00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

טיקטאק יוצא לאכול

סיור להכרת מזרח ירושלים

12/03/2010
 
סיור להכרת מזרח ירושלים – מרץ 2010

 

פעמים רבות אני מטייל בירושלים במטרה להכיר את עברה ההיסטורי, התנכ"י, היהודי. ביום שישי האחרון השתתפתי בסיור בעיר, שאינו קשור לעבר, אלא דווקא להווה. מדובר בסיור מאורגן מטעם ארגון עיר עמים, אשר מטרתו הכרת מזרח-ירושלים והסוגיות המדיניות האקטואליות הקשורות בה.

 

בחודשים האחרונים עולה מזרח ירושלים שוב ושוב לכותרות. שימו לב כמה אירועים דרמטיים התרחשו בה רק בשבוע האחרון: פיגוע בבית יהונתן, יידוי אבנים מהר הבית על מתפללי הכותל, התפרעויות בעיר העתיקה, הפגנה גדולה בשייח ג`ראח – וחשיפת תוכנית לבניית אתר ארכיאולוגי באל בוסתן. מאז החליטה הממשלה לכלול את מערת המכפלה וקבר רחל בתוכנית אתרי מורשת לאומיים, המצב הביטחוני במזרח העיר הפך מתוח ביותר. זוהי סיטואציה עדינה מאוד, שכן התלקחות בירושלים עלולה להצית אש במהירות במדינה כולה – אם לא במזרח התיכון ובעולם כולו.

 

סוגיית ירושלים עומדת במוקד הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אך מה באמת יודע הישראלי הממוצע על המתחולל בעיר? מה לו ול"בית יהונתן", "אל בוסתן", "שייח` ג`ראח" – אשר רחוקים ממנו שנות אור. מטרת הסיור היא לדון בסוגיות פוליטיות אקטואליות במקום בו הן מתרחשות. זה מה שמייחד ומבדיל אותו מכל דיון אקדמי-סטרילי אחר.

 

בשעה תשע וחצי אסף אותנו אוטובוס מגן הפעמון – ומשם נסענו לגילה. היא אמנם מוגדרת כשכונה, אך בפועל מדובר בעיר קטנה. החנינו ברחוב האנפה, שהפך לסמל בתקופת האינתיפאדה השנייה. בעת ההיא ירו מחבלים מבית ג`אלה כדורים לעבר ההולכים ברחוב. עד היום לצד הכביש ניצבת חומת בטון, שנבנתה כדי להגן על הולכי רגל ונהגים מפני הכדורים השורקים. מחזה סוריאליסטי למדי עבורינו, תושבי אזור המרכז.

 

השקפנו מכאן על בית לחם, שכל-כך קרובה לפה, אך גם כל-כך רחוקה. נזכרתי בחבר שגדל בגילה, שסיפר לי פעם, איך בשנות ילדותו הוא נהג לרדת לבית-לחם יחד עם חברים כדי לאכול כנאפה. כיום גדר ההפרדה חוצצת בין בית לחם לגילה - וכנאפה בבית לחם אוכלים רק תיירים זרים.

 

בית לחם כפי שהיא נשקפת מגילה:

 

 

חומת הבטון ברחוב האנפה:

 

חלפנו על פני הר-חומה, שכונה חדשה, גבוהה, לבנה ומצוחצחת, שהוקמה בשנת 1997. נסענו דרך אום-טובא וצור באהר, שכונות פלסטיניות עלובות, צפופות ומוזנחות, שבתיהם של מרבית תושביהן אינם מחוברים כלל למערכת ביוב. התשתיות כאן פרימיטיביות - ומערכת הכבישים הרעועה נבנתה בתקופת שלטון הלגיון הירדני. הרגשנו שיצאנו משטח ישראל ועברנו לארץ אחרת. הכל נראה זר, שונה – וכמעט שאין פה זכר לשפה העברית.

 

כמה מילים על תושבי מזרח ירושלים. אמנם אין להם אזרחות ישראלית אך הם בעלי מעמד של `תושבי קבע` ונושאים תעודת זהות כחולה. הם אינם יכולים להצביע בבחירות לכנסת – ואינם נושאים דרכון ישראלי. הם מונים כיום למעלה מ- 35% מכלל אוכלוסיית ירושלים `המאוחדת` – והתחזית היא שאחוז זה יעלה בשנים הקרובות. הם אינם מכירים בסיפוח חלקה המזרחי של ירושלים לישראל - ומחרימים את הבחירות לעירייה באופן מסורתי. כתוצאה מכך אין מי שייצג את האינטרסים שלהם מול הרשויות. מבחינתם הם אינם ישראלים בשום צורה - אלא פלסטינים. השכונות הישראלית והערביות שוכנות כאן אמנם זה לצד זה, אולם ביניהן מפריד גבול שקוף.

 

בהמשך הסיור עצרנו בג`בל מוכאבר, ממנה יצאו בעבר מספר מחבלים לפיגועים נגד ישראל (כולל הפיגוע בישיבת מרכז הרב, בו נהרגו 8 ישראלים במרץ 2008). בלב הישוב הערבי שוכנת שכונת יוקרה יהודית חדשה בשם "נוף ציון", ממנה ניתן לצפות על העיר העתיקה היפה שממול. הוסבר לנו, שמבחינה נדל"נית דירה בירושלים, אשר צופה לעיר העתיקה, שקולה לדירה בת"א עם נוף לים.

 

 

חלפנו על פני ראס אל עמוד והגענו אל סילואן. זוהי שכונה ערבית מחוספסת, עלובה, שתנאי המחייה בה קשים במיוחד. היא בנויה על מדרון הר – ומזכירה את הפאבלות של ריו דה ז`ניירו. לתושבים כאן העירייה לא מעניקה היתרי בנייה - וכך מרבית המבנים נבנים בצורה לא חוקית. האזור עלה השבוע לכותרות, כשניר ברקת, ראש עריית ירושלים, הצהיר שבכוונתו להרוס מבנים לא חוקיים באל בוסתן – ובמקומם להקים אתר ארכיאולוגי (גני דוד המלך). בינתיים ה"דיסנילנד היהודי של ישראל" גורם לתסיסה רבה - והתושבים המקומיים רואים בכך עוד ניסיון לייהד את השכונה.

 

סילואן:

 

אני ואהוד (המדריך המעולה) באל בוסתן:

 

חזרנו לאוטובוס והמשכנו לנסוע. לאחר דקה בערך, בעודנו עדיין בשטח סילואן, התרחש אירוע לא צפוי. קבוצת ילדים התגודדה ליד האוטובוס - והתחילה ליידות עלינו אבנים! במזל לא התנפצו השמשות ואף אחד לא נפגע, אך היה זה רגע מפחיד לכולנו. רק כשהגענו הביתה מספר שעות מאוחר יותר, גילינו שאותו היום התרחשו מהומות בהר הבית, בהן נפצעו עשרות פלסטינאים ושוטרים ישראלים. בדיעבד לא היה זה יום אידיאלי דווקא לטיול שכזה. המדריך סיפר לנו שבמשך שלוש השנים, בהן הוא מעביר את הסיור, מעולם לא התרחש אירוע דומה. הדבר המחיש את המתיחות הנוכחית בעיר – ושהתלקחות פה היא רק עניין של זמן.

 

מכאן נסענו אל אבו-דיס. חומה גבוהה, אפורה ועגמומית עוברת בלב השכונה, מבתרת אותה לשניים ומפרידה בינה לבין מזרח ירושלים. מדי פעם נערכות כאן הפגנות נגד הגדר – ועל החומה ישנן כתובות מחאה וציורי גרפיטי, שמזכירים תמונות מחומת ברלין. גדר ההפרדה נתפשת כיום בציבור הישראלי כהצלחה גדולה, כגורם המרכזי למניעת פיגועי טרור - ובצדק. לצערם של ערביי הסביבה, עשרות אלפים מהם מצאו את עצמם בשנים האחרונות מעבר לחומה, מנותקים ממקורות פרנסה ומבתי חולים. בירושלים אגב מכבסים מילים – ומשתמשים בביטוי "עוטף ירושלים" במקום במילים טעונות כמו `חומה`, `גדר` או `מכשול`.

 

החומה באבו-דיס:

 

אני על רקע החומה:

 

המשכנו לנסוע דרך הר הזיתים אל נקודת תצפית יפה, המשקיפה על שטח E1. זהו שטח אסטרטגי בין מעלה אדומים למזרח ירושלים, שרבים לא מודעים לחשיבותו. מדינת ישראל מעוניינת לאכלסו כדי לשלוט על ירושלים ממזרח ולקבוע עובדות בשטח, שימנעו חלוקה עתידית של העיר. תוכנית הבנייה פה, שכוללת 3500 יחידות דיור, הוקפאה בינתיים בלחץ ארה"ב – אך כביש בעל שלושה נתיבים לכאן כבר נסלל.

 

הכביש למעלה אדומים ושטח E1:

 

לאחר 4 שעות מרתקות חזרנו למערב העיר דרך הר הצופים ושכונת שייח` ג`ראח. אני ממליץ בחום לכל אחד להשתתף בסיור הזה, ולא משנה לאיזה צד פוליטי של המפה הוא שייך. לסוגיות הפוליטיות בעיר ישנן חשיבות גדולה על החיים של כולנו – וכדאי להכירן לעומק.

 

בשלב הזה כבר היינו רעבים מאוד – וברוח הסיור החלטנו לאכול חומוס ברובע המוסלמי בעיר העתיקה. נכנסנו דרך שער יפו, ירדנו מטה ברחוב דוד – ופנינו שמאלה לשוק הצורפים. ממש בתחילת השוק איתרנו את החומוסיה של נזמי.

 

זוהי חומוסיה שאי אפשר לפספסה בשל התור הארוך, שמשתרך מחוצה לה. ערבים רבים מתגודדים סביב הכניסה, כשחלקם מחזיקים בידיהם צלחות ריקות, אותן ממלאים כאן ולוקחים הביתה. מדי פעם עוצר פה ישראלי סקרן, התוהה על מה המהומה, אך מרבית הלקוחות הם תושבי הרובע המקומיים. זהו מקום קטן וצר, שבתוכו 4 שולחנות בלבד. בחוץ אין שלט או כל סימן מזהה - ובפנים תלוי על הקיר דגם מוקטן של הר הבית.

 

 

הזמנתי מנת מסבחה (12 ₪). הגרגירים היו רכים, משובחים - והטחינה חמצמצה ואיכותית במיוחד. מנה נהדרת, שאם היתה מוגשת קצת יותר חמה - היתה מושלמת.

 

 

 

כמו כן הזמנו חומוס גרגירים (12 ₪). החומוס היה טרי, בעל מרקם קרמי ונוכחות נעימה. הוא היה פחות לימוני מהסטנדרט המזרח ירושלמי המוכר – ולמרות שהוגש קצת קר היה זה חומוס משובח.

 

 

 

בנוסף הזמנו חומוס-פול. לטעמי הפול כאן פחות מוצלח מהחומוס והמסבחה - ואפשר להסתדר כאן גם בלעדיו.

 

באופן מפתיע דווקא הפיתות אכזבו. הן אמנם היו בשרניות ומלאות טעם, אך הוגשו יבשות למדי. הן הונחו על השולחן כמו שהן ללא צלחת, מחזה נדיר אפילו בחומוסיות.

 

המחירים כאן אמנם זולים, אך יש לקחת בחשבון שהמנות קטנות, מיניאטוריות אפילו. נזמי אינה החומוסיה הטובה ביותר בעיר העתיקה, אך כל חובב חומוס ישמח להתוודע בה למסבחה הנהדרת. היה זה יום מהנה, מרתק, משכיל, שלרגע אחד עורר אמנם חרדה קלה, אך בסוף הסתיים בצורה טובה וטעימה. כולי תקווה שהשקט יחזור לעיר במהרה.

 

ציון: 4 כוכבים 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

30 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל TickTack1 אלא אם צויין אחרת