55
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סימן קריאה!

פוליטיקה, מוזיקה, לשון עברית

געגועיי לימי ערוץ אחד שולט

מאז ומתמיד דגלתי ברעיון שהאיכות קודמת לכמות. עדיפה כמות קטנה ואיכותית מאשר עודפות מייגעת, זולה וחובבנית. המצב השורר בתקשורת בשנים האחרונות רק מאשש עוד יותר את הרעיון, ומחזק את תפיסת האיכות.

במה דברים אמורים?

בעבר שלט ביד רמה ערוץ אחד ויחיד, המונח "רייטינג" טרם נכנס לשימוש כך שמקבילו העברי "מִדרוג" לא חודש, ושילמנו מעט מאוד - אגרה בתשלום סמלי ושווה לכל נפש - וקיבלנו טלוויזיה איכותית וטובה. היה מעט וטוב, מעט המחזיק את המרובה. בימינו התהפך המצב: משלמים הון תועפות כל חודש - מי לכבלים מי ללוויין - ומקבלים זנות וזבל. מה ההיגיון בזה?

רק לשם המחשה אתן מספר דוגמאות:
בעבר היה לנו ערוץ אחד שהיה בו מעט מהכול: תכניות אקטואליה וחדשות, בידור, מוזיקה, תרבות, תעודה, ילדים ספורט ופנאי. זכינו למגוון רחב של אפשרויות בכל התחומים. בבידור קיבלנו את מיטב המנחים והבדרנים דוגמת מני פאר (ממני מני), רבקה מיכאלי (סיבה למסיבה), דודו טופז ז"ל (הראשון בבידור), יאיר לפיד, אמנון לוי (סופשבוע), גבי גזית (סופסוף) ועוד; במוזיקה ראינו את ענת דולב עם עדפופ, עוד להיט ולהיט בראש ועוד; בתכניות הילדים והנוער זכינו לראות את פרפר נחמד ורחוב סומסום לגיל הרך ואת דליק ווליניץ ב"שמיניות באוויר" לנוער (ו"תוסססס..." החליף אותו) ועוד - הייתה תמימות, היה יופי, הייתה איכות.

כיום אנו צופים באין־ספור ערוצים ולא רואים דבר: ערוץ 2, ערוץ 10 ערוץ 24, עשרות ערוצי ילדים (ערוץ הילדים, ג'וניור, בייבי...), ערוצי ספורט שונים (יס5, יס5+, יס 5+hd... ועוד) - ועל כל ערוץ נוסף ל"החבילה הבסיסית" משלמים עוד כסף, ואם מעוניינים בvod או בhd או בקללות עסיסיות נוספות - יש להוסיף עוד כסף לחודש, ויוצא שאנו מממנים את ערוצי התקשורת (יס, הוט ומי יודע עוד את מי) ומקבלים קדחת.
ערוץ 24, למשל, שאמור להיות ערוץ מוזיקה שמכבד את האמנים ואת המוזיקה - הפך לערוץ זנותי, זול, עילג וצולע שיש בו הכול רק לא מוזיקה. רק בשעות הקטנות של הלילה הוא "נזכר" שהוא ערוץ מוזיקה, ומשדר שירים נפלאים של שלום חנוך, יהודית רביץ ועוד. יתר הזמן מוקדש לשירים מזרחיים זולים ודומים להפליא זה לזה (הערה צדדית: בשביל ליצור "להיט" מזרחי עכשווי נחוץ אוצר מילים מצומצם ודל ביותר, שכולל את החרוזים: ילדה-אבודה, אוהב-כואב, לילה-למעלה-לא די לה, רגוע-שבוע-שרוע, ירח-זורח-פורח-אורח) והעברת הזמן בטמטום משווע באולפן השקוף שהפך לאולפן החם עם דיבורים מיותרים של אנשים שהקשר ביניהם למוזיקה ולהנחיה קלוש עד מקרי ביותר. בשל ריבוי הערוצים יש צורך למלא חללים ולמצוא "כישרונות" ("טאלנטים" קוראים לזה בימינו, פשוט בדיחה!) בזמן קצר ביותר. כך קורה ש
כל אחד הופך לזמר, למנחה, למגיש, לדוגמן ולמה שלא ירצה, בלי כישורים רלוונטיים ובלי הכשרה. רק לשם המחשה: אלירז שדה בערוץ 24, גואל בערוץ 2, קרנית גולדווסר בהוט, מרינה מקסימילאן בלומין בערוץ 2... לאן הגענו? מתי כספי, גאון מוזיקה מחונן, אמר לא מזמן שהפכנו למדינה בלי תרבות, ומדינה בלי תרבות אין לה זכות קיום. כמה שהוא צודק.

מכל הערוצים המיותרים הֶערוץ הראשון על שלוחותיו (ערוץ 1, החינוכית ורשת ב') הוא היחיד ששומר על שפיות ועל רמה איכותית טובה. לכן את הֶערוץ הציבורי, הֶערוץ הראשון, אסור לסגור! הֶערוץ הציבורי - קול שאסור להפסיק!

בואו נחזור לשפיות.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

11 תגובות

הכי מעודכן
המאמרים הנצפים
המאמרים המוגבים
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל לשונאי10 אלא אם צויין אחרת