00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חיי

ריח של אימא

 

 

 

 

 

 

 

 

אתמול לפני שיצאנו לחברים, התיישבתי ליד בתי הקטנה.

איזה בושם שמת? היא שאלה

לא זוכרת את השם קיבלתי במתנה, עניתי

אבל זה לא הריח הרגיל שלך,

חייכתי , למה הכוונה?

יש ריח שהוא ריח של אימא, היא ענתה, וזה – לא.

 

התשובה הזו שלה העלתה בזיכרוני כל מיני תגובות אחרות שעבורן זה " של אימא". גם בארוחת צהריים רגילה באמצע השבוע השולחן ערוך כהילכתו וכולם מחייכים ואומרים – טוב זה הראש של אימא, או אצל אימא שלי לא אוכלים מצלחת ליד הטלוויזיה, אבל אני רואה כמה הן נהנות מה"סריטה" הזו.

 

כשהנחתי על השולחן צלחת חמוצים שהכנתי, הן העבירו את הצלחת לאורח ואמרו כמעט בפה אחד– תטעם תטעם זה של אימא, טעמת התמכרת. הגשתי דגים מבושלים וחלה שהכנתי – הן מיד התגאו תאכל תאכל  אין כמו הדגים של אימא זה הריח של יום שישי ( זה בדיוק הריח של יום שישי בבית הורי) . חלה – הכי טעימה ( תשאירי לנועם, מעירה הקטנה, הוא חולם על החלה שלך ) וכן הלאה. סוודר או אפודה שסרגתי , טיול שיצאנו - תמיד בשבילן זה הכי הכי אבא ואימא. זה מחמם את הלב וזה ממלא אותי כי אני בטוחה שזו מורשת או מסורת או כל הגדרה אחרת, שאנחנו מעבירים לילדינו. תמד יישאר הטעם של אימא, הריח של אימא, אבא תמיד פותר בעיות ועוד כאלה אמירות.

 

נזכרתי בכך בעקבות שיחה שהייתה לי עם חברה. אני לא שופטת ולא מעמידה את עצמי כמודל ודוגמא אבל לפעמים אני לא מצליחה לקלוט. למשל – להכין אוכל לסוף שבוע. עבורי זו חגיגה. אני בוחנת ובוחרת מתכונים, מכינה את המצרכים מראש וכמובן הארוחה החגיגית שאנחנו אוכלים עם שולחן ערוך כהילכתו, פרחים ונרות. החברים של הבנות יודעות שמדובר במסורת שמשתתפים בה כולם ולא ראיתי שהם סובלים. ואני – אני מאושרת מההנאה, ממצמוץ השפתיים ומהברק בעיניים.

 

וחברתי? היא מספרת שקנתה אוכל מוכן לשבת. ולא מדובר באוכל מורכב ומיוחד מדובר באוכל הכי בסיסי – עוף בתנור, תפוחי אדמה אפויים ושניצל כדי לא ללכלך את הגז. את האורז הכנתי לבד היא מדגישה...

 

ואני תוהה- הרי עם כל השפע אפשר לבשל תבשיל בייתי בלי מאמץ – העוף נקי, הבשר טחון או חתוך כרצונך, צנצנות המכילות את כל הרטבים שאפשר, קוביות רטבים מוכנות, ירקות מוכנים לבישול. צריך רק לאחד מרכיבים והינה – אוכל של בית.

 

ואולי זו אני? אולי זה אצלי בראש הצורך הזה להשאיר אחרי משהו כמסורת של הבית שלי, כפי שאני לקחתי מבית אימי ? אולי זה הצורך שלי לקבל את המחמאות מילדי ואורחי? יש הרבה אולי, אבל אין לי תשובות, רק שאלות.

 

ונזכרתי בעוד סיטואציה מחממת את הלב

 

כשבתי הייתה בקורס מכ"ם התקשרו אלי החניכות ושאלו כל מיני שאלות עליה כדי לבחון אותה (במסגרת חגיגות הסיום ). אחת השאלות הייתה -  מי החברה הכי טובה שלה. עניתי בלי לחשוב – הייתי רוצה להאמין שזו אני, ואח"כ תיקנתי את עצמי ונתתי שם של חברה. לאחר מספר ימים טרחה אחת החניכות להתקשר ולהגיד לי שזו בדיוק התשובה שנתנה בתי – אימא שלי היא החברה הכי טובה שלי.

 

בשבילי זו המתנה הכי גדולה . ולא זכיתי בה כי באמת הייתי "חברה". לא הייתי ותרנית, העמדתי איסורים ואתגרים, גערתי והדרכתי. אבל כנראה המסר עבר, שמדובר בהרבה אהבה, אכפתיות, דאגה ורצון להנחיל כיוון ודרך שיובילו להצלחה.

 

יצאה רשומה מעט מבולבלת, אבל זו אחת מאותן רשומות "השתפכות", לא בנויות בתבנית סדורה אלא יותר בכתיבה כמעט אוטומטית לצורך ניקוי הנפש.

 

ותודה שהייתם והשתתפתם.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

25 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פל אלא אם צויין אחרת