55
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סימן קריאה!

פוליטיקה, מוזיקה, לשון עברית

על אהוד מנור ז"ל

על אהוד מנור ז"ל

 

הרשומה דלהלן היא דעתי האישית בלבד ואינה מהווה שום דבר אחר.

 

 

בשבועות האחרונים התחלתי מיזם בשם "מיזם פרס ישראל" - אנשים שלדעתי מן הראוי להעניק להם פרס ישראל על פועלם. כתבתי על מאיר אריאל ז"ל, על יענק'לה רוטבליט ועל נורית הירש - יוצרים שאין חולק, דומני, כי הם ראויים לכל הכבוד שיש לפרס ישראל להציע.
אמן אחר שקיבל את פרס ישראל והוא אינו אתנו זה 5 שנים הוא אהוד מנור. אהוד מנור (13 ביולי 1941, י"ח בתמוז תש"א - 12 באפריל 2005, ג' בניסן תשס"ה, תאריך עברי: goldy) נחשב אחד מגדולי הפזמונאים שקמו לנו, ואני תמה על מה ולמה. לעניות דעתי, מנור לא היה אלא כותב מילים בינוני ומטה שמדי פעם בפעם יצאה לו הברקה כזו או אחרת (טוב, כשאתה כותב מעל אלף שירים סביר להניח שכמה מהם יהיו טובים), הכישרון הגדול שלו היה ביחסי ציבור ושיווק וכך הצליח לעבוד על כולנו ולשווק את עצמו כפזמונאי המוכשר ביותר שקם לנו. אלא מאי? להד"ם.

במה דברים אמורים?

אהוד מנור ניחן ברהיטות, ביכולת שכנוע טובה ובשאיפות שהרקיעו לשמַים. הוא רצה לעשות הכול ללא ידע, ללא כישרון וללא הדרכה - ואכן עשה הכול: החל מכתיבת שירים עבור להנחיה (עדפופ ותכניות אירוח), דרך בימוי (ביים קליט ששר בנוֹ) ואף בזמרה טמן את ידו אף שזייף ברמות גבוהות והיה חסר איכויות קוליות לשירה (שר את "אחי הצעיר יהודה" וכן את "עוד זמן" עם נתנאלה). אפילו את הערב לכבוד יום הולדתו ה־60 הוא הנחה, ארגן והפיק - עמד במרכז הבימה, הזמין אחד־אחד את האמנים שעמדו בצד הבימה לשיר את שיריו. כך נוהג אמן אמתי? תמהני. אתם משערים בנפשכם את יענק'לה רוטבליט או את נחום הימן, ייבדלו לחיים טובים וארוכים, מארגנים לעצמם ערב שכזה? ממש לא! איפה הצניעות? איפה הענווה? ובמיוחד במשפט היהיר "מי היה חוגג לי 60 אלמלא כל השירים שכתבתי?" (אהוד מנור בערב לכבוד יום הולדתו השישים).

אהוד מנור נפטר ואין זה יאה והולם לדבר בגנותו של אדם מת. אני מודע לכך, ועדיין אני מבקש להפיג מעט את ההילה שנוצרה סביבו, הילה שמקורהּ בכזב.

מנור אחראי לשירים רבים וידועים, ואולם אם נשים לב למילותיו ולדרך כתיבתו, רובם ככולם של שיריו בנויים באותה דרך: מילה/מספר מילים המהוות בסיס לשיר וסביבן נמשך כל השיר. למשל: השורה "כשאת נוגעת בי" (שיר שהלחין בועז שרעבי) - שמתם לב כמה פעמים היא חוזרת בשיר? וזו בכלל שורה ששרעבי נתן למנור כדי שיתחיל את השיר. כנ"ל: הלוואי - מילה הפותחת את השורות כל פעם, "כל עוד"  "עוד זמן" ועוד.
גם בשירים של מנור שנחשבים לקלסיקות שלו יש חזרות מיותרות. למשל "זו ילדותי השנייה" - זו ילדותי השנייה/מה שתתני לי אקח/זו ילדותי השנייה אתך// זו ילדותי השנייה/עול השנים כבר נשכח/זו ילדותי השנייה/לבי נפתח" ובפזמון: חזרה על "דרך: "/דרך עינייך בת,/אני רואה ומגלה שוב עולם./דרך ידייך אלמד/לגעת שוב בגלי הים./דרך שפתייך בת/טעם חדש למילים./ואִתך שוב אגדל בלי לחשוש -/אנחנו כבר בני שלוש.

התבניתיות של החזרה נמצאת כמעט בכל שיר של מנור, ולא רק חזרה אלא גם חרוז שאינו במקומו (העיקר שיתחרז, כמו שאומרים), כמו שראינו למעלה - מה שתתני לי אקח - אתך - חרוז לא קשור (נדמה לי שכאן המילים הותאמו ללחן קיים כבר ולכן מצא חרוז לא שייך).
שירים אחרים שאין בהם חזרה מייגעת כזו הם שירים בינוניים עד רדודים אף שכמה מהם הפכו לקלסיקות. קחו למשל את השיר הידוע של מנור "אין לי ארץ אחרת":

 אין לי ארץ אחרת
גם אם אדמתי בוערת
רק מילה בעברית חודרת
אל עורקי אל נשמתי
בגוף כואב
בלב רעב
כאן הוא ביתי.

לא אשתוק כי ארצי
שינתה את פניה
לא אוותר לה אזכיר לה
ואשיר כאן באוזניה
עד שתפקח את עיניה.

לי זה נשמע כמו שיר שכתב ילד בן 10, תלמיד כיתה ה' בבית ספר יסודי, לשיעורי בית של המורה. ממש כך. כאילו המורה ביקשה מהתלמידים לכתוב שיר לכבוד יום העצמאות של מדינת ישראל, ואחד התלמידים כתב את השיר הזה - "אין לי ארץ אחרת". בשביל תלמיד כיתה ה' זה שיר נפלא, בשביל אדם המחשיב את עצמו פזמונאי, חתן פרס ישראל - זה לעג ורמה רדודה.

לאהוד מנור יש גם כמה שירים יפים. כפי שפתחתי ברשומה, כשכותבים מעל לאלף שירים סביר להניח שיֵּצאו מספר שירים טובים. כמה כאלה הם "ברית עולם", "אח מילת מפתח" ו"מישהו", שגם בו יש חזרתיות אך במקרה זה היא מתאימה והולמת.

אהוד מנור היה פזמונאי בינוני שבשל קשריו עם עולם הבידור הצליח להגיע גבוה. הוא בנה את הקריירה שלו על חשבון רעייתו עפרה פוקס ועוד יותר - על חשבון אחיו הצעיר יהודה וילדותו בבנימינה. כשאחיו הבכור נקלע לקשיים כלכליים לא ראיתי שהוא נחלץ לעזרתו, עד שהאח התאבד. הוא עלה לגדולות "בזכות" העובדה ששיריו התבלטו בקדמי אירוויזיון ובאירוויזיונים למיניהם ("אבניבי" זכה במקום הראשון, למשל, אבל לא רק הוא היה בקדמים ובאירוויזיונים במרוצת השנים).

אהוד מנור נולד בזמן הנכון ובמקום הנכון. שיריו זכו להצלחה לאו־דווקא בשל מילותיהם אלא בעיקר בשל הלחנים המבריקים והעיבודים המוצלחים לא פחות של גאוני המוזיקה בת זמנו (ובת זמננו): מתי כספי, נורית הירש, בועז שרעבי, קורין אלאל, יהודית רביץ ועוד. אם שיריו היו מולחנים בימינו בידי מלחיני הדור העכשווי כיוני בלוך, קרן פלס, אריק ברמן ודומיהם - אין לי הספק שלא היו הופכים ללהיטים אלא להרבה פחות מזה.

אני יודע שרבים יחלקו עליי ויאמרו כי מנור הוא גדול הפזמונאים ואולי אף המשוררים. איני סבור כך כלל ועיקר. מנור, כפי שהשתקף מהמסך הקטן, היה אדם גאוותן, יהיר, חושב שיודע הכול יותר טוב מכולם - ויותר מהכול - פזמונאי בינוני ומטה. לכן כל החגיגה סביבו - פרס ישראל, בית ספר יסודי על שמו (בית ספר על שם אהוד מנור) והסבת שם אולפן רשת ג' ל"אולפן מנור" (וזה הכי מרתיח - מדוע לא קראו אולפן על שמה של שוש עטרי ז"ל? כי היא הייתה צנועה יותר מאהוד מנור?) - נראית לי הגזמה פראית בלשון המעטה. חברים, בואו נירגע, אהוד מנור עם כל ההילה שסביבו היה רק בן־אדם, לא מלאך ולא אליל, בואו לא נשכח את זה!

אסיים בנימה חיובית על אהוד מנור: אהוד מנור  ידע עברית ואהב עברית. הוא והקפיד לדבר נכונה ובאופן תקין, ועל כך יש לשבחו.

אהוד מנור נפטר ב־12 באפריל 2005 (ג' בניסן תשס"ה, ותודה ל־goldy על התאריך העברי), והוא בן 64 בלבד. יהי זכרו ברוך.

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

35 תגובות

הכי מעודכן
המאמרים הנצפים
המאמרים המוגבים
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל לשונאי10 אלא אם צויין אחרת