00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מציאות מתולתלת

להמריא עם החיים

לא. לא עליתי על טיסה ליעד מותאם לאיזה סוף שבוע ספונטני באירופה (הלוואי!). אחרי יום לא פשוט, עמוס ברגשות כבדים והרבה בלבולים, הגעתי לשערי נמל התעופה עם החברה הכי טובה. האמת שעד הרגע בו עלינו על הכביש המוביל לתוך השדה בדרך אל טרמינל 3 בכלל לא ידעתי לאן מועדות פניי. ("המקום היחידי שיותר טוב מהים.. יותר מהכינרת גם..").

אם כבר מדברים על נתב"ג, אני בכלל לא זוכרת מתי היתה הפעם האחרונה שטיילתי בין אולמות הנוסעים ושורות החנויות המקשטות ומקדמות את השקט העצום הזה שכלוא בתוך חדר אחד אינסופי שמשנה את הכל. (אולי באמת הגיע הזמן לבחור יעד ולצאת לחופשה?!)

המון אנשים עברו סביבי היום, רעש והמולת העיר הגדולה החליפו את עצמם בדריכות ומוכנות של אילו המתכננים את ימיהם הקרובים בדרכם אל מחוץ לכותלי הארץ הקטנה. בורחים או נופשים או סתם מתנקים. כל התשובות נכונות ואין נכון או לא. אני ביניהם, רק ישבתי שם בצד וצפיתי בעוברים ושבים. הרחתי את ההתרגשות מסביב, את ההמראה אל השחקים והזריקה של כל מה שלא חשוב לאחור. ובשיחה שקטה עם חברה טובה, ישבתי והבנתי את מה שהיתי צריכה להבין כבר לפני הרבה זמן (ואבוי למי שיגיד לי "אמרתי לך").

חלון ראווה גדול פרש בפניי את החופש. שדות ירוקים בוהקים ושמים כחולים כהים מכוסים עננים שהורידו גשמים חזקים שניקו וחיזקו וחיבקו את הרגש המתלקח ומתפרץ מתוכי. קרני שמש שובבות הציצו והאירו את הילתו של הרגש, קשת בענן פרשה את צבעיה כסרט הקושר מתנה הישר לידי כל מי שרק חולם.

מילים. מדהים איך משמעות אחת יכולה להישמע אחרת ברגע שאחריה. כשהראש מתנקה והנפש משחררת, כל מה שנותר הוא לנשום עמוק ולהשתחרר מהעול. מהכל. לתת לעצמי תפיחה על השכם כי מגיע לי, להודות בטוב שבי לפני המגרעות ולדעת שמכאן את הטוב פחות, נותר לשפר ולשנות.

מבט אל חלון הראווה הגדול באולם שמשקיף אל השחקים האינסופיים של העולם, כמו אל החיים. מטוסים מתניעים מנוע וממריאים אל יעדים בלתי נגמרים. חיים שברגע אחד מרגישים כעומדים ואולי פשוט ממתינים לטיסה הבאה, להמראה של פעם אחת שבשבילי תהיה הפעם ה-נכונה.

ההתנקות הזו מול השמיים שהם הגבול שלא קיים, עשתה לי משהו היום. אולי היא החזירה לי את הרגליים אל הקרקע והזכירה לי כמה מעלות חיוניות יש לי בתוכי. (בסוף אלמד להעריך את עצמי מספיק כמו שמגיע לי.)

בין קשתות מעוטרות בשלל צבעים מרהיבים, מבצבצות קרני שמש שנשקפות אל העננים, אני סוללת דרך בטוחה, מלוּוה בתומכים הנכונים והחיוכים המבינים. אותם אילו שיודעים לחבק ולאהוב, לייעץ, לעקוץ או לצבוט כשצריך כדי להזכיר לי כמה נשכחות..

עמדתי מול לוח הטיסות היוצאות ולו לרגע קט, עצמתי עיניים והייתי בעננים. כל-כך הרבה יעדים, מגוונים ומוארים וכל-כך זמינים. ממש במרחק נגיעה ממני.
אחרי צפייה ממושכת בהמראות אל גבולות שמיים, והכל במרחק נגיעה, הכל שלי ואני מרגישה הרבה יותר יציבה.

עכשיו נשאר רק לחכות לזמן הנכון, להתייצב, להאמין בעצמי בעיקר ואז להמריא עם ואת החיים אל היעד הבא..


אין לקדם פוסט זה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

20 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל טולה הורוביץ אלא אם צויין אחרת