00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

להיות מורה

שיחה כתתית

הכתה היא מקום תוסס, מלא חברויות, התפתחויות, מערכות יחסים משתנות, מריבות, קונפליקטים.

בכתה הילדים מבלים, לעיתים, יותר שעות ממה שהם מבלים בבית (אם סופרים את שעות הערות ולא את שעות השינה). הכתה היא מקום שבו מפתחים הילדים, לטוב ולרע, את כישוריהם החברתיים.

לי כמורה, קל יותר, לעיתים, להיצמד לתוכנית הלימודים ופחות לעסוק בפסקי דין בין ילדים רבים ובעיסוק בשאלה הלא פתורה "מי התחיל?"

(כמו בשירו של יהודה אטלס:

בכיתה שלנו - בהפסקות -
המון ילדים הולכים מכות.
ועוד אף פעם לא הצליחה המורה
לגלות מי התחיל, בגלל מי זה קרה.
כי אפילו אם היא תדע איזה ילד הרביץ הראשון -
אולי השני לפני זה הוציא לו לשון,
או זרק עליו גיר, או הלשין למורה,
או קילל את אמו בשנה שעברה.)

והעיסוק הזה באמת מתיש, כמו שאמר יתרו למשה: נבול תיבול- גם-אתה, גם-העם הזה אשר עימך: כי-כבד ממך הדבר, לא-תוכל עשוהו לבדך.

מאידך, אי אפשר שלא לטפל בפכים הקטנים הללו, כי הכתה מורכבת מבני אנוש, אשר דברים אלו מהווים חלק עיקרי מחייהם, מה גם שבדברים הקטנים הללו, בסופו של דבר, באים לידי ביטוי הערכים, המוסר והמידות שאליהם אנו רוצים לחנך.

אני משתמשת בכתה בכלי הנקרא "שיחה כתתית" קראתי על כך לפני שנים בספרו של רודולף דרייקורס "פסיכולוגיה בכתה" (לא ניתן להשיג בחנויות, אך קיים בד"כ בספריות לחינוך ולעבודה סוציאלית). השיחה הכתתית מעבירה את האחריות אל הילדים. היא לא מתנהלת לבד, המורה משמש בתפקיד חשוב מאד של ניווט השיחה למקומות חיוביים ושל שמירה על כללי הכבוד ההדדי, אך עם זאת היא מופנית אל הילדים להעלות פתרונות ולתת אחריות לכל אחד על ההצלחות אך גם על הכשלונות שלו. אני עושה שיחות כאלו כבר עם ילדים בכתה א'.

לאחרונה, אחד הילדים העלה בעיה חברתית - להרגשתו, אין לו חברים, ילדים לא רוצים לשחק איתו.

על פי התפיסה האחריות היא גם על ילדי הכתה אך גם לילד עצמו יש חלק בעניין.

ראשית, אותו ילד קיבל תמיכה ואמפתיה, כאשר ילדים אמרו לו שהם דווקא חברים שלו ואוהבים אותו. עם זאת, הפניתי לילדים את השאלה - מה אפשר לעשות כדי שיהיו לך חברים, כדי שירצו לשחק איתך. הילדים העלו רעיונות נפלאים. עקבנו אחר העניין בימים הבאים וראינו שחל שיפור. הילד יזם יותר, קיבל יותר את הכללים שהילדים קובעים במשחק, הזמין חברים אליו אחר הצהריים (בתיווך שלי מול ההורים).

כמובן שהשיחה לא פותרת באחת את כל הבעיות, אבל היא מקלה על המורה בכך שיש עוד מנגנון שמטפל בדברים - הילדים עצמם. כמובן שגם הילדים מועצמים, הם מקבלים אחריות, הם שותפים פעילים בחיי הכתה, הם לוקחים אחריות על הבעיות שלהם עצמם, הם מקבלים כלים להתמודדות גם כשהמור התצא מחייהם.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל נעמישי אלא אם צויין אחרת