00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סיפורי סבא

הורים מורים וילדים.

דנדן יקרה,

שתי התמונות הן מהבר מצווה של אבא שלך חגי.

בתמונה הימנית סבא שלך רוקד רוקנ'רול עם סבתא רבא שלך, ובתמונה השמאלית סבא ואבא מבצעים ריקוד תימני אסלי (כנראה שכבר אז אבא שלך גילה זיקה לתפוצה הזו, וכך, לימים את נולדת רבע תימניה.)

אך אני בכלל לא בעניין הזה, חיפשתי תמונה של אמא שלי, כי סיפורי עוסק בה, ופתאום נסחפתי לעניין אחר.

 

גגגונת החמודה כתבה רשומה על גיבוי הורי :http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1661843 

סיפורה הזכיר לי סיפור דומה על אימי המגוננת, וזה הסיפור:

בכיתה ז'-ח' של בית ספר המנחיל ברמת-גן היה לנו מורה בשם שלמה, שכינויו היה "סלומון ער" , כשהיה תופס ילד חולם בהקיץ היה שואל: אתה ישן עדיין או שאתה כבר ער?. במאמר מוסגר, רוב בני כיתתי כמו רוב תושבי רמת-גן היו, לידיעתכם מעליית בבל המעטירה.  מי שלא יודע "ער" בלשון אחינו הבבלים זהו איבר שיש בדרך כלל לזכרים בלבד.

ובכן, יום אחד סיפר לנו אותו מורה,  סלומון ער את סיפורו של רבי יהודה הלוי, הוא הצליח ברגע נדיר להשיג את תשומת לב הכיתה, והוא הפליג בהתלהבות על רבי יהודה הלוי שנולד באפריקה, פעל באירופה ומת באסיה. ובעוד המתח בשיאו והכיתה מרותקת, אני שואל בתמימות, מה עם אמריקה? לא היה לו מה לעשות באמריקה???, כמובן שהכיתה התפקעה מצחוק, המתח נשבר, ואי אפשר היה לחזור לריכוז יותר, סלומון איבד את עשתונותיו וצרח עלי: "אני שונא אותך ואת הבדיחות שלך". ואני קמתי אספתי את חפצי והלכתי הביתה.

אמי מקבלת את פני בבית: "מה אתה עושה בבית באמצע היום"?, סיפרתי לה את הקורות אותי והוספתי: "אני לא הולך למקום ששונאים אותי" "בוא איתי" היא אומרת לי, ואנו חוזרים לביה"ס. המורה מקבל את פני אימי בז'סטות פולניות ומכרכר סביבה ומכוין אותה לחדר המורים, ואני בעקבותיהם.

"מר סלומון ער" היא פונה אליו בכל הכבוד הראוי, "בית שלי הוא בית פתוח, כל הילדים בכיתה של הבן שלי, נכנסים ויוצאים כמו בבית שלהם. הם מרגישים אצלי חופשי, ואני מקשיבה מהמטבח לדיבורים שלהם, ואני לא מבינה אותך, כל הילדים מדברים עליך לא יפה, רק ילד אחד מגן עליך, ודווקא אותו אתה שונא???" סולומון ער המסכן, לא ידע איך לכרכר ולהפיס את דעתה של אימי, הוא סיפר לה שהוא אוהב אותי שאני הכי חכם והכי מבריק, והוא גם אוהב את הבדיחות שלי, הוא רק לא אוהב כשאני גונב לו את הכיתה.

"זה בגלל שהוא רוצה להיות מורה כמוך" עונה אימי "ומורה צריך כיתה". סלומון השביע את אימי שלא תרשה לי להיות מורה, "זה מקצוע כפוי טובה, הילדים שונאים אותי ולא מעריכים מה אני עושה בשבילם" עוד מעט וראשו של סלומון העצוב היה בחיקה של אימי והיא מלטפת ומרגיעה אותו, במקום אותי... אבל זה היה רק כמעט, "עדיף לו שיהיה מטאטא רחובות זה כבר יותר מכובד" נו טוב ברור שלא נהייתי מורה בזכותו של סלומון ער.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

53 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל סבא של דנדן אלא אם צויין אחרת