00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הכל מהכל

בין שמים למים

16/02/2010

 

הייתי היום בטיול בדרום. נסעתי לראות כלניות (למי שעוד לחושב לנסוע, כמעט ולא נשארה פריחה) באזור צומת סעד ובארי. משם המשכנו לנחל הבשור, למי שמכיר יש בו גשר חבלים תלוי (זה שבתמונה, אני צילמתי).

בתור מי שיש לה פחד גבהים, ידעתי שתהיה לי בעיה עם הגשר הזה. זכרתי את זה גם מהפעם הקודמת שעברתי עליו. אבל ידעתי גם, שכמו בפעם שעברה, אני יכולה עליו. ובכלל, אני לא לבד - הייתי עם חברה שהיתה אמפתית (הנה כמה משפטים לדוגמה ששמעתי ממנה: כבר עברת אותו בעבר, עברו עליו מיליון איש בשבת, הוא לא גבוה, זה לא מפחיד בכלל, זה מפחיד רק אם מסתכלים למטה)

< אגב, כבר אתמול שמעתי מחברה אחרת את "זה לא גבוה" ואמרתי לה - זה כמו שתגידי למישהו שסובל מחרדת בחינות "זה רק מבחן אמריקאי">

ולמה כל השיתוף הזה? משהו טוב יצא מההליכה הזו על הגשר.. אני מחשיבה את עצמי כמישהי שיודעת להקשיב, אמפתית, מבינה. אני מספרת את זה כי בסופו של דבר, למרות שלא הייתי חייבת, הלכתי על הגשר הזה לאט לאט. אמרתי לעצמי שאני יכולה. עודדתי את עצמי שעברתי שליש, וחצי, ושני שליש, והנה זה כבר נגמר. וכשאני באמצע, הבנתי, שעם כל הרצון הטוב, תכלס, אפחד לא יכול להבין מה מישהו אחר באמת מרגיש או חווה. ולא תמיד אפשר בכלל להסביר מה עובר עלינו. או לפחות אני לא תמיד יכולה. כי ניסיתי להסביר לחברה שלי (ולי?) מה עובר עלי ולא ממש הצלחתי. ברציונאל אני מבינה שאין סיכוי שמשהו יקרה, אבל במציאות הפחד משתק. 

בסוף עברתי את הגשר הזה הלוך וגם חזור (לא היתה ברירה, הייתי חייבת לחזור). והנה אני כאן, חיה. זה לא אומר שבפעם הבאה הפחד לא יחזור. אבל איך אומרים - אני לא צריכה לחשוב על זה עכשיו, כשאגיע לגשר, אעבור אותו..

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

18 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל מממאיה35 אלא אם צויין אחרת