00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אמנון כרמל - על עתידנות, טכנולוגיה, פילוסופיה והעולם הגדול

מעריב מפרסם כתבה פרי עטי - "מדוע קשה לחזות את העתיד?"

ביום שישי ה-23/07/04, פירסם עיתון מעריב גליון מיוחד הנקרא "מסע בזמן". בגליון זה, באזור תל אביב, פורסמה הכתבה "מדוע קשה לחזות את העתיד?" שכתבתי ביחד עם דנה כהן, ופורסמה בגרסתה המלאה כאן בבלוג לפני כשנה (המאמר שמור בפורמט PDF, ועלול לקחת זמן מה עד שתעלה הכתבה). הכתבה נערכה וקוצרה על מנת להתאים לעיתון והנה היא לפניכם במתכונתה החדשה:
..................................................................................................

בעבר ניבאו שהמצאת הטלוויזיה לא תצליח, כי "למשפחה אמריקאית ממוצעת אין זמן לפעילות זו". שהטלפון לא יתפוס, כי "יש מספיק שליחים". שהסלולרי יעניין רק 7,000 איש בישראל. ושלא לדבר על המחשב והפקס...
הייתכן שגם התחזיות לשנת 2014 הן בולשיט?
..................................................................................................



"המאה ה-21 עשויה להיות המאה שבה תיהפך האנושות למערכת עצבים אחת, נשגבת, הקשורה למוח אחד", נכתב בדוח עב כרס שפרסמה לאחרונה אגודת המדע הלאומית בארה"ב. עשרות עמודים מוקדשים לחיבור שבין הביולוגיה, הננו-טכנולוגיה ועולם המחשבים. חיבור זה, טוענים מחברי הדוח, יגרום ליצירת מוצרים שישפיעו עמוקות על תודעת בני האדם, רובוטים הדורשים זכויות פוליטיות, אנשים המתחברים באמצעות
המוח לרשת ידע עולמית, ובניינים ומטוסים המשנים צבע וצורה כדי להתאים עצמם למזג האוויר. אם יאומצו ההמלצות המפורטות בדוח, מבטיחים מחבריו, ייהפך חזון זה למציאות עד שנת 2020.



המאמץ המשותף של קהילת המדע בארה"ב לספק תחזיות על עתיד הטכנולוגיה והאנושות בעוד כ-20 שנה מזכיר כמה מהתחזיות השגויות שסיפקו בכירי תעשיית הקולנוע, סופרים, עתידנים ושאר אנשי מדע במהלך המאה הקודמת.
מאז ראשית המאה העשרים הבטיחה לנו התרבות הפופולרית חיים מלאים באין-ספור המצאות וחידושים. ספרים, קומיקס, סרטים ותוכניות טלוויזיה ממש עמדו על כך שעד גיל 21 לא בהכרח נגיע לירח, אבל ללא ספק נחיה בבתים חכמים המתוחזקים על ידי רובוטים עטורי נורות וכפתורים, ניסע במכוניות מעופפות במערכת כבישים תלת ממדית, ננפוש בספינת חלל, נצרוך כמוסות במקום מזון, נלבש לבוש מתכלה, נחיה בעולם ללא נייר, ואם המזל יאיר לנו פנים - אולי גם נצטרף לאיזה מסע או שניים בזמן. יש שחזו אוטופיה ועולם ללא פשיעה, ויש שחזו מלחמה גרעינית וצבאות רובוטיים. יוצרי סרטי המדע הבדיוני מעצבים לא פעם גם את המציאות.

אולם, למרות ההתרגשות, או החרדה, הנובעות מהתגשמות מספר פנטזיות, כבר ניתן לומר כי המעבר למילניום החדש לא נראה בדיוק כמו בסרטים. מסתבר, שלא רק אוהדי המדע הבדיוני טעו בגדול, אלא שגם התחזיות האקדמיות, המלומדות לכאורה, פספסו במרבית המקרים.
זה לא שלא עברנו כברת דרך. עברנו, אבל דווקא בכיוונים שלא שיערו מעולם. הצצה בספרים ובסרטים עתידניים חושפת אותנו למסעות בזמן ולרובוטים מהבהבים, אבל אין בהם אף אזכור למחשב הביתי, לטלפון הסלולרי או אפילו למיקרוגל.

איך קרה שפספסנו? איך נסביר את העובדה שתחזיות רבות כל כך לא התממשו, בעוד התפתחויות חשובות לא נחזו כלל? מחקרים רבים דנים בשנים האחרונות בתקפותן של התחזיות הטכנולוגיות. שנת 2000 היוותה מן הסתם מועד טוב לחשבון נפש. עיתונים שונים ואתרי האינטרנט מלגלגים לא פעם על ציטוטיהם של החוזים, אולם טרם נתקלנו במחקר שמנסה לעמוד, באופן שיטתי, על הסיבות לכישלון. מאמר זה ינסה לספק מענה לשאלה זו.

מטרת מאמר זה, יש להבהיר, אינה לנתח את ההתפתחויות מבחינה מדעית או להתעמק בהן מבחינה טכנית. המטרה היא להתחקות אחר הסיבות הפסיכולוגיות, החברתיות והפוליטיות אשר הביאו לכל כך הרבה תחזיות להתבדות.



כמעט שכבר פקששתי



אחת הסיבות העיקריות לכישלונן של תחזיות הן המצאות טכנולוגיות בלתי צפויות, שלא נלקחו בחשבון בתהליך עריכת התחזיות. המצאות אלה יצרו "טוויסט" של ממש בהתפתחות הטכנולוגיה והפכו תחזיות קודמות ללא רלוונטיות.



תחזית משעשעת הממחישה סוגיה זו לקוחה מהתקופה הוויקטוריאנית. יועצים בחנו את קצב גידול מספר הסוסים בלונדון, וניבאו כי בעתיד אנשים יתבוססו בתוך גללי סוסים. הם, כמובן, לא יכלו לחזות את התפתחות המכוניות והמצאת הקיטור (שהביאו איתם, כידוע, בעיות אחרות).



"טוויסט" משמעותי נוסף ששינה את פני ההיסטוריה קשור בהתפתחות המחשב. בספרות המדע הבדיוני של לפני שנות השמונים, הבינה המלאכותית נמצאת בתוך מחשבים עצומים, הקבורים בתוך בונקרים של הממשלה. בסרט "2001 אודיסאה בחלל", לדוגמה, מוצג "האל", מחשב בעל דעות ורצונות משלו, בדמות נורה גדולה ואדומה. דוגמה נוספת ניתן לראות בסדרה "מסע בין כוכבים", שבה מוצגים המחשבים כמסכים ענקיים המשתרעים על פני מטרים ארוכים, המון כפתורים ואורות מרצדים. כך נראו בעבר המחשבים של העתיד. כמה שיותר גדול ומהבהב - יותר עתידני.



המדע הבדיוני מלא ברובוטים למיניהם, אבל אף אחד לא חזה שיהיו לנו מחשבים בבית עוד לפני שיהיו לנו מכונות חושבות. אף אחד לא ניבא למעשה את התפתחותם של המחשבים הביתיים. הסיבה לכך ברורה: לא ניתן היה לחזות את פיתוחו של הרכיב החשוב ביותר בטכנולוגיה
שמרכיבה את חיינו כיום, שבב הסיליקון. המצאתו של שבב הסיליקון לקחה את התפתחות המחשבים לכיוון אחר לגמרי מהמצופה. היא זו שהכניסה את המחשבים הביתה. בעקבות פיתוח המחשבים הביתיים פותח גם האינטרנט, שאותו לא ניתן היה לחזות מראש.



הטכנולוגיה העכשווית לא נראית כמו בסרטים. האורות המרצדים הוחלפו בממשק גרפי. השאיפה למזעור הוגשמה מעבר למצופה. לאחרונה אפילו החלו לעסוק בהשתלת שבבי מחשב בתוך גוף האדם. ועוד היד נטויה.
סיבה לא פחות מעניינת לכישלונן של תחזיות נעוצה דווקא בשלב שלאחר ההמצאה הטכנולוגית, והיא חוסר היכולת של האנשים להכיר בפוטנציאל של המצאות חדשות, ורתיעה מפני המכשולים המלווים כל המצאה בראשית דרכה. כישלונו של ווטסון מחברת IBM בשנת 1943, כשהעריך את שוק המחשבים בעולם בחמישה בלבד, היה בחוסר יכולתו לחזות את השיפור הרב שיחול בעולם המחשבים. המחשב בגודלו המקורי ובטכנולוגיה של שנות הארבעים, לא היה גורף מן הסתם הצלחה כה גדולה.
מעבר לאי הוודאות הטכנולוגית הבסיסית, קיימת גם אי ודאות לגבי יכולת היישום של התגלית ולגבי כוחה המסחרי. החשמל והלייזר, שתיים מההמצאות החשובות ביותר במאה העשרים, לא היוו תחליף למשהו קיים. לכן, קשה היה לתפוס את גדולתם. גם המחשב האישי יצר עם פיתוחו קונספט חדש לגמרי. גם לאחר שהדגמים הראשונים כבר היו קיימים, עדיין התקשו מפתחיו לחזות את הצלחתו ואת העובדה שהוא עומד לשנות
את חיינו. איש לא שיער לעצמו שיעברו פחות מעשרים שנה, עד שברוב הבתים בעולם המערבי יהיה מחשב.
גם המצאות טכנולוגיות אחרות נתקלו בקשיי הסתגלות לא קטנים. עם המצאתם, זכו מכשירים כגון הרדיו, הטלוויזיה או הטלפון לחשדנות ולזלזול. לגבי הטלפון נאמר בפרלמנט הבריטי, כי אין בו צורך משום שיש להם מספיק שליחים. לאחר מכן נכתב כי עקב תקלות טכניות רבות מדיי לא ניתן לשקול ברצינות להשתמש במכשיר הטלפון בצורה מסחרית.



ה"ניו יורק טיימס", שניתח בשנת 39` את הטכנולוגיה החדשה המכונה "טלוויזיה", טען אז כי זו לא תצליח לצבור לעצמה מעריצים. "הבעיה עם הטלוויזיה היא שאנשים צריכים להסתכל כל הזמן לעבר המסך. למשפחה האמריקאית הממוצעת אין זמן לפעילות זו", נקבע.
לא פעם תלויה תוצאת המצאה אחת באחרת. הלייזר, אף על פי שחולל מהפכה בין היתר בתחום התקשורת, נדחה על ידי מעבדות הטלפון "בל" בטענה שאין לו קשר לעולם התקשורת. רק לאחר פיתוח הסיבים האופטיים ניתן היה להעריך את הפוטנציאל שבלייזר. שילוב הלייזר עם הסיבים האופטיים שינה ללא היכר את עולם התקשורת.
גם את התפתחות הטלפונים הסלולריים איש לא חזה. בשנת 1989 ערכה חברת פלאפון סקר שוק על מנת לבדוק את פוטנציאל השיווק של מכשירים סלולריים בארץ. התוצאה הייתה: 7,000 מכשירים בלבד. במקביל המשיכו לנסות ולפתח אלטרנטיבות נוספות. בתחילת שנות ה-90
השקיעו חברות שונות, ומוטורולה בראשן, במיזם אירידיום (טלפון לוויני) שעלה כ-50 מיליארד דולר. הפרויקט ירד לטמיון, כיוון שלא הצליחו לחזות את ההצלחה המסחרית האדירה שגרפו הטלפונים הסלולריים.

מי הזמין אצה כחולה?



סיבה נוספת לתחזיות הכושלות אינה נובעת מפיתוחן של טכנולוגיות חדשות, אלא דווקא מחוסר הערכה לשיטות קיימות או לדרכו של הטבע. לא מעט אנשים חזו במהלך עשרות השנים האחרונות את היעלמותו של הנייר כתוצאה משימוש הולך וגובר במחשבים. רוג`ר סמית, יו"ר חברת
ג`נרל מוטורס, טען בשנת 1986 כי "עד סוף המאה נחיה בעולם ללא נייר". המציאות מלמדת כי כמות הנייר דווקא הולכת וגדלה בקצב מסחרר.



מנתוני סקר שנערך עולה כי ברגע שמכניסים דואר אלקטרוני למשרד, גדלה כמות הניירות המודפסים ב-40%. עם כל החידושים וכל הקידמה, אחרי הכל, כנראה שלא יהיה תחליף לכתב היד או לספר המודפס.

במהלך המאה העשרים הועלו אף תחזיות מופרכות עוד יותר. אחת מהן עסקה בכמוסות מזון, שיהוו תחליף לאוכל. הרעיון צמח על רקע החשש מהתפוצצות אוכלוסין ומרעב. במקביל דיברו גם על גידול המוני של אצות ועל ניצול החומרים שבהם לתזונה. שתי התחזיות, כידוע, לא התממשו הודות למהפכה הירוקה, שאפשרה באמצעות שיטות חקלאיות קונוונציונאליות להגדיל באופן משמעותי את יבולי האורז והחיטה. פיתוחי ההנדסה הגנטית שיפרו גם הם את התפוקה לאין שיעור. הכמוסות או האצות נשמעו אולי לחלקנו כנבואה עתידנית מרתקת, אבל מחשבה נוספת בעניין מראה כי מדובר ברעיון חסר כל היגיון. איזה יתרון יש להפקת חומרים תזונתיים מסטייק אל תוך גלולה, ולמה לעזאזל שאנשים יעדיפו את זה?

הקושי שבהערכת קצב התקדמות הטכנולוגיה, גורם גם הוא לא אחת לתחזיות להתבדות, לפחות באופן זמני. כאשר ה. ג וולס שיגר את גיבור ספרו, "המסע במכונת הזמן", אל מה שהוא כינה "עתידיות", היה זה מסע מפחיד בן כשלושים מיליון שנה, עד לקץ העולם ובחזרה. וולס לא היה הסופר הראשון שדמיין מסע בזמן, אבל הוא היה האיש הראשון שהגה את הרעיון שמכונה - ולא מלאך או חבטה בראש - תוציא את הרעיון אל הפועל. וולס, בשנת 1895, התייחס לזמן כאל ממד כמו שמתייחסים לקדימה ואחורה או ללמעלה ולמטה, אבל הוא לא נתן רמז לגבי האופן שבו המכונה עשויה להעביר אדם בזמן.
אלברט איינשטיין, באמצעות תורת היחסות, הציע לכך פתרון מספר שנים מאוחר יותר, בשנת 1905. אין זה המקום להרחיב לגבי תורת היחסות - רק נאמר כי זמן, על פי משוואותיו של איינשטיין, לא היה תכונה מקובעת של היקום אלא תכונה של גופים בתנועה. שעון שנמצא בתנועה תקתק לאט יותר משעון נייח. התברר כי מאז ומעולם ערכנו מסעות בזמן, אלא שלא היו ברשותנו שעונים מדויקים די הצורך על מנת להראות זאת.
המאה העשרים הייתה מבחינה זו דיאלוג בין הפיסיקה לבין הדמיון. בכל פעם שמדען העלה תאוריה של מסע בזמן, נמצא מיד סופר שירים את הכפפה. התרבות המערבית עמוסה בספרים ובסרטים אודות המסע בזמן: מסע בן כוכבים, מכונת הזמן, אזור הדמדומים, קול הרעם, כוכב הקופים, סופרמן, אי שם בזמן, שודדי הזמן, שליחות קטלנית, בחזרה לעתיד, 12 קופים, אאוטלנדר, ועוד ועוד.
בניית מכונת זמן, טוענים מומחים, היא אפשרית מבחינה תאורטית, אולם מסתבר כי כיפוף רצף הזמן-חלל ידרוש מן הסתם קצת יותר אנרגיה משיש כיום בכל מערכת השמש שלנו. אחרי מעט יותר משנתיים בתחנת החלל מיר, הציב המסע במהירות 28,162 קמ"ש את סרגיי אבדייב למשך שתי מאיות השנייה בעתיד, והוא הנוסע בזמן הגדול ביותר שקיים עד כה. כדי לעשות כברת דרך רצינית בזמן, יש לנוע במהירות גבוהה מאד, נניח 99.999 אחוז ממהירות האור. בקצב הזה, יציאה של אדם אל 500 שנות אור וחזרה באותה מהירות, יגרמו לו להזדקן רק בעשר שנים, בעוד כדור הארץ יהיה זקן ב-1,000 שנים. אולם כדי להשיג מהירות מסוג זה, יש להתגבר על בעיית ה"דלק", יש צורך במקור דלק בעוצמה שכמעט אי אפשר לשער. בעיה זו צצה בהתמדה בתיאוריות המסע בזמן, וגורמת לפי שעה לתחזיות רבות, לפחות אלו שנוקבות בתאריכים, להתבדות.



עד גיל 58 תגיעו למאדים

גם טכנולוגיות פחות מסובכות ממכונת זמן מתגלות כיום כמורכבות לביצוע יותר ממה ששיערו - טכנולוגיה העוסקת בתרגום סימולטני, לדוגמה, או הנהג האוטומטי שהבטיחו לנו לפני שנים. מסתבר שמה שמנע את הגשמתן של אחדות מהתחזיות לא היה חוסר יכולת מדעית או טכנולוגית.



המציאות מלמדת ששיקולים אישיים, פוליטיים וכלכליים משפיעים גם הם על התחזיות.
באופן טבעי, נובעות התחזיות לא אחת משיקולים אישיים או פוליטיים. פוליטיקאים אומרים לעתים קרובות לאנשים מה שהם צריכים לשמוע על מנת למנוע פאניקה. טוענים, לדוגמה, שהכלכלה יציבה בתקופות משבר, על מנת לייצב את המשק ולמנוע הידרדרות.
יש הרבה סיבות טובות ליצור תחזית שגויה. פול דיקסון כתב ב-1977 כי נבואה שלא מתגשמת אינה בהכרח נבואה שגויה. התחזיות הקודרות על תוצאות באג 2000, לדוגמה, גרמו למיליוני אנשים לעבוד קשה על מנת למנוע את מה שעלול היה להתרחש.

שיקולים פוליטיים, כלכליים, מוסריים ומנהלתיים משפיעים לא רק על תוכנן של התחזיות אלא גם על מימושן. דוגמה עכשווית במיוחד ומובהקת לכך ניתן לראות במכוניות המעופפות, אשר היוו הכרח שאי אפשר בלעדיו במדע הבדיוני, כבר מאז ראשיתו. "זכרו את דבריי, השילוב של מטוס ומכונית כבר בדרך", אמר לא אחר מאשר הנרי פורד בשנת 1940. "אתם יכולים לחייך, אבל הוא יבוא". המכונית-מטוס הראשונה בהיסטוריה הוצגה בשנת 1917, בתערוכת האווירונאוטיקה של ניו יורק, שבה הציגה חברת קרטיס את ה"אוטופליין" (Autoplane), מכונית בעלת שלושה מקומות ישיבה וכנפיים, אשר הצליחה אפילו לטוס, אם כי לא די טוב כדי להגיע לייצור מסחרי.
מכונות כאלה טרם קרמו אמנם עור, שלדה ושאסי, אולם כמה חברות כבר הזמינו את ה- Solotrek XFV, מכונה מעופפת עתידנית הנראית כמו אביזר מסרט מדע בדיוני, אשר אמורה לצאת לשוק עוד השנה, במחיר של כ-30,000 דולר. ה- M400 Skycar של חברת Industrial Moller, רכב דו מושבי שיכול לטוס במהירות של עד 536 קמ"ש, נמצא גם הוא בשלבי פיתוח מתקדמים.




פרופסור עמרי רנד, מהפקולטה לאווירונאוטיקה וחלל בטכניון, טוען כי הסיבה שאיננו טסים כיום בכלים מעין אלה לעבודה אינה טמונה בטכנולוגיה אלא ברכיב המנהלתי. רשויות התעופה בעולם טרם הסדירו את נושא התעופה האורבנית. אבל הבעיה האמיתית, לדבריו, היא
דווקא המרכיב האנושי. "קשה לסמוך על האדם הממוצע שיהיה מסוגל לנהוג ברכב כזה באחריות ולטפל בו כנדרש, ומורכב מדיי להמציא נהלים ומערכות שיעשו את זה במקומו".



דוגמה לא פחות חשובה למעורבותם של שיקולים זרים היא חקר החלל. בשנות השישים, גרם המרוץ לחלל בין ארצות הברית לברית המועצות להשקעה רבה בנושא, ושני הצדדים זקפו לזכותם התקדמות אדירה באותה התקופה. אם היו ממשיכים להשקיע באותה עוצמה, האדם כבר היה
נוחת על המאדים עד שנת 1980, וכן היה מוקם בסיס קבע על הירח, כפי שחזו לא מעט אנשים. אולם, מאז הנחיתה על הירח, משיקולים פוליטיים, המוטיבציה פחתה. עצלנותם של פוליטיקאים והעלות העצומה היא גם זו שמנעה עד כה מהאזרח האמריקאי הפשוט לטוס בעקבות
האסטרונאוטים לירח.
מחקר שנעשה לפני קבלת תקציב נאס"א לשנת 2002, גילה שקיים רוב עצום בעד שליחת אדם למאדים. העניין הוא בר-ביצוע מבחינה טכנית, והמדענים עבדו במרץ כדי למלא את רצון הציבור, כולל בניית מודול מגורים המתחזק את עצמו במרחבים הקפואים של קנדה.
בעתיד הרחוק יותר, טיסות לפלנטות מחוץ למערכת השמש ידרשו שימוש ב"חלליות דור", המתוארות בספריו של בריאן אולדיס כ"חלליות נון-סטופ". ערים עצומות כאלה, שישוטו בחלל, ישלחו לפלנטות מרוחקות אנשים, שיהיו צאצאיהם של הנוסעים הראשונים. מכנס שנערך לאחרונה בנושא יצאו השערות מוזרות למדיי, החל מחוסר יכולתו של כדור הארץ להתערב במידה ואנשי המערכת יכפו עבדות זה על זה, ועד להתפתחותו המחודשת של דיאלקט אנגלי חדש.

חיזוי הוא דבר מסובך

סיבות לא מעטות, ניתן לומר לסיכום, עלולות לשבש את התממשותן של התחזיות הטכנולוגיות. ברובן הן מושפעות מהגורם האנושי.



הסטטיסטיקה מראה שוב ושוב אחוזי ניבוי לא מהגבוהים, בלשון המעטה. יש שיגדירו זאת אומץ, יש אשר יאמרו יומרה, אולם, התחזיות נמשכות, ובמרץ רב.
אולי מסיבה זו טוענת אמרה סינית מהמאה השישית לפני הספירה, כי "אלה שיש להם ידע אינם חוזים, ואלה החוזים אינם מחזיקים בידע". חתן פרס נובל ניילס בור הוסיף בהקשר זה תובנה נוספת: "חיזוי הוא דבר מסובך מאוד. בעיקר בכל הקשור לעתיד".

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

9 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אמנון כ אלא אם צויין אחרת