00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הצד שלו -הצד שלה

עבודה שלא נגמרת

15/03/2010

הצד שלו:

עובדים ועובדים, שעות על גבי שעות, בקושי רואים את הבית,

יוצאים מוקדם חוזרים מאוחר והעבודה לא נגמרת.

לא רואים את הבית,

מרגיש כבר עייפות נפשית, לדבר על חופש בכלל לא ניתן וצריך רק לספק תוצאות.

לא מעניין את המנהלים משפחה, חיים פרטיים  .הם רוצים לראות רק תוצאות ולא משנה הדרך לשם,

לא משנה מה נהרס בדרך, לא משנה העובד משנה להם רק השורה התחתונה.

הטירוף הזה החל לפני כמה חודשים וכרגע לא רואים את הסוף שלו.

רואה רק אנשים שמתמוטטים כאן מעומס, רואה רק אנשים שאפילו חולים מגיעים על מנת להרשים את המנהלים ולא מבינים את הנזק שהם גורמים, רואה מנהלים שרוצים תפוקה של 200 אחוז מאדם ,אך לא מוכנים לקבל שאדם צריך זמן פרטי לעצמו גם.

ואשמים בזה הרבה גורמים: אשמים ההנהלה שמאפשרת את הדבר, אשמים המנהלים הזוטרים שלא מקימים קול צעקה ומתחשבים בעובדים שלהם, אשמים העובדים שלא מתלוננים על העובדה כי נגזל להם הזמן הפרטי.

אצלנו בעבודה מחפשים פרופסורים במחיר סטודנטים והתחלופה כאן היא עצומה.

לא כולם מוכנים למכור את נשמתם לשטן ולאחר שהם רואים מה הולך כאן אחרי 3 חודשים הם נעלמים ומתחיל החיפוש אחר עובד חדש מהתחלה.

וככה אני רואה את הסיפור חוזר על עצמו בלי הפסקה ואני לא מבין מה התועלת בעניין, למה לא לטפח קצת את העובדים על מנת למנוע עזיבה כל כך המונית. האם באמת שווה לעסק להחליף עובד כל 3 חודשים, ללמד אותו שוב מהתחלה את המערכת, את השיטה, להשקיע קורסים על גבי קורסים ואחרי 3 חודשים העובד עוזב.

אני גם מכיר כמה אנשים שעובדים בחברות שונות. גם שם ישנו הלחץ הזה אבל היחס לעובד הוא שונה, כאן כרגע העובד הוא עוד מספר במערכת והוא נמדד רק בשורה התחתונה של המספרים ולא משנה להם כמה זה עולה לו. לא מעניין אותם שתקופה ארוכה לא ראיתי את המשפחה, לא מעניין אותם שאני מתמוטט, מעניין אותם רק מה התפוקה שלי וכמה הספקתי ואין מצב להשאיר משהו למחר כי מחר יהיה עוד פרוייקטים ועוד משימות אז אסור לצבור.

אני כבר עייף מכל זה אך המצב בשוק העבודה לא לטובתי כרגע.  קורות חיים שנשלחו במהלך השנים האחרונות למספר רב של חברות לא הניבו אף לא ראיון אחד....

או  שאני יותר מידי טוב בשבילם (אבל אולי אני בכל זאת מעוניין, כי אם שלחתי אולי אני מוכן להתפשר כהתחלה), או שזה לא בדיוק מה שאנחנו מחפשים כי את התואר של מנתח לב עדיין לא סיימתי על מנת להגיד ללקוח שאני יבדוק למה החשבונית לא כובדה.

ובכלל ההמצאה הזאת של מרכזי הערכה. ברגע שפתחו קורס איך לעבור אותם כבר הבנתי שיש כאן משהו מסריח. בעצם מלמדים אותך איך לעבוד על המערכת, איך להציג מי שלא אתה האמיתי, והעיקר איך לחייך ומתי לדבר על מנת שיתרשמו ממך. עוד דרך לסחוט כספים מכל מחפשי העבודה ועוד דרך איך לגרום למעסיק לחשוב שהוא יקבל רק את האנשים הטובים באמת.

נקווה שבקרוב מאוד המצב בשוק ישתנה אחרת....

מה דעתך יקירתי?

 

הצד שלה:

מה דעתי אתה שואל? אומר לך מה דעתי. אני שונאת את זה . שונאת את השעות הארוכות שאני צריכה לעבוד או אתה.שונאת את המחשבה הדבילית הזאת של כל המשק שככל שאתה דופק שעות- אתה נחשב חעובד יותר טוב.

לא מזמן סיפרו לי על בדיקה שערכו שב-8 שעות מוקצבות - עובד יכול להיות יותר אפקטיבי מאשר ב-12 שעות עבודה.

כמה שעות עוברות על קיראת מיילים, עוד פגישת עבודה, עוד המרחויות ושיחות ותכלס עבודה? נאדה.

נכון, כשהמצב הכלכלי דוחק - כל שעה חשובה ,

אבל האם כל שעה באמת שווה את העייפות, את העצבים, הסטרס , את הגוף שקורס באחת.

לא רואים את המשפחה, לא רואים את הילדים, חברים

לא רואים את החיים.

כדאי להגיע למצב  שפתאום מתעוררים ומבינים שמאוחר מדי.

האם אותם מנהלים שעובדים גם הם שעות ארוכות ואחר כך נוסעים לבתיהם וממשיכים לעבוד גם משם. האם אותם מנהלים עוצרים לרגע וחושבים על החיים עצמם. מה עומד שם בסוף מירוץ הנמלים המטורף הזה.

העוד ועוד ועוד ועוד .....

מכונית יקרה, יותר בית גדול יותר, יוקרה יוקרה יוקרה

ואז קורה איזה בום (כמו התקף לב) ופתאום הבן אדם חוטף "הארה" ומתחיל להאט ולגלות את העולם.

מקיצוניות לקיצוניות ואני אומרת- מטיפשות לטיפשות.

 

 

יום אחד שלחו לי את הסיפור הזה במייל(מאחד מאתרי שיפורי מצב הרוח ):

דייג אחד היה יורד כל יום אל הים. לוקח את חכתו ואת השרפרף שלו ויושב בסבלנות ובשקט , חושב מחשבות על החיים ודג.

יום אחד  תפס דג זהב.

אמר לו הדג: "יש לך משאלה אחת , מהי?"

בעיניים נוצצות ביקש הדייג "חכה משוכללת"

שאל הדג "ומה רע בחכה שלך עכשו ? למה אתה צריך אחת משוכללת"

"מה זאת אומרת למה?" התפלא הדייג  "בחכה משוכללת יותר אני אתפוס יותר דגים. אמכור אותם וארויח יותר כסף"

"ומה תעשה עם הכסף?" הקשה הדג

"אקנה לי סירה קטנה, אשוט אל הים ואדוג דגים רבים יותר . אמכור יותר דגים-ארויח יותר כסף"

"ואז מה תעשה?"

"אקנה לי סירה ממש גדולה , אשוט רחוק רחוק. אדוג הרבה יותר דגים. יותר דגים - יותר כסף"

"ואז מה תעשה?"

"אקנה ספינה  ואשוט ברחבי האוקיינוס, אדוג דגים ואמכור בערים השונות. מהכסף שארויח כבר אקנה צי של סירות שיעבדו בשבילי"

"ואז?"

"אקנה גם בית גדול ואתם לאחרים לנהל את עסקיי"

"ו.....?"

"או! עכשו אחרי כל העבודה הקשה הזו , אתחיל לחיות כמו שאני רוצה"

"ואיך בדיוק אתה רוצה לחיות?" התפלא הדג

"להנות מהחיים השקטים: לרדת  כל יום אל הים. לקחת איזו חכה ושרפרף . לשבת בסבלנות ובשקט , ולחשוב  מחשבות על החיים......"

"שמח בחלקך , טיפש." צחק הדג וחזר אל המים

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

38 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הצד שלו הצד שלה אלא אם צויין אחרת