00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אור גור אש

מכישלון לא מוצדק להצלחה עולמית

שדה שחור , צדוק בן דוד
 

 

"טבע האדם" - צדוק בן דוד. אוצרת: אירית הדר. מוזיאון תל אביב (שאול המלך 27). יום שני ורביעי, 10:00-16:00;

 יום שלישי וחמישי, 10:00-22:00; יום שישי, 10:00-14:00; שבת, 10:00-16:00. עד 27 בפברואר

 

מכישלון לא מוצדק להצלחה עולמית

 מאז שגיליתי את אהבתי לברזלים, על כל צורותיהם, פרזול, פיסות ישנות חלודות וכמובן פסלים, הפכתי לאספנית ברזלים, לתלותם על  הקיר, על הסלעייה בגני, להסתכל ולהיאנח מהנאה.

 

הסיבה שבחרתי לכתוב על צדוק בן דוד, היא, מלבד ההמלצה החמה לרוץ לראות את התערוכה המיוחדת הזו לפני שתיסגר, גם להביא סיפור של אמן ייחודי שהצליח בזכות עצמו בגדול,

למרות שמוריו דאז, הפסלנים ואטומי הדעת, לא התייחסו אליו בהערכה ולא האמינו בו.

 אילו היה שומע להם, סביר שבן דוד היה עובד כיום, כפועל בנגריה או לכל היותר במסגרייה.

כאשר ניגש בן דוד ל"בצלאל", להירשם ללימודי אמנות, נתקל ב"אווירה רשמית של

 שולחן ועד-פועל עם שבעה אינקוויזיטורים", (ציטוט מפי האמן).

 

כשקראתי את דבריו אלה, מיד "עפתי" שנים לאחור, ונזכרתי בדיוק ב"חוויה" שגם אני עברתי ב"בצלאל" אל מול השולחן הזה של האינקוויזיטורים.

כאשר קראו בשמי, ניגשתי לשולחן ה"פוסקים" כשתיק עבודותיי תחת בית שחיי

ובלב הולם מהתרגשות ולשון יבשה, השבתי לשאלות שנורו לעברי בזו אחר זו:

"בת כמה את"?

"בת עשרים"

"אלה הן העבודות שלך"?

"כן, בוודאי" השבתי וכולי נרעדתי

"את בטוחה, אלה הן העבודות שלך? את ציירת את כל זה"? שאל אותי האינקוויזיטור השני

"כן, אני ציירתי" השבתי והייתי קרובה לבכי.

לאחר כחודש, הגיע מ"בצלאל" מכתב שהזמין אותי להתקבל ללימודים,

אבל לשנת הלימודים שלאחר מכן.

כל כך כעסתי ונעלבתי והתאכזבתי, שהחלטתי להירשם למכללת אמנות אחרת,

שקיבלה אותי בזרועות פתוחות.

 

דרכו המקצועית של בן דוד החלה באופן מצער ותמוה.

לאחר שנה וחצי הראשונות ללימודיו ב"בצלאל", זכה לציונים גבוהים, והוצגו כמה מעבודותיו

בבית האמנים. אולם, להפתעתם של בן דוד וחבריו ללימודים, בתום השנה השנייה הוא קיבל ציון נכשל בפיסול. "הייתי בשוק", הוא מספר, "הייתי בטוח שזו טעות. פניתי לראש המחלקה לאמנות דאז שלא היה מוכן לראות אותי. פגשתי את אחד המורים במסדרון והוא אמר לי שהוא מוכן לקבל אותי כתלמיד שלא מהמניין. הלכתי לדבר עם מורה אחר ושאלתיו אם משהו לא בסדר ואיך זה יכול להיות? ואז הוא אמר לי במלים אלה ממש:

"יש אנשים שפשוט לא יכולים להיות אמנים, אתה יכול להיות נגר או בעל מלאכה אחר.

 אתה יכול להוציא את הציונים הכי גבוהים אך לא תהיה אמן`".

 בן דוד נפגע מאוד ובעיקר לא הבין.

אחרי פרשת בצלאל נלחם בן דוד במלחמת יום הכיפורים ולאחריה הוזמן ע"י אמן לונדוני,

חבר של אביו, להיות לו לאסיסטנט. לאחר זמן קצר נרשם ללימודי אנגלית ולאחר מכן הגשים חלום, והתקבל ללימודי תואר לבי"ס האמנויות "סנט מרטין" באנגליה ושם פנה בן דוד לפיסול בברזל.

מוצאו של בן דוד מדורי דורות של  יוצרים, בעיקר תכשיטים ושטיחים, שלימים יצרו מעבודותיהם עבור "משכית", החנות שהקימה אז רות דיין וכך החל סיפור "משכית".

 

בעבודותיו משתלבים גם סיפור חייו של בן דוד וסיפור משפחתו, זיכרונות ילדות, דרכו המקצועית שהחלה בבצלאל לפני 40 שנה והתבססה בלונדון, שם הוא חי עד היום.

הקו בעבודותיו של בן דוד הוא עתיר יופי, מאד נועז ומקורי להפליא. המעניין בפסליו הוא

ההיפוך הגמור של החומרים שהם כבדים מיסודם, ובמיצב הכללי הם נראים אווריריים עדינים ולפעמים כמעט שקופים, כמו במיצב שובה הלב "שדה שחור", שבו שתולים 20,000 פרחים קטנים  המורכבים מקווים דקיקים ומזכירים עבודת צורפות עדינה בעובי של דף שקוף בשדה של קסם שחור ומבלבל, כי הפלא ופלא, מזווית עמידה אחרת מגלים שהצד השני של הפרחים הוא צבעוני. תגובותיהם המשתאות של המבקרים, היתה גם כן מצגת מעניינת.

 

לשם התערוכה, "טבע האדם", יש שתי משמעויות, אומר בן דוד.

הראשונה קשורה לחמלה:

 "זה האופן שבו אנחנו אומרים בצורה סלחנית לאנשים שעושים משהו שאינו בהכרח טוב "

"זה טבע האדם ". המשמעות השנייה נעוצה בשילוב בין הדימוי של טבע לדימוי של אדם,

שבן דוד עוסק בו גם בפסלי הברזל שלו.

 "הטבע האנושי נע תמיד בין קטבים: חיים מול מוות, צד פסימי מול צד אופטימי, צד של אסון

מול צד של התאוששות ובנייה מחדש, אך כולם כאחד נוגעים במצבו הנפשי של האדם",

הוא מסביר. השניות הזאת היא גם הסיבה לכך שבחר להציב את תערוכתו בשני החללים.

יצירותיו של צדוק בן דוד מוצגות ברחבי העולם.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

52 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל המקום של אור אלא אם צויין אחרת