00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אל הפילים- עבודת יד ויצירה של Hilalli

ברחובנו הצר גר נגר אחד- דווקא לא מוזר

16/06/2012

סבא שלי היה נגר.

בחצר הבית המשותף בו גרו הוא וסבתא שלי (גיבורת המשנה של הפוסט שואה שלי) עמד לו צריף קטן ובו הוא ניגר.

יתכן שהנגרות היתה גם מקצוע או סוג של פרנסה, אבל לדעתי היא בעיקר היתה מקום בריחה מסבתא שלי, שיכולה היתה לשגע פילים...

כילדים הורשנו להכנס למקום (בלי לגעת!) ולבהות בו שעות בעת שהוא מנסר, קודח, מדביק, משייף, מפציר, צובע ומשחיז (איפה יצחק קדמן שצריך אותו....זה ללא ספק מחדל הורי, אם תשאלו אותי היום, כי המקום שרץ סכנות בדמות סכינים, מברגי אימה, כלי משחית מפחידים ומרבית הזמן היה אפוף באדי דבק מגע... אולי פשוט היינו מסטולים מכדי לצאת החוצה ולכן נשארנו...).

סבא שלי ניגר להורי את רוב הריהוט בבית, כולל המטבח, האמבטיה והארונות (פתרון חסכוני ביותר שחושבים על זה...) ויש להניח שניגר גם מטבחים של אחרים.

אבל לא בגלל זה אני כותבת עליו.

הנגרות לדעתי היתה מקום המפלט שלו, הפלגש האהובה והמקום בו יכול היה לבטא עצמו (ביננו, בבית ממילא לא נתנו לו כמעט לדבר...).

ואת האהבה והתשוקה הזו הוא מימש לא בבנית מטבחים או ארונות אמבט, כי אם בפיסול חיות מעץ ובבנית בתים מיניאטורים.

לא ידענו להעריך בזמן אמת את יופיה של עבודת הכפים שלו, את ייחודיותה ועוצמתה, מזל שאמא שלי שמרה כמה מיצירותיו.

הבתים שבנה סבא שלי היו יוצאים מגדר הרגיל, ואני חושדת שהם נוצרו בהשראת נופי ילדותו בפולין הכפרית.

כל שנה, עם בוא האביב, ידענו אני ואחי ששוב תוטל עלינו משימה נפלאה, טעימה ומהנה- אכילת כמה שיותר ארטיקים וקרטיבים כדי שלסבא יהיו מקלות לבנות מהם בתים

לא יכולנו לעמוד בקצב הבניה, ולכן מהר מאד עברנו לשלב הליקוט ממדרכות הרחוב (שלא לומר חיטוט מסיבי בפחי האשפה של המושב...)

בכל מפגש, הגשנו לו גאים וסמוקי לחיים ערימות של מקלות ארטיק, אחרי שרחצנו, ייבשנו ומיינו אותם.

 תראו מה שהוא היה מכין מהם-

 

 

 

לפני זמן מה, נתקלתי (אוח, פינטרס פינטרס.....) ברשת בזה

 

וגעגועים מתוקים ועצובים הציפו אותי, לסבא האהוב שלי בעל תשע האצבעות, שבכל אחת ואחת מהן היה מגע של זהב, לריח הדבק המעורב נסורת דקה שאפף אותו, לצריף הקטן בפינת חצר הבית המשותף ולילדה היחפה וסתורת השיער שהייתי פעם.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

48 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל hila696 אלא אם צויין אחרת