוך צלולה ועוצמתית, סילק ממני כל רצון להפליג בשבחי האנרגיה המינית - שכיום מביאה לי רק ברכה - כי אני יודעת ששבחים כאלה פוגשים את המגבלות האישיות של כל אחד, ויוצרים כאב או כעס או בושה, כפי שתמיד קרה אצלי, או מזינים נצלנות ומניפולציה ואגואים רעבים.

קראתי פעם שיש שתי דרכים לא קונסטרוקטיביות שבהן אנו מתעלים את האנרגיה המינית שלנו: הדחקה ושליטה. האנרגיה הזאת גדולה עלינו. היא בפירוש אחד הדברים הכי חזקים שאנחנו חווים. לכן כל כך בלתי אפשרי לא להדחיק חלק מהמיניות שלנו, ו/או להשתמש בה ככוח לשלוט במישהו או במשהו. זאת הסיבה שנדרשת קיבולת רגשית כדי להתמודד יפה עם מיניות, אפילו יותר מאשר בתחומים אחרים. זאת הסיבה שיש ללמוד להרגיש כמה שיותר, לא כמה שפחות. זאת הסיבה שרק פגיעות תוכל לחזק אותנו, לא אטימות, לא חוסר רגש. דווקא תהליך הריפוי הרגשי - שבמהלכו אנו כל כך חשופים, כל כך נפיצים, כל כך נוחים לסבול או לחלות, ויותר מכל, כל כך חריגים ולא מובנים - הוא זה שהופך אותנו לישויות עוצמתיות מבחינה מינית. הוא זה שהופך אותנו למאסטרים של המיניות שלנו. הוא זה שנותן לנו סוף כל סוף נינוחות, טבעיות ואלגנטיות בהתמודדות שלנו עם כוחנו.

 

ולסיום - הצצה לפליפסייד.

 

עמדנו על כך שכל מעצור, כאב ומגבלה שלנו משתקפים במיניות שלנו ומעכירים אותה. ועכשיו בואו נהפוך כיוון: האנרגיה המינית משתקפת בכל הכאבים, המגבלות והכיעור שלנו. מטוב ועד רע, כל דבר שקשור לבני אדם הוא סקסי. בגדים? סקסי. רהיטים? סקסי. מאכלים? סקסי. חיק הטבע? סקסי. סודות ושקרים? סקסי. מציצנות? סקסי. מוחצנות? סקסי. מסתורין? סקסי. אדנות? סקסי. חייכנות? סקסי. קדרות? סקסי. רהיטות? סקסי. שתקנות? סקסי. חוסר אונים? סקסי. חיוורון? סקסי. שיזוף? סקסי. התמכרות? סקסי. בגידה? סקסי. טרגדיה? סקסי. הכאה על חטא? סקסי, הכי סקסי. כמו שאי אפשר להוציא את האנושיות שלנו מהסקס, אי אפשר להוציא את הסקסיות משום דבר אנושי. אין צורך להתנסות באינטימיות מינית, או אפילו להתעניין בה, כדי ליהנות מהתבלין הכי עשיר ורב עוצמה שמלווה את חייהם ואת יצירתם של בני אדם. זה לא מין. זאת אנרגיה מינית.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל בננה אננס אלא אם צויין אחרת