00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

תופרת חלומות

אשה לא היתה ממציאה את מצוות המילה. זו מצווה של גברים.

נכתב בעקבות קריאה:

דת אשה, דבורה לדרמן דניאלי, הוצאת פרדס

98 עמודים

דת אשה.

מהי דת האשה?

מהי דת האשה היהודית?

מיהו האלוהות היהודית? אלוהים הוא גבר או אשה?

"ברוך שלא עשני אשה", מתפלל הגבר היהודי ואילו אנו, הנשים, מתכדררות לכדור פנימה, לתוך הרחם שלנו, העוטף, הרחב, המכיל.

מיהו אשר יצר תפילה שורה כזו בתפילה?

ומדוע חלק כה נרחב ממילות התפילה היהודית פונות לגבר ומפנות את האשה מהמרחב הקדוש, היחודי, שבין אדם לאלוהיו?

האם לי, כשאשה, יש אלוהים שהוא ראשית כל אלוהי האדם ורק אז אלוהי החוה? האם אני סוג ב' בדת היהודית?

לפי המחברת, דבורה לדרמן דניאלי, כן.

היחס בדת היהודית לנשים הוא יחס שלילי, אשר מקטין ומכווץ את האשה ולמעט פה ושם, אלוהים היהודי הוא גברי.

למעט, אומרת אני, מכיון שאלוהים שאני, עינבל, מכירה, הוא-היא, היא-הוא. חסרי מגדר, ברבים.

יש והיא השכינה, כמו בשיריו של ביאליק הנוטלים מילים מהתפילה היהודית-

"הכניסיני תחת כנפך

והיי לי אם ואחות

ויהי חיקך מקלט ראשי

כן תפילותי הנידחות"
 

הנה ביצוע נפלא של השיר ע"י אריק אינשטיין

http://www.youtube.com/watch?v=3GfeFcEQzo0&feature=related

 

והנה ריטה בעיבוד המרגש, בהטעמה של ביאליק-

http://www.youtube.com/watch?v=J1IRXRCvPFU&feature=related

 

וכמו בשיר, כך גם אני חשה מקום, חיק, אם ואחות באלוהים של הדת היהודית.

אך בניגוד אלי, המחברת חוותה ניכור מצד האלוהות היהודית, התפילה, בכתובים ובדת, ויוצאת למסע חיפוש והגדרה של הדמות הנשית, האלוהות הנקבית עבורנו- אחיותיה.

 

המחברת מבססת את תורתה הפילוסופית על בבליוגרפיה רחבה ובעיקר על חיבוריו של מרטין בובר, תוך שהיא מטה את "אני -אתה"  ל-"אני -את". הפילוסופיה של בובר מעמידה במרכזה את היחס האנושי כבסיס לדרך בו האדם חווה את העולם. המחברת בוחנת ופורטת אחת לאחת תפישוטת שונות של בובר וממירה אותן ל"דת אשה", למרכזיותה של האשה בחייה שלה- "לעומת זאת אנו יכולות, אם נבחר, להיות נוכחות בהווה שלנו, במציאות שלנו, להישיר עצמנו פנים אל פנים, ולתבוע מעצמנו להעז ולהכריע, אל מול ה"את" של חיינו" (דת אשה,לדרמן דניאלי, עמוד 52).

ומה עוררה בי קריאת הקטע הבא- מהפרק "על חסימתה של הרמיזה" בעמוד 53?

"האלוהים שפקד על אברהם לעקוד את בנו, לא חשב על מי שילדה אותו. האלוהים ששיחק את המשחק, שהשתעשע באהבת האב, לא חשב על אימת האם.

אין אם שפויה שתציית להוראת הרצח, לכן האלוהים פנה אל האב.

שרה לא שרדה זמן רב אחרי ניסיון העקידה. למעשה, היא נקברה חיים.

ואברהם, במקום להקרא רוצח פחדן, הוכתר ל"אביר האמונה", או לאחד מאבותיו של עם".

 

כעס, חמלה, והרבה הנהונים.

כן!

בפרק זה כמו בפרקים אחרים, הנהנתי במרץ בתוכי- ומצד שני הרגשתי איך צומחת ועולה בי התנגדות לעיוות הדין שנעשה ע"י המחברת.

ומאידך- מה קורה לאם, מזועזעת עודנה מחווית הלידה העוצמתית, שבנה הרך נלקח ממנה כשה לעולה בן 8 ימים, בכדי להסיר פיסה מבשרו, לכרות בעזרת דמו, כאבו, בשרו, ברית פיקטיבית בין האב לאלוהים?

איזה מין אלוהים מבקש קורבן אדם?

ומהו מעשה המילה אם לא שחזור של עקדת יצחק, כמצווה שבין האב לאלוהיו, ללא קשר לליבה הדואב של האם, לחזה האוהב והרחום שמחניק בתוכו זעקה- עד מתי, עד אנה, עד מתי?

גדלתי בבית דתי אורתודוקסי. סבי ז"ל, היה איש אשכולות. סבתי היתה אשה מאמינה ואוהבת, והיא אהבה את אלוהים ולא פחדה ממנו.

ולמרות זאת ואולי בשל כך, כשגדלתי להיות ישות בוגרת, עצמאית, אוהבת וקשובה לאלוהימא לא הפסקתי להאמין שנבראנו שלמים ומושלמים.

 

בכל אחד ואחת מאיתנו טמון הניצוץ האלוהי, הלב האוהב והרחם הרחום. בגברים גם בנשים.

כולי תקווה שאמשיך לראות בכל אחד ואחת, בילדי, בשכני, בכולנו- אותנו. אהובים, אוהבים.

עינבל

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל עינבלית אלא אם צויין אחרת