00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלוג בשלל צבעים

דבורה ברטונוב בת 95

 דבורה ברטונוב היא  אשה יוצרת , בעלת ערכים שיכולים לשמש דוגמא לכולנו. היא רקדנית וכוריאוגרפית  וגם חוקרת מחול. כלת פרס ישראל למחול משנת 1991.

נולדה בשנת 1915 וחוגגת את יום הולדתה ה-95. גם היום, על פי המקורבים אליה, עדיין רוקדת, בישיבה,  על פי הקצב הפנימי שלה ורחשי לבה. באמצע שנות ה-80 , כשחזרה לרקוד בגיל 70, בהופעת יחיד, הקפידה לערוך סדרות תרגילים בריקוד וטענה כי  יש לעשות תנועות. ו"אם אי-אפשר לעשות תנועות גדולות, אז עושים תנועות קטנות" (על פי ויקיפדיה) .

 יחוס האבות של דבורה ברטונוב ראוי להתייחסות. אביה, יהושע ברטונוב,  היה זקן שחקני ישראל, וממייסדי התיאטרון הלאומי שלנו, "הבימה". 

יהושע ברטונוב                                          

בנו שלמה ברטונוב היה שחקן וקריין. ועכשיו למדתי ב- YNET, כי  שלמה ברטונוב התפטר מן התיאטרון  כשהוחלט להעלות את `אירמה לה דוס` וטען שאינו "יכול לשתף פעולה עם תיאטרון שחי על רווחי זונה"...... ללמדכם שמשהו השתנה בתפיסות של התרבות של אז והיום. הגירסה של שלמה ברטונוב לקריאת פרקי התנ"ך, אותה הקליט בשנת 1956, בשפה העברית וששודרה ערב ערב ברדיו, קיימת ומשמשת עד היום את הספרייה הישראלית לעיוורים והיא, לטעמי, המוצלחת ביותר שנעשתה עד היום.  למרבה הצער, לא הצלחתי להביא לינק לקטע הקטנטן במצוי באתר של הספריה לעוורים. אבל מי שמעוניין יכול למצוא שם רמז להוד ולהדר של קריאתו.

בנו של שלמה ברטונוב, אייל ברטונוב הוא אחיין של דבורה  ברטונוב.

דבורה היא אלמנתו של עמנואל בן-גוריון שהיה בנו של מיכה יוסף ברדיצ`בסקי  הסופר והוגה הדעות העברי הידוע . דבורה ידעה עצב רב בחייה. בנה היחידי, עידוא, היה סופר ומחזאי ישראלי. שירת בלהקת הנח"ל בעת שירותו הצבאי. בפריז, למד את מלאכת הפנטומימה. כמתרגם, פרסם עידוא בן-גוריון את תרגומו הראשון, "העורב" מאת אדגר אלן פו וכן תרגם כמה מחזות שהוצגו על הבמות בארץ. הוא שם קץ לחייו בשנת 1972.

דבורה ברטונוב למדה בביה"ס של תיאטרון ה"בולשוי" במוסקוה. היא הגיעה ארצה בשנת 1928. בגיל 16 רקדה בהופעת יחיד בסלון של אלברט איינשטיין בגרמניה. הופיעה על במות רבות וזכורה במיוחד בגלל ריקוד הסולו שלה, ריקוד הקבצנים בהצגה "הדיבוק", אותו רקדה לראשונה בגיל 13. במהלך מסעותיה בעולם , בין השאר באפריקה ובהודו,  אספה חומרים רבים על המקצבים והכלים שבשבטים השונים. העידה על עצמה שהיתה "אספנית תנועות". היא חשבה ש"גם לרגלים יש שפה ומולדת ומי שרוקד ריקוד ברזילאי חושב אחרת מזה שרוקד דבקה".

פגשתי אותה בשנת 1991. אשה קטנה בעלת מבע פנים ילדותי משהו, מלאת  אנרגיה. דמות מיוחדת במינה בחיוניותה. נפגשנו בסטודיו שבו נהגה ללמד ושימש כמוזיאון ובו ספריו של ברדיצ`בסקי וכן ספרייתו, תמונותיו והמזכרות של אביה, יהושע ברטונוב. כלי נגינה שהביאה עמה ממסעותיה בגאנה ובהודו נמצאו גם הם בסטודיו המיוחד בזה בחולון. באותם ימים  של ראשית שנות ה-90, העלתה על הבמה מופע שנקרא "מחווה לדבורה ברטונוב" ובו מספר ריקודים  שהתבססו על סיפורים שמאחוריהם דמויות , שהרי תמיד עניין אותה "הנושא של טיפוסי בני אדם. איך להעלות אותם על הבמה . איך אפשר בג`סטה אחת להראות מישהו". וכך הכרנו את הרוכל, את המורה והתלמיד , את ריקוד הקבצנים  המפורסם וגם את הרקדנית הזקנה. כולם מאופיינים בעזרת תנועות ופנטומימה, תיבות מוסיקליות ומקצבים. על ריקוד בשם `הזיקנה` סיפרה "כי הזיקנה התחברה לי עם אבא שלי שנפטר בגיל 92. הבדידות שלו . לא "הבימה" ולא הרחובות שהכיר. בעבר נהג ללכת יום יום לתיאטרון . אבל כאן ( עבר לחולון בגיל 85) היה רחוק. לא היה אוטובוס ל"הבימה" איך הוא חיכה שמישהו יבוא לדירה שלו! רציתי להראות בריקוד הזה את הטוב . את השקט. ללא תלונה. אלא הבנה".

בימים אלה מתקיימת  תערוכת צילום בתיאטרון חולון  לציון יום הולדתה של דבורה ברטונוב. בתערוכה צילומי האמנית הדגולה  ובהם הדגש על סגנונה המיוחד והתייחסות לפרקים בחייה.

 

כחודשיים לאחר כתיבת הרשומה, ב-19 באפריל, 2010, ביום הזכרון לחללי צה"ל וערב יום העצמאות ה-62 למדינת ישראל, נפטרה דבורה ברטונוב. אביתר, בנו של אחיינה, הודיע בבלוג על פטירתה (בהמשך שרשור התגובות).

 יהי זכרה ברוך ותהא נשמתה צרורה בצרור החיים. 

  

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

31 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אנימו אלא אם צויין אחרת