00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מציאות מתולתלת

מחשבות על חברים ואכזבות

חברים הם הדבר החשוב ביותר שאנחנו לוקחים איתנו במסע החיים שלנו.

"לא טוב היות האדם לבדו" כבר אמרתי כאן בעבר, ובדיוק השבוע כותב אחר כאן בבלוגיה, כתב ונתן מחשבה שנטמעה בי וגרמה לי לחשוב על צבירת חברים ואנשים אמיתיים בחיינו בדרכינו, כאלה שחולקים איתנו ומלווים אותנו בכל הדרך ולא רק בצעדים האחרונים או הראשונים, מכירים אותנו ומבינים בנו דבר או שניים גם ללא מילים.

אנחנו מכירים ופוגשים בחיינו אינסוף אנשים, מחליפים מבטים, חולקים מחשבות ותחושות עם חלקם וממשיכים הלאה בדרך מכוונת. הטובים מבינהם עבורנו ממשיכים איתנו בדרך, במסע היחיד שלנו, מלווים אותנו, ולפעמים כשהתעייפנו, לוקחים אותנו על גבם כדי לנסות להקל.
בחיי יש מספר מצומצם של אנשים גדולים, שאם לא הם הייתי מרגישה חסרון עצום בחיי. אותם אנשים שחיוך מהם ברגע קטן של עצבות, בן רגע יכול להדליק בי מחדש שמחה חבויה. אלה שכל עצה שלהם תהיה הכנה ביותר שאבקש, ולאו דווקא זו שארצה לשמוע, אך תמיכתם תמיד תהיה איתי ויהי מה, ובלי שיפוט מיותר.

במקביל אל אותם אנשים שקרובים לליבי, יש גם כמה אנשים שכשלקחתי אותם איתי להתקדם באותה דרך חיים משותפת, פשוט הייתי תמימה. פעם היתי נאיבית. אני חושבת שבנאיביות יש משהו שלפעמים גובל בטיפשות. ולא טיפשות מתוך חוסר בשכל או יכולת מחשבה, אלא פשוט אמונה עיוורת בצדק, אולי גם בנתינה ושוויון. גם היום יש בי תמימות, אך היום אני בוגרת יותר ויותר מחושבת.

מדובר על אותם אנשים שנצרתי אל ליבי ונתתי להם את כולי. אותם אנשים שהאמנתי איתם ש"ביחד באש ובמים" ויהי מה, הוא משפט שאפשר לממש. מדובר על אותם אנשים שלקחו ממני את כל מה שהצעתי, שהיתי איתם ובשבילם הכי אמיתית ונתתי להם את כולי. מדובר על אותם אנשים שאכזבו אותי, בגדו בי ונטשו אותי ברגעים בהם הייתי צריכה אותם יותר מכל, ויש בי אמונה שהם גם ידעו את זה.

סבא שלי ז"ל אמר לי פעם שמיודד צריך להיות עם כולם וחבר רק של אילו שרואים אותך באמת.

זה הרגע להודות, שלרוב, הקשבתי לדברים שאמר, אך בדרך עשיתי כמה טעויות.
לפני קצת יותר משנה, התרחקתי מעט מאחד האנשים שהיה הקרוב אליי ביותר בחיי עקב חוויה מסעירה שחוויתי. אם להיות כנה, אותה חוויה היתה טובה ורעה בו בזמן. לכל מטבע יש שני צדדים ולכל אחד חסרונות ויתרונות. חוויה שהרחיקה ביננו ברגע אחד וקרבה ברגע שאחריה, הקשר נשמר בכל מצב נתון. לאחר שאותה חוויה חלפה, הקשר ביננו התהדק עד ששינה מצב צבירה. הקרבה היתה אמיתית ואינטימית עד ששחררה מעצמה את כל הגבולות. ברגע אחד שאחרי החשיפה הטוטאלית ביננו, אותו חבר טוב הפנה את עורפו וצעד אל דרך צידית מקבילה. (ודרכים מקבילות לא נפגשות לעולם). התחושה הכללית ברגע שאחרי היא של ניתוק מבלי רצון להתקרב או להיות, בריחה מהאמת ומהמילים שנאמרו, מהכנות המוכרת שהובטחה ומהשיפוטים שמעולם לא היו צד בקשר החברות.

בחיי עברו לא מעט אנשים, חלקם הגדול עברו לצידי וחלקם היו קצת יותר קרובים, אמיתיים. עם חלקם שיתפתי וסמכתי והאמנתי שיהיו שם ויהי מה. לאחרונה, כשהכרתי את הבדידות מחדש וגם למדתי לחיות איתה ולפעמים גם קצת להנות ממנה, עברתי כמה אירועים בהם קרה שדווקא מאותם אנשים שחשבתי
קרובים- התאכזבתי ונבגדתי וחוויתי את אותה כוויה כואבת שמקלפת את אותה שארית של נאיביות בכוח והופכת אותי מחושבת, חושדת, לפעמים קצת סגורה והרבה פחות תמימה.


האמת היא שההבנה הזו קצת עצובה לי. אבל כנראה שהאמת היא לא תמיד הטובה.
ועם האמת הזו אני אמשיך להתמודד ולחשב צעדים. עם עצמי ובשיתוף של אותם חברים אמיתיים שלי שהולכים איתי בדרכי.

אילו האנשים שבאמת החשובים בחיי. וגם אם אפגע או אתאכזב מהם באיזושהיא דרך, זה אף פעם לא יהיה מתוך כוונה מתוכננת...

 

בסופו של דבר רק הם באמת שווים התיחסות..
לאותם אנשים נשאר רק לומר- תודה, אוהבת.

 

לילה טוב.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

28 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל טולה הורוביץ אלא אם צויין אחרת