00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלוג בישול וחיים בקצב הסלסה

הקומה ה-11 איך זה שם למעלה?

הקומה ה-11 איך זה שם למעלה?

הקומה -11, זה השם.

זהו שמה של המסעדה שבאמת ממוקמת בקומה ה-11 במגדל המרובע במרכז עזריאלי שבתל אביב.


המסעדה משמשת כמסעדת בוטיק למלון קראון פלאזה ומוגשות בה ארוחות בוקר לאורחי המלון, ארוחות עסקיות בצהריים , יש בה תפריט סושי נרחב ויש תפריט ערב מיוחד.

המסעדה כשרה והכשרות היא כשרות גלאט בהשגחת הרב מחפוד הרב לנדאו (בהתאם לבקשת הלקוח).

המטבח במקום מכוון לכיוון הצרפתי, אך עם נגיעה ים תיכונית- ישראלית.


הוזמנתי לערב טעימות במסעדה וכאחת מהבלוגרים המוזמנים הייתי אורחת המקום.

שף המסעדה הנוכחי הוא אייל רוזנברג שהחליף את השף איתן מזרחי שפתח את המסעדה.

השף רוזנברג החביב ישב עמנו והסביר לנו על התפריט ועל כל מנה בנפרד.

האירוח כלל הרבה מנות שהוגשו בפורמט הרגיל שבו הן מוגשות במסעדה וזה אומר בכמות הרגילה ובכלים הרגילים.

אני חייבת לציין שלא את כל המנות אהבתי. יש מנות שאהבתי בגלל הטעם , יש כאלו שבגלל הפרזנטציה, ויש כאלו שלצערי לא ענו על טעמי כלל.

בכל מקרה אנסה להעביר את רשמיי בצורה ההוגנת ביותר.


את הארוחה פתח סמנכ"ל המלון מר דוד דורון שסיפר על המלון בכלל ועל המסעדה בפרט וציין בין היתר  את כשרות הגלאט של המסעדה.

אני חושבת שיש צורך ברור למסעדת גורמה כשרה גאלט גם בתל אביב .
בירושלים זה הגיוני שתהיינה מסעדות רבות שכאלו בגלל הריכוז הגדול של הדתיים בכלל והחרדים בפרט באזור המדובר, אבל גם בתל אביב יש לא מעט אנשים שמבקשים מענה לצורך הזה וטוב שיש מקום שכזה.
אני בעצמי נמצאת בבעיה אמיתית בכל פעם  שאני צריכה לצאת לאיזה אירוע יחד עם בעלי (שכן הוא שומר כשרות ולא כל מסעדה כשרה "מספקת" את צרכיו הדתיים המיוחדים).
כעת נשאלת השאלה מהי באמת הרמה של המסעדה והאם יש הצדקה למחיר שמתבקש לשלם הלקוח בעבור הארוחה במקום הנ"ל.

מר דוד הסמנכ"ל סיפר לנו שבבוקר המסעדה מגישה ארוחת בוקר עשירה  ובצהריים יש ארוחות עסקיות במחיר 99 ₪ לאדם שכוללות שישה סוגי טאפאס ומנות עיקריות מגוונות.

לאחר דבריו של מר דוד החלו להגיע לשולחן אינספור צלחות שהיו בעצם ה-"טעימות".
טעימה מעצם היותה טעימה אמורה להיות משהו קטן, בגודל ביס, לא?
אז זהו, שלא כאן ולא הפעם. פה היה מדובר בצלחות ענק שלא השאירו בעצם מקום לא בשולחן ולא בקיבות (למי שיש...) בקיצור- די מהר הבנו שמה שמילא את השולחן היו בעצם רק המנות הראשונות.
מבחינתי פה הסתיימה לה הארוחה וחבל , אבל לא נורא, יתר המנות נמדדו ע"פ הפרזנטציות (עיצוב המנה על הצלחת) וטעימות מזעריות , אבל שוב, על כך בהמשך.

היינות שהוגשו לשולחן במהלך הערב היו:
יוגב בנימינה קברנה סוביניון – מרלו 2007
שיראז הרי גליל 2006
שרדונה הרי גליל 2007
קאווה ברוט

וכעת אעבור  למנות :

פוקצ'ה בליווי טאפאנד זיתי קלמטה, פסטו בזיליקום ושמן זית עם חומץ בלסמי

הפוקאצ'ה  הוגשה בדרגת החום הנכונה , אך לא היה בה שום דבר מרגש בעיניי,  גם המטבלים לא הפיקו קריאות התרגשות מפי.


סלט הקומה ה-11 (42 ₪) – מגוון חסות, עלי בייבי, אנדיב צרוב בגריל , עגבניות מיובשות בשמש, צ'יפס בטטה, אבוקדו, צנובר ופיסטוק בויניגרט לימון מלווה בגריסיני מצופה שומשום לבן ושחור.

סלט מלא כל טוב שלמשמע תכולתו נמלאתי תאווה גרגרנית, אך כגודל הציפייה כן גודל האכזבה. מצטערת, אני "אישה של סלטים" , אך מהנ"ל  לחלוטין התאכזבתי . אין לי מושג אם מדובר רק במנה שלי , אבל נדמה כי מישהו החליט שטיפה וחצי של ויניגרט על קערה כל כך גדולה מביאה לטעם מדויק והוא שגה, ומה שקרה זה שקיבלתי קערה עתירת כל טוב אך  נטולת שום דבר שמקשר ,שום טעם ובעצם : שום כלום.
חבל, כי שוב- מדובר לדעתי במנה מיוחדת עם פוטנציאל אדיר.
אני בעד שכשמנה יוצאת מהמטבח תהיה איזושהי בקרה כשבראש ובראשונה בקרת טעם (זה מה שלפחות אני לומדת בלימודי הבישול המקצועיים שלי). אני מקווה (ואף נוטה להאמין בזה) שבגלל המעמד המאיים  (בכל זאת, חבורת גרגרנים שכוחם במקלדתם ) היא זאת שאשמה בעניין.


ברזאולה (50 ₪) - סינטה כבושה בשמן זית, עם סלט נבטים בוינגרט איולי צ'ילי

מנה טובה (לי היה חסר פה סוויץ' אלים של אקסטרא פלפל שחור, אבל במקרה הזה זו אני ולא השף, כי  לי יש חיך בעייתי שלא מסתפק במועט, אני מודה), מדובר במנה טובה, מוגשת בצורה יפה ונדיבה מבחינת הכמות . המנה גרמה להמולה רבה סביבה וכנראה  בצדק.


סלט שקדי עגל (55 ₪) – מבחר חסות, שקדי עגל, אספרגוס צלוי, חמוציות וצנובר

הללויה !
הללויה!
ועוד פעם הללויה!
זאת המנה שהכי אהבתי בכל הארוחה וללא ספק עוד אחזור למסעדה ולו רק בשביל המנה הזאת.
מלוחה בול כמו שאני אוהבת, פיקנטית בדיוק כמו שהחיך המפונק שלי אוהב, ופשוט מנה מעולה. מי שאוהב שקדי עגל – רוצו על זה, אל תחשבו פעמיים, הן כמנה ראשונה, הן כמנה עיקרית ומצדי גם כקינוח (אני בהחלט הייתי עושה זאת).
ואגב, שקדי עגל די קל להרוס ומי שהכין את השקדים האלו ידע איך מתעסקים איתם, אז תהיה מי שתהיה מר טבח- את העבודה שלך אתה יודע לעשות, אז קבל שאפו.
אהבתי את השילוב של החמוציות עם  הצנוברים, ומיני החסות והאספרגוס הצלוי והקראנצ'י במידה ובקיצור: הללויה ! באמת שכל מילה מיותרת.


כבד אווז בגריל (79 ₪) - במגדל בריוש, ריבת שרי וג'ינג'ר

המממ....
אני בבעיה, מבחינתי, אחרי המנה הקודמת אפילו המנה הזו, של כבד האווז שאני מאוד אוהבת הכול באמת עומד בצל.
אז ככה, את המנה הזו כולם מאוד אהבו וגם אני מן הסתם גם  הייתי אוהבת לולא היא הגיעה קרה.
כבד אווז צריך להגיע בדרגת צלייה מדויקת וחם, ואליי הוא לא הגיע כך, זו הבעיה היחידה במנה.
הפרזנטציה הייתה נפלאה, הריבה נהדרת, אפילו מחיר המנה סביר ביחס למחירו  של כבד האווז בשוק, אז הכול בסדר למעט מה שציינתי למעלה, אז אני בטוחה שזה יילקח בחשבון וישופר. בעצם אין לי בכלל ספק.


וכעת עברנו למנות העיקריות :

פילה דניס (85 ₪) - מוגש עם ירקות מוקפצים ברוטב סצ'ואן

את המנה הזאת לא טעמתי, רק התרשמתי מיפי צורת הגשתה. (אין תמונה)


פילה בקר 250 גרם (95 ₪) – מוגש עם אספרגוס בגריל ומבחר רטבים: פורצ'יני, פלפלת וליצ'י – מנגו.


את הפילה לא טעמתי. בשר אני אוהבת, פילה לא במיוחד. הוא אנמי לי בטעם ומכל הבשרים שהוגשו לנו  בו בחרתי שלא לטעום.
צורת ההגשה של המנה הייתה יפה במיוחד (יש לי חולשה לאספרגוס והיה פה שימוש יפה בירק המיוחד והאציל הזה) , גודל המנה נדיב, המחיר לא יקר יחסית לנתח פילה במשקל שכזה.


צלעות טלה (160 ₪)

 4 צלעות טלה אוסטרלי  מוגשות על סלייסים עסיסיים  של תפוחי אדמה.

מחיר אסטרונומי, אבל מי שאוהב טלה ויודע להעריך טלה משובח מאוד מהו ייהנה עד מאוד (מאוד) מהמנה.


אנטריקוט טרי עם עצם 750 גרם (220 ₪) – מוגש עם ירקות צלויים (גזר, זוקיני, בצל, פלפלים בשלל צבעים)

מנה נהדרת, מעט יקרה לטעמי , אך בהתחשב  במשקלה (750 גרם) אפשר לקחת אותה לשני אנשים (או יותר).
ההגשה מרהיבה. השימוש בפלאנצ'ה לוהטת נפלא בעיניי.
שוב, אחת המנות היפות  שהוגשו (בכלל, מי שאמון על הפרזנטציה של המנות הראשונות והעיקריות הוא קליבר אמיתי).

הנה לכם עוד תמונה :

 

המבורגר 250 גרם מבשר אנטריקוט (77 ₪) בליווי פלחי תפוח אדמה בקייג'ין


זוכרים את ההללויה שלי מלמעלה?
אז כעת הגיעה העת לשירת ההללויה השנייה....
מנה מושלמת נקודה.
ממה אתם רוצים שאתחיל?
מהפרזנטציה? מהטעם? מהתוספות?  מהקומבינציה? מהאותנטיות? מהמחיר?
אז זהו, שמהכול ביחד.
כשאני חושבת על זה שלא רחוק , כמה קומות למטה (בבניין הצמוד) יש מסעדה אחרת (שמתיימרת להיות שם דבר בהמבורגרים שלה) שמציעה המבורגר דומה, אבל כל כך שונה בכמעט אותו מחיר ואני חושבת על מה שאני מקבלת כאן לעומת שם - אז אני מבטיחה לעצמי שאני אחזור גם אחזור למסעדה הזאת ושוב, בשביל המנה זאת.
וכן, אני יודעת  שאמרתי שאחזור בשביל המנה ההיא של שקדי העגל, אבל אם אזמין את ההיא, לא יישאר לי מקום גם להמבורגר הנפלא הזה, אז בכל פעם אחזור בשביל מנה אחרת והאמינו לי שהמנות האלו שוות ביקורים נפרדים...
אגב, אמרתי לאיזו חברה בפייסבוק  שהמנה הזאת ללא ספק עושה בית ספר לכל ההמבורגרים בארץ (וכן, אני מדברת על המסעדות הנחשבות).
אני לא מאלו שהמבורגר מחייך להם את היום, אבל לאחרונה כשבא לי משהו מהיר וטעים אני כן מזמינה לי אחד כזה, אבל כשזה כבר קורה אני בהחלט רוצה תמורה בעד האגרה ואם אני כבר שמה כסף אז אני רוצה לקבל את הבסט שבדה בסט ופה רבותיי וגבירותיי מקבלים תמורה מלאה עבור ה"ביס"...
כך שאם חשקה קיבתכם ונפשכם בהמבורגר אז אוצו רוצו.

והנה  המלך מקרוב :


תוספות נוספות שהוגשו – בייבי תפוחי אדמה צלויים, שעועית ירוקה בשומשום, אורז בר עם ירקות.

התוספות היו טעימות, עשויות במידה נכונה , מוגשות בטמפרטורה נכונה ומוגשות בכמות נדיבה


קומבינציית סושי (85 ₪) – ניגירי טונה, ניגירי סלמון. סנדביץ סושי במילוי סלמון ואבוקדו.  רול אינסייד אאוט עם טונה אדומה, עירית, מלפפון בציפוי פירורי פנקו וספייסי מיונז. אינסייד אאוט עם סלמון ואבוקדו בציפוי שומשום לבן ושחור.


מיני הסושי היפיפיים  הוגשו לשולחן ממש בסוף הגשת המנות העיקריות ולאף אחד כבר לא היה מקום אפילו לדגימונת קטנטנה של הקטן והמגולגל הזה.

 בכל מקרה באותה הארוחה לא הייתי האדם הנכון להבעת דעה אובייקטיבית בנושא שכן  כל מי שמכיר אותי יודע שסושי הוא לא מיי קאפ אוף סטייק,  מה שכן  ברצוני לציין  שחבריי המלומדים לשולחן הביעו התפעלות אמיתית מהמוגש ואני נוטה להאמין להם.


קינוחים:

יש אמרה שאומרת שלכל אחד יש קיבה נפרדת לקינוחים ומה אני אעשה שלי אין אפילו קיבה אחת?  (וכמובן שמי שמכיר אותי יבין את דבריי, אבל לא משנה...)

באופן כללי הקינוחים לא הפילו אותי מהרגליים (להוציא שניים שהיו טובים).

ללא ספק זוהי החוליה החלשה של המסעדה וחבל, כי אם אתם שואלים אותי יוקרתה של מסעדה נמדדת דווקא בתחום הזה של הקינוחים, כי החכמה היא להוציא את האורח לא רק שבע אלא גם מרוצה , אבל בהתחשב בכך שמדובר במסעדה עם כשרות גלאט אני מבינה את הקושי להפיק קינוחים ברמה כה גבוהה, בכל זאת קינוחים מעולים באמת מתחילים בחמאה ושמנת מתוקה ופה יש מגבלה אובייקטיבית (למרות שהייתי כבר במסעדה אחת שדווקא הקינוחים שלה היו החולייה החזקה שלה, וכן, גם ההיא הייתה גאלט וגם בשרית, אבל לא משנה עכשיו...)

וכעת לפירוט :

תחרת שקדים ותפוז (39 ₪) - עם קרם קוקוס ופירות יער

לא ראיתי את הקינוח הזה.


עוגת שוקולד חמה (36 ₪) - ופירות יער וסורבה פירות יער

קינוח פשוט שהרגיש לי טיפונת מפוספס, אין לי מושג מדוע.


קרפצ'יו אננס (39 ₪) - בליווי טארט- טאטן אננס וסורבה פסיפלורה

שם מפוצץ לקינוח לא ברור.

מחיר לא ריאלי.


פאי לימון עם מרנג בליווי רוטב תות ורוטב בזיליקום. מנה חדשה בתפריט.

מנה שיכלה להיות מיליון דולר , אבל....

חבל. עם קצת שפצורים, בעיקר בפרזנטציה זה יעבוד (מחזיקה לכם אצבעות).



סברינה אייריש קרים (38 ₪) - עם חלבה, פקאן סיני ברוטב פירות יער

יותר מדי בלגן מתוק (לטעמי). וכשזה עוד פרווה זה בגדר : לא.


אגוזי – מוס נוגט עם אגוזי מלך וקרם טופי בליווי פירות יער

אם הייתי צריכה לתת עוד  "הללויה" אחד אז זה הקינוח שהיה מרוויח את התואר בכבוד.

זה הקינוח היחידי שמגיע לו. לדעתי.

מדובר בקינוח טעים, קליל, לא שוקולדי מדי, לא כבד מדי, לא חונק מדי, לא מקושקש מדי ובקיצור- הכול במידה.  יופי של קינוח. סיום נכון לארוחה שכזאת.


וופל בלגי (36 ₪) - מוגש עם סורבה משמש, סורבה שוקולד וסורבה לימונענע בליווי פיסטוק קלוי

את הקינוח הזה אהבתי מאוד , וזה הציון לשבח הנוסף שמגיע למסעדה לקבל.
הייתי משחקת עם טעמי הסורבה, בלי להשתגע יותר מדי.

אהבתי במיוחד את המישמש (למעשה הייתי מספקת רק בו, האחרים די הרסו את הטעם המושלם שלו).
הקינוח הזה  היה סיום ראוי במיוחד לארוחה עתירת טעמים ומרקמים.

הוופל עצמו היה מעדן (והייתי שמחה למתכון כי הוא בדיוק כמו שוופל בלגי צריך להיות, כל הכבוד).

כשם שאהבתי את הפרזנטציות של המנות הראשונות והעיקריות כך מאוד לא אהבתי את אלו של הקינוחים (וזה בלשון המעטה).
דווקא בתחום הזה כמה שפחות הוא כמה שיותר- טוב .
 

בזמן ההמתנה למנות העיקריות, השף הציע שנקפוץ למטבח להתרשם ממה שהולך שם.
אני כמובן שמחתי מאוד.
המטבח מבריק בניקיונו ואהבתי את זה.

ניר, הסושף מתקתק הכול כמו שסושף מעולה  צריך לתקתק והשקט היחסי  שהולך שם מעיד על כך שכל אחד יודע את המלאכה  ובעיקר את מקומו.


השאלה שהכי הרבה עניינה אותי היא האם יש תרמומיקס במטבח ולשמחתי היה גם היה.

תרמומיקס למי שלא יודע הוא "מכשיר העתיד" שנחשב כיקר (בטעות, כי הוא חוסך לא מעט כסף למי שיודע לנצל את תכונותיו) אך מעבר להכול הוא מכשיר שמעיד על השף שמחזיק בו במטבחו כחדשני וככזה שפתוח לקדמה ולחידושים ואלו תכונות שאני באופן אישי  מאוד אוהבת  בשפים וזוהי נקודת זכות גדולה מאוד למסעדת הקומה ה-11  שיש לה שף שכזה.

**********************

בשורה תחתונה:

מדובר במסעדה טובה.

לא הייתה אחידות בכל מנות התפריט , אך לדעתי הסיבה לכך הייתה נעוצה בבלגן שגרמנו אנחנו, אנשי המקלדת.
לא היה נכון להוציא את כל המנות בו זמנית כי לא יכולנו להתרשם באמת ובתמים מכל מנה בצורה נכונה, מה גם שגודל המנות היו עצומות ואם כבר להוציא מספר גדול של מנות, אז להקטין כמויות כי זה פוגע ביכולת האובייקטיבית של  הטעימה (לדעתי).
זה יפה שהמנה יצאה as isאבל כשמדובר בכאלו כמויות זה כבר too much.
אהבתי את רוחב הלב והאירוח הנדיב.

פתיחת המטבח לעיננו הסקרניות (והביקורתיות), ללא ספק היה מעשה אמיץ .
אני מקווה שהביקורת שלי כמו גם של חבריי תתקבל בצורה מושכלת ומתוך רצון אמיתי לשפר את הטעון שיפור (בעיקר את תחום הקינוחים), כי אני חושבת שזוהי מסעדה עם פוטנציאל מאוד גבוה , אבל כן, יש מקומות שצריך לשפר.
אני מודה לכל מי שנתן יד בארגון הערב הזה ובעיקר לששת, לדוד קסירר, למעיין נדיר ולטמיר כהן  צלם הבית של שמנמנ.ים (
שכל התמונות שמעטרות את הפוסט הזה צולמו על ידו).

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

56 תגובות

פלפלים

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אריאלה פיקסלר אלון אלא אם צויין אחרת