1515
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים שלי (או של אחרים)

הסיפור לשבת על הסבה מקצועית

05/03/2010

  ירון (שם בדוי) עבד כבר למעלה מעשרים שנה כמנהל פרויקטים בחברות מחשבים שונות. בשנים הראשונות העבודה מאוד עניינה אותו. הוא שמח לקום בבוקר ולהגיע לעבודה ובירך את עצמו על מזלו הטוב – הוא מצא מקצוע גם מכניס וגם אהוב.

לאחר התפוצצות הבועה המפורסמת העניינים התחילו להתדרדר. ירון מצא את עצמו עובד שעות יותר ויותר ארוכות והעבודה הפכה ממענינת ל"מאתגרת". כבר לא היה כל כך משמח לקום בבוקר אבל ירון התמיד בכך מתוך תקווה שמצב העניינים ישתפר.

אבל המצב לא השתפר, אלא רק להיפך. ירון הרגיש הרבה יותר מדוכא בעבודה. הוא סבל מכאבי ראש כמעט כל יום ובסתר ליבו קיווה שיפטרו אותו כדי שיוכל למצוא מקצוע חדש.
המחשבה על הסבה מקצועית מאוד קסמה לירון – הוא הרגיש שהוא כבר מיצה את עצמו בתחום המחשבים – אבל לא היה לו מושג קלוש לאיזה מקצוע כדאי לו לעבור.

בגיל 40+ היה נראה לו מוזר לחזור לספסל הלימודים, מה גם שהוא היה צריך לפרנס משפחה ולא יכול היה להרשות לעצמו להקדיש זמן ללימודים בלא הכנסה קבועה. בנוסף הוא לא חשב שהוא יוכל להתמודד על משרות מול צעירים בני 20+ שרק סיימו את הלימודים. לכן היה לו ברור שהוא צריך למצוא מקצוע בו הוא יוכל לעסוק על סמך השכלתו הנוכחית, ניסיונו ו/או כישוריו הטבעיים.

ירון הקדיש מחשבה מרובה לנושא. הוא בילה הרבה משעות העירות שלו ולא מעט משעות נדודי השינה במחשבות מעמיקות על הסבה מקצועית. הוא שקל הסבה להוראה, אבל המשכורות הנמוכות והכיתות המלאות הרתיעו אותו.  הוא חשב על להפוך לעצמאי ולתת שירותי יעוץ לחברות הייטק אבל חשש מהחיים ללא משכורת קבועה.

ואז, באותו יום רביעי גורלי, השתנו חייו מן הקצה אל הקצה.  באותו יום חזר ירון הביתה מוקדם (כבר בשש אחר הצהרים) מכיוון שנשבר לו מהשקרים של המנהל שלו. כרגיל הוא חשב על הסבה מקצועית – וזה גרם לו להרגיש רעב. הוא פתח את המקרר והתחיל לחפש משהו לאכול. הוא מצא קופסה עם פסטה מקולקלת שהוא זרק לפח ללא נקיפות מצפון. הוא מצא קופסה אחרת עם אורז בן שבוע שאותו הוא אכל בלי לחמם. הוא מצא שקית של אגוזים ורוקן את כולה... כך הוא המשיך והמשיך ואחרי שעה עדיין לא היה לו רעיון להסבה מקצועית – אבל המקרר היה כמעט ריק.

ופתאום הוא הבין – יש לו כישרון טבעי שיכול להפוך למקצוע מכניס! אנשים רבים סובלים ממקרר מלא מדי שאינם יודעים כיצד לרוקן ולו יש כישרון טבעי לריקון מקררים!

כבר למחרת פרסם ירון מודעות ברחבי השכונה ובמקומונים בזו הלשון: "המקרר שלך מלא מדי? אין מקום לחלב? האוכל מתקלקל בחוץ? יש פיתרון! ירון מרוקן מקררים ביעילות ובמחיר שווה לכל נפש".

להפתעתו של ירון, הטלפון שלו לא צלצל והזמנות לא זרמו. במחשבה שניה הוא הגיע למסקנה שאולי כדאי היה לו לפרסם את מספר הטלפון על המודעות...  סבב של מודעות מתוקנות הניב תוצאות טובות יותר למרות שלא היו מרשימות – הוא קיבל רק הזמנה אחת, אבל גם זו התחלה. המקרר הראשון היה מאתגר מאוד – או אולי בעצם מעניין – הוא היה מלא אוכל בן שבועות רבים ולירון לקח שעתיים לרוקן אותו, אבל הוא זכה לשבחים ואפילו לטיפ מבעל המקרר.

ההמלצות על ירון עברו מפה לאוזן ותוך חודשים ספורים הוא הרשה לעצמו להתפטר מעבודתו ולהפוך למרוקן מקררים עצמאי במשרה מלאה.

היה רק חיסרון אחד לעבודה החדשה – ירון שם לב שהוא הולך ומשמין ממקרר למקרר. היה זה סיכון מקצועי שנלקח בחשבון מראש אך בכל זאת הטריד את ירון (ויותר מכך את אשתו). בסופו של דבר נמצא פיתרון גם לבעיה זו – ירון פתח חברה קטנה לריקון מקררים. עובדיו המסורים רוקנו את המקררים מהאוכל המשמין והוא התמסר לניהול ופרסום.

תוך חמש שנים ירון כבר העסיק עשרים עובדים, ושלט בשוק ריקון המקררים בארץ והתחיל להתרחב לאירופה. הוא היה עסוק כל היום בפגישות ובעבודה שאט אט הפכה למאתגרת... בלילות הוא מצא את עצמו חושב על הסבה מקצועית.

 

  מוסר השכל: אין דבר משמין יותר ממקרר ריק

    שבת שלום!                                

   ורציתי להמליץ על רשומה אחת – מציאות מאוזנת – של dominolog

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

56 תגובות

תגיות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל motior אלא אם צויין אחרת