00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלוג בשלל צבעים

"יום החצאית" - סרט צרפתי שנוגע לכולנו

אמש צפיתי בסרט "יום החצאית" שהוצג בהקרנה מיוחדת מטעם מועדון הקולנוע של הבלוגיה.                          

גיבורת הסרט "יום החצאית" היא מורה המתמודדת בעבודתה עם תלמידיה, בני המיעוטים בגיל ההתבגרות, שהוריהם היגרו לצרפת  כדי ליצור לילדיהם הזדמנויות טובות יותר מאלה שהיו עלולות להיות מנת חלקם בארצות מוצאם. אלא שהמציאות טופחת על פניהם ובשכונה בה מתגוררים קשיי היום, הפשע עולה ופורח והנוער נחשף ל''עיסוקים' הרחוקים שנות אור ממה שהתכוונו הוריהם להמציא להם. ההורים והחברה מוצגים כחסרי אונים במצב הנורא שנוצר. המורה מנסה ללמד את התלמידים מחזה מאת מולייר, נכס צאן ברזל של התרבות הצרפתית; אבל המחזאי הזה  אינו מעניין אותם. הם פועלים נגדה באלימות מילולית שגובלת באלימות פיזית והתוצאה מתדרדרת עד לסוף בלתי נמנע. 

העלילה רוויה במתחים, בהתנהגות גזענית  ובאלימות נגד לאומים ונשים בחברה. הסרט קולני מאוד וניתן לומר שאנשים אינם מדברים בו, אלא בעיקר צועקים בווליום גבוה שגורם לחוסר מנוחה ועצבנות אצל הצופה. יצאתי מן הסרט בחששות כבדים לגבי הצפוי לחבר המורים ולאזרחים אצלנו ובעולם כולו, אם בבית הספר מופעלים כבר כלי נשק והשפה היחידה המדוברת בו היא שפת הקללות והגזענות. נרי ליבנה בביקורתה בעיתון "הארץ", מציעה לאנשי משרד החינוך לצפות בסרט. אני מציעה גם להורים ולתלמידים לצפות בו בליווי הרצאות מתאימות והארות, ללא כחל וסרק,  על מה שיכול ושעלול לקרות לנו כחברה אם לא נשכיל לטפל, מבעוד מועד, בחֳליים המתגלים ומתעצמים.

הבימוי מוצלח ולטעמי משרת את הזעזוע אותו התכוון הבמאי לגרום לצופה. השחקנים, בני השכונה, חסרי נסיון במשחק אבל מצויינים ואמינים בהופעתם בסרט. השחקנית איזבלה אדג'ני, בתפקיד המורה, מקרינה את התסכול, חוסר האונים והסכנות שהיא עומדת בהן מול תלמידיה הביריונים ומחדדת את העובדה שהמנהלים וחבר המורים דומים לתמונת שלשת הקופים: לא רואים , לא שומעים ולא מדברים.... עד שקורה הנורא מכל.

                                                         

להלן, לינק לראיונות מעניינים עם הבמאי ז'אן פול לילינפלד ועם השחקנית  איזבלה אדג'ני (המורה) .

יש תחושה שהסרט הוא דוקומנטרי והסצינות לקוחות מן החיים. אולי גם בגלל השימוש באמצעים המודרניים של הדיווח: מצלמה שמוחדרת למקום האירוע והפצה באמצעות טלפונים סלולריים. העריכה האמנותית של הסרט מוצלחת והמתח מורגש לכל אורכו. הקולניות שלו - שהיא, כאמור, מחרישת אזניים - משרתת את הדרמה. הסרט מומלץ לבעלי עצבים חזקים ולמי שגורל החברה וחינוך ילדינו איכפת לו ומטריד את מנוחתו.

                          

     

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

37 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אנימו אלא אם צויין אחרת