33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חופשי ומאושר

איחלתי לחייל בהצלחה

כשפירסמתי אתמול את הפוסט הראשון שלי שמתי לב לתאריך - 31.3.10.

לרובכם אני מניח שהתאריך לא מייצג משהו בעל משמעות, אבל לי הוא כן מייצג.

לפני עשר שנים בדיוק השתחררתי מהצבא, והנה היום עשר שנים אחרי, באופן מקרי, אני פותח את הבלוג שלי.

מיד לאחר שהשתחררתי פתחתי את המייל הראשון שלי וכך נוצר לו הכינוי שליfreenl  -  שפירושו משהו כמו ניר להב החופשי.

מאד התרגשתי, סוף סוף להיות חופשי מחוץ למערכת הצבאית אחרי שלוש שנים של סבל.

אתם מבינים, בצבא היה, איך נאמר במילים יפות, גהינום.

אומנם הכרתי שם חברים יקרים שעד היום אני בקשר איתם, ואומנם בזכות הצבא הכרתי את אתוש, אהבת חיי (ולכן לא הייתי מוותר על השירות לו היתה לי שוב הברירה).

אבל יחד עם זאת, זו היתה תקופה קשה ונוראה. אתם יכולים כמובן לומר לי, על מה אתה מדבר? לא היית אפילו קרבי, לא סיכנת את החיים שלך ולא ירית באף אחד. היית ג'ובניק. אבל זו לא הנקודה.

הנקודה היא הטילטול שכל ישראלי מכיר במעבר הפתאומי למערכת גדולה ומסואבת שלא מקדשת את חופש הבחירה של האדם ובה אין לו זכות לקבוע מה יעלה בגורלו..

זו רוח שמנוגדת לחלוטין לרעיון המודרני של דמוקרטיה ואינדיבידואליזם, רעיון שעל פיו מושתתת כל התרבות המערבית המודרנית.
 
לפתע מנתקים אותך בבת אחת מאורח חייך ומחייבים אותך להיות בבועה הטוטאליטרית המטורפת הזו. אני תמיד ידעתי מה אני רוצה לעשות בעתידי, ידעתי מה אני רוצה ללמוד ולמה. אך לפתע עוצרים את התקדמותי ומכריחים אותי לבצע דברים כנגד רצוני על בסיס יום יומי. לא היתה חשיבות לרצונותיי. גוף אחר החליט מה יהיה עתידי למשך שלוש השנים הבאות. גוף שלא היה אכפת לו מתיכנוניי ,בקשותיי וריגשותיי. אני רק מספר בשבילו, והוא אמור להחליט מה לעשות איתי' .מספר 63650700, מה נעשה עם המספר הזה? אולי תותחנים, אולי נ.מ.? הוא בתת משקל? לא נורא ששריון יתמודדו איתו. הבא בתור!' יותר מדיי כוח בידיים של מערכת אחת.

 ניסיתי כמובן לבקש להיות במקום מעניין בו אני יכול להועיל, אך דבר לא עזר. בסופו של דבר לאחר כמה גילגולים הגעתי להיות מכונאי מטוסים, שם כל כך מפחדים מהתכונה האנושית הנוראה הזו שנקראת 'טעות אנוש' ולכן המשמעת היא ערך מרכזי ואבוי למי שינסה להמרות את החוקים כי "חוקים נכתבו בדם!" כך קרה שתוך כמה חודשים מרגע הגיוס הייתי צריך לבקש רשות ממפקדי בכדי ללכת לשירותים..

אחד הדברים שהכי התמיהו אותי היה העובדה שאנשים אחרים קיבלו את הבועה המטורפת הזו בשלוות נפש, כאילו אין שום שינוי בין החיים שלהם לפני הצבא לחייהם בתוך הצבא. הנה דוגמה, לאחר שעברתי מקצוע ועבדתי כמתכנת שאלו אותי כמה חיילות שעבדו איתי "ניר, למה אתה אף פעם לא משקיע? לא מתאמץ בתפקיד שלך? למה אתה זורק?" הסתכלתי עליהם בתדהמה, לא יכולתי לומר להן דבר. מה הייתי אמור לעשות, להסביר להן את הדבר שעבורי היה ברור כשמש, שכשמכריחים אותך לבוא למקום במשך שלוש שנים כנגד רצונך ואין דבר שאתה יכול לעשות, ממש לא איכפת לך מתפקידך ומה יקרה למקום בלעדיך. השאלה צריכה להיות, למה אתן כן משקיעות? אין לכן חיים יותר טובים שם בחוץ? לא קטעו אתכן כמוני מחייכן? אין לכן משהו יותר חשוב לעשות שאתן רוצות לחזור אליו?  למה אף אחד לא מתנגד לטירוף הזה? הרי רק בכוחות משותפים אפשר לשנות דברים. כנראה שבגיל הזה, מיד לאחר תיכון, לרוב האנשים עוד אין דרך ברורה ומטרות להגשים. מבחינתם הם ממשיכים לזרום בזרם ללא כל חשיבות או מטרה מהתיכון אל הצבא.

ושוב, שלא יראה כאילו עשיתי משהו מסוכן, חשוב או קשה בצבא, סתם הייתי עוד תוכנתן בקובייה שלי בחדר מלא תוכנתנים. זו היתה עבודה של שבע עד שש, כמו עובדי היי-טק אני מניח. זה היה נורא! איזו סתמיות, עוד יום ועוד יום ללא מטרה. הבנתי שגם לו רציתי להיות מתכנת, זה היה הורג אותי בעודי בחיים.

אבל בכל זאת היה חשוב להיות בצבא, למה? כי כך חוויתי והבנתי את חשיבות החופש, עד כמה הוא עדין ויכול להעלם בקלות, ועד כמה חשוב להילחם עבורו. בדרך עזרו לי חברים ונפתחתי לעזרה בלתי צפויה מבחינתי. גיליתי את העוצמה של המוסיקה .גיליתי שאפשר לברוח בעזרתה, אפשר להתנתק לרגע מהעולם ולרחף חופשי אי שם. המוסיקה נתנה לי כוח ותקווה. גיליתי את הביטלס, את פינק פלויד ואת להקת הדלתות. זו היתה חווייה מדהימה ששינתה אותי לנצח ועזרה לי לעבור שעות קשות.

אז הנה אני, עשר שנים אחרי שהסיוט הסתיים, ממשיך להתקדם לעבר הגשמת מטרותיי, סוגר מעגל ופותח בלוג למען החופש של האנשים לבחור ולממש את עצמם, להלחם על החופש שלהם אם הם מרגישים שמונעים אותו מהם ולהזכיר לכולנו שהעתיד תלוי בנו והוא יכול להיות טוב כפי שרק נעז לדמיין אותו.

בהצלחה!

 

התלבטתי איזה קליפים לצרף לפוסט הזה ולא יכולתי לבחור בין שני אלה, לכן החלטתי לשים את שניהם! (זכיתם).

אביב גפן והתעויוט - פרופיל 97 - הופעה חיה בערד 1994(מוקדש לשי, אבי, רונית, ורד ויונית. תודה שעזרתם לי ברגעים הקשים).

המילים של השיר הזה מדברות בעד עצמן. שיר מצויין וקשה מהתקופה בה אביב גפן עוד כתב שירים עם משמעות. כך צריכה להיות אומנות, מטלטלת וגורמת לשומעים לחוות ולחשוב על הדברים מנקודות מבט שונות.

The Doors - Five to One

זהו אחד השירים הראשונים שהכרתי לעומק בצבא. המוסיקה המשוגעת שממוטטת את המבנה והמסגרת הרגילים של שירי פופ והקול של ג'ים מוריסון.. אחח! כמה להט חתרני ומרדני יש בשיר הזה. שימו את השיר, תעצמו את העיניים ותנו לעוצמה הבלתי מרוסנת שבו לחדור אליכם ולהעיר את הכוחות שיש בכם.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

7 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל freenl אלא אם צויין אחרת