00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חיי

המלצה על מחזה - הוא הלך בשדות/משה שמיר

 

 

 

הוצאת אור-עם, 1989

106 עמ'

 

את הסקירה כתבה בתי יערה, בת 17.5.

 

קראתי את המחזה במסגרת מחזות עבריים במגמת תיאטרון בבית הספר.

המחזה או הרומן בודאי מוכרים לרבים מכם אבל לא לבני דורי.

קראתי את המחזה כאחת שנולדה לקראת סוף המאה ה- 20 במדינה יהודית, מבלי לחלום עליה, מבלי שאצטרך להילחם עליה, מבלי לשאוף אליה, מבחינתי היא עובדה. הביטחון שלי בקיומה של מדינת ישראל הוא מוחלט ושום מבצע או מלחמה לא מערערים את הביטחון שלי. אנחנו כל כך בטוחים בעצמנו שמילים כמו אהבת הארץ, ציונות, ומיתוס ישראלי כמעט ולא מדבר אלינו ואפילו יש כאלה שמגנים אותו.

הספרים שהנוער של היום קורא, אם בכלל, אינם מתקרבים להיסטוריה בכלל ולתקופת ההתמודדות על הקמת המדינה בפרט,  ולכן המחזה היה בשבילי כמו לקרוא סיפור אגדה, אם כי לחלק מהרעיונות קל להתחבר. עכשיו כשאנחנו לקראת גיוס רוב הבנים, וחלק מהבנות, עדיין חולמים על גיוס לקרבי, ולשרת שירות משמעותי בצבא.

תוך כדי הכנת הסקירה התברר לי ( לאור הרמת הגבה של אימי...) שבעצם מדובר בספר שהוא אחת היצירות המרכזיות בספרות העברית החדשה, ואני לא ידעתי.

עוד הסתבר לי שמשה שמיר הסופר הוא גם זה שכתב את המחזה, תופעה שאינה כל כך מקובלת.

הזמן – שנת 1944.

במרכז המחזה שתי אוכלוסיות שונות שהיו בארץ עם קום המדינה.

אורי בן 19,  הילד הראשון של קיבוץ "גת העמקים". צבר (מושג לילידי הארץ שאנחנו כבר לא כל כך משתמשים בו) מחוספס, בעל בטחון עצמי, עם שורשים, עם משפחה, בית, ארץ ומחויבות להם.

מיקה היא ההיפך הגמור– פליטה מפולין, גלותית וחסרת כל - משפחה, שורשים ושייכות, תלושה שאינה מחוברת לאדמה ולחזון.

המחזה מתאר את סיפור האהבה ביניהם שהוא די מפתיע מפני שהם כל כך שונים, ובאמת הוא לא נעדר קונפליקטים. היא רוצה פרטיות ופינה משלה במרכז ההתגשמות הקולקטיב – הקיבוץ שמקדש את השיתוף ומגנה את הפרטיות, הוא רוצה מדינה, חזון ועשייה. היא מתנגדת שילך לפלמ"ח הוא- בוחר להתגייס ובעצם מעדיף את החזון והמדינה על פני אהבתה.

דוגמא לדו שיח :

"מיקה: ....אבל חדר ! זה פשוט תענוג כשיש חדר לחוד. אתה יכול לעשות לך מה שאתה רוצה, הייתי תולה תמונות,לא הרבה, אבל גדולות ויפות

אורי: פסח אומר: בעונה תקבל טרקטור, לעת עתה תעזור לגמור את הבציר, אבל הפלחים דורשים אותי, הפלחים בעצמם

מיקה: וארון עם וילון, לא דלתות אלא דוקא וילון, זה הרבה יותר חמוד, וצנצנת פרחים

אורי: אבל אני מכיר את פסח, לפני שיגמר הבציר אין מה לחלום על טרקטור. אצלו גם יש בעיות "חברתיות" נוסף לכל.

מיקה: כיסוי למיטה, רקום. מהשק הפשוט ביותר אפשר לעשות דברים נהדרים

אורי: אני רואה שזה לא כל כך מעניין אותך

מיקה:  מה?

אורי: הטרקטור

מיקה: חשבתי שאנחנו מדברים על החדר..."

 

כשהמחזה ניכתב הוא נחשב לשיא תפארת המדינה- מעודד התגייסות וחיבור לארץ, משמש דוגמה ומופת לציעירים. נקודה זו הונחלה לדורות רבים של בני נוער- ההקרבה למען המדינה, למען החברה.

אבל עם חלוף השנים אנשים רבים ראו במחזה דוקא ביקורת מפי משה שמיר על התקופה, התנועה הקיבוצית וההתגייסות לתנועות ההתנגדות. 

עוד דפוס התנהגות שלהבנתי מעביר משה שמיר ביקורת עליו הוא - חוסר הסובלנות, דפוס התנהגות שהמשיך להתקיים בארץ גם עם קום המדינה כשהגיעו עולים מכל קצווי תבל והרבה אחרי.  

מיקה לא אהודה. היא נדרשת לוותר על המרכיבים הגלותיים, להתחיל מחדש ולשכוח הכל ובעצם היא נדרשת לוותר על זהותה. בשום מקום לא מצוין מהיכן הגיעה, מה עבר עליה, מי הייתה משפחתה. יודעים שהיא "משם" וזהו, לא מעניין כלל מה היה שם, מה שחשוב זה פה ועכשיו.

לצערי אני רואה גם כיום את חוסר הסובלנות של החברה הישראלית, חוסר הקבלה של השונה והאחר. עולים שהגיעו מתרבויות שונות, שגם הם נידרשים למחוק הכל ולהתחיל מחדש, לאמץ את התרבות הישראלית, תפיסת העולם הישראלית, השפה והמבטא, ומי שלא מצליח נדחק לשוליים כאילו לא קיים.  

מעניין היה עבורי לדעת ששם הרומן לקוח מתוך שיר של אלתרמן ה"האם השלישית", שגם הוא קידוש ההקרבה :  
"בני גדול ושתקן
ואני פה כותונת של חג לו תופרת
הוא הולך בשדות. הוא יגיע עד כאן.
הוא נושא בלבו כדור עופרת"

המחזה נחשב למחזה הישראלי הראשון. הצגת הבכורה במאי 1948, היתה גם ההצגה הראשונה במדינת ישראל הוא תורגם לאיטלקית, לאנגליתולספרדית והוצג בארצות שונות, וגם הוסרט והוצג בישראל וברחבי העולם. אם כי הסרט שונה מהמחזה המקורי.

 

 

משה שמיר

דמותו של משה שמיר היא מעניינת לא פחות.

הוא היה הרבה שנים קיבוצניק  וחבר השומר הצעיר, אבל הוא עבר הרבה תהפוכות רעיוניות ובעיקבות מלחמת ששת הימים הוא עבר למחנה הלאומי והיה חבר כנסת מטעמם תחילה ב"ליכוד"  ואח"כ היה ממקימי "התחיה".

הוא מאוד הזדהה עם מורשת היהדות ועם המאבק הדתי לאומי על צביון מסורתי למדינת ישראל , ועם המתיישבים היהודים ביהודה ושומרון ובעזה ותמך בירושלים השלמה.

כל זמן שהיה "משלנו" הוא היה פופולארי, אולם לאחר שחצה את הקווים ימינה נס ליחו ומחנה השמאל החרים את ספריו. עוד חוסר סובלנות לדעות אחרות ושונות ולזכות להאמין מהם.  

 

תודה להוצאת אורעם שמסרה לי את הספר לסקירה.

 

קישור לאתר אור-עם שאני שמחתי לגלות את המחלקה שלהם העוסקת במחזות מכל הסוגים.

 

קישור לדף משה שמיר בלקסיקון הספרות העיברית החדשה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פל אלא אם צויין אחרת