00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צליל מכוון

על הטרדה מינית

22/02/2010

Edward Hopper, Office at Night

 

בשבועיים האחרונים הבלוגוספרה סוערת עקב הגילוי על אושיית שמאל ידועה ומשורר מוערך שהטריד מינית, וכנראה גם מעבר לכך, נשים רבות.

הסיפור התחיל במאמר של אשכר אלדן כהן  וכדור השלג החל להתגלגל.לפני מספר ימים שודר בערוץ 10 תחקיר של המקור, החושף את הפרשה. ניתן לראות את התכנית במלואה בקישור.

 

בשנות השמונים לא היה קל להתלונן, או אפילו לסרב, למרצה נערץ, לבוס במערכת העיתון. הטרדות מיניות עברו בשתיקה והיו כמעט לגיטימיות. אני זוכרת את עצמי שותקת. תמיד שותקת ומחייכת באי נוחות  ועוברת הלאה.

אבל בעצם, לא ממש עברתי הלאה. אחרי כל אירוע כזה את מתכסה בעוד קליפה. מתגוננת, משתבללת. עד שאת מתחילה לפחד מפגישות לא רצויות במעלית, ממגע מקרי, מקשר עין.

כאישה נטולת מודעות פוליטית ופמיניסטית, קיבלתי את ההטרדה המינית כעסקת חבילה. זה התחיל בשירות הצבאי ,ונמשך ברוב  מקומות העבודה שעבדתי בהם בשנות העשרים שלי. כמעט כולם היו הגמוניות גבריות מובהקות, הטרדות מיניות היו מקובלות, והגישה הייתה "אל תעשי עניינים, קבלי את זה כמחמאה".

התגובה שלי להטרדות הייתה חלק ממכלול בעייתי של חוסר הבנה של התוקפנות הגברית. גם פגיעות מיניות עברו עלי באותו אופן. חוויתי נסיונות אונס ופשוט עברתי הלאה.אולי חשבתי שזה מגיע לי, לא יודעת.

היום זה אחרת. היום לא הייתי נותנת לזה לקרות לי. בזכות החוק להטרדה מינית, בזכות אורית קמיר, בזכות תהליכים שעברתי.

היום אני מחנכת את הבת שלי לשמור על עצמה. לדעת לסרב בתוקף. לא להיות קורבן מועד.

 

ועדיין, גם היום, במקום העבודה שלי, אני נותנת שרות לדור הפלמ"ח, החבר'ה שאכלו מאותו מסטינג עם עזר וייצמן.
הגישה שלהם לנשים לא השתנתה  משנות החמישים העליזות. בשבילם אני בדיוק כמו פקידת הלשכה שהייתה להם, מיידלע עם ציצים, שרצוי להעיר לה בכל הזדמנות והיא אמורה לחייך ולהרגיש מוחמאת. ומכיוון שהם בני שמונים ומעלה, אני מקבלת בסלחנות את ההערות שלהם. אבל היום אני רוצה לומר להם:

להעיר הערות על השדיים שלנו או להציע לפתוח עוד כפתור בחולצה במקום העבודה, זו הטרדה מינית!

לספר לנו בדיחות שוביניסטיות שמרמזות על חלקי הגוף שלנו זו הטרדה מינית!

זה מעליב, ואנחנו לא נהנות מזה!

 

ולסיום, קטע מתוך דבריה המרגשים של אשכר אלדן כהן:

"פעמים רבות אנחנו שומעות שאנחנו אשמות , מפתות מגרות מנצלות , חלק בי מתקומם וזועק ממתי מאשימים את הקורבן בתקיפה , מתי שמעתם שחפץ גנוב הואשם בכך שניגנב , ואילו חלק אחר בתוכי לוחש בגחלים של אש  , לו ידענו אחרת , יכולנו להימנע מהתקיפה והניצול , לו ידענו לומר לא, לו ידענו בוודאות פנימית מוצקה, שאנחנו בעלות ערך מעצם היותנו בנות חווה , גם ללא גבר שאנחנו תלויות על זרועו , גם ללא מסירת גופנו ונפשנו הפקר .

לו רק ידענו שגם בהיותנו נשים, בהיותנו ילדות ,בהיותנו נערות אנחנו בעלות ערך , אולי הייתה לנו יותר יכולות להציב את הגבול בפני התוקף , אילו ידענו שאנו ראויות לאהבה מעצם היותנו , אילו לא היינו מבולבלות כל כך בין אהבה ומין , אילו ידענו למצוא בתוך עצמנו את חווית העוצמה,  יתכן ולא היינו מחפשות אותה בחוץ,  יתכן ולא היינו נופלות לתוך מצבי ניצול  אילו ידענו לזהות מצבי סכנה .

החברה משדרת לנו השכם והערב שתפקידה של האשה להיות צעירה רזה מאופרת מוכרת ומפתה ומעניקה שרותי מחיה ומין לגברים . אנחנו מפנימות את המסרים הללו מגיל צעיר . מוטלת עלינו החובה להתנער משטיפת המוח הזו , לחזק את בנותינו ולסלוח לאמהותינו שלא יכלו להתקומם , שלא יכלו להגן עלינו, שהיו הן עצמן קורבנות של חברה שוביניסטית ."

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

95 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הר הקסמים אלא אם צויין אחרת