00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אמא מאותגרת

עוד סיפור מסריח...


חשבתם פעם על החיים לפני החיתולים? אני לא יודעת מי המציא את החיתול - טיטול שאנחנו כולנו משתמשים בו היום, אבל עכשיו הוא בטח בשלב כזה בחייו שהוא גם נהנה מהיתרונות שלו...

 

כן - זה עוד פוסט על קקי. אם יש לכם לב חלש, או סף גועל נמוך - מומלץ להפסיק פה.


חייבים לתת לחיתולים האלה את הקרדיט המגיע להם: אמא שלי מספרת על זה שלא היתה לה מכונת כביסה, ואת חיתולי הבד היא היתה צריכה לכבס ביד. כמה סיפורים שמעתי על שני האחים הגדולים שלי עם איזה וירוס משלשל. שניהם בסופו של דבר ישבו ימים שלמים באמבטיה, כי לא נשארו חיתולים יבשים לשים להם. ואמא שלי, המסכנה, היתה צריכה לנקות את מה שהם הפרישו...

אני פשוט הייתי זורקת את החיתולים לפח וקונה כמות מופרעת של חיתולי בד. מה,אני משוגעת?! לא מספיק שאני צריכה לנקות את החרא מהטוסיק שלהם (כן, כן -גם מה שיוצא לילדים זה חרא), אני גם צריכה לטרוח מעל איזה כיור ולשפשף חיתול??? השתגעתם??? שאני אשפשף???

מזל שיש חיתולים. עוד יותר מזל שהם חד פעמיים. באמת, כל הכבוד לרעיון הגאוני.

אבל אז מגיע הקטע הזה, שהוא די מבאס, בו גומלים את הילדים מחיתולים. אלו מכם שלא התנסו בחיתולים ירימו גבה: מבאס? למה מבאס? אז אני אסביר לכם: לבלות עם ילדים בשירותים זה לא תענוג גדול. ושלא נדע מצרות אם בא להם לחרבן באמצע הגינה (וזה תמיד קורה!). ואם יש לכם ילדים כמו שלי, שנהנים מעצם עשיית הקקי, אז כל הקטע של לעשות קקי בשירותים יכול להיות דיי מתיש. אלה, למשל, מאוד אוהבת לעשות קקי בשירותים. לפני המקלחת היא מתיישבת על האסלה, ובדיוק כמו אחיה, היא שרה, מדברת, משחקת עם נייר הטואלט. עושה הכל, העיקר לא לסיים את הקקי, שהוא עוד שלב בדרך שלה למיטה. זה מתחיל בבשורה: אמא ואבא! היא צועקת, יש לי קקי! זה סוד!

אלה, אם זה סוד, אל תצעקי כל כך חזק. עוד מעט השכנים יגיעו וישאלו מה עם הקקי של אלה. אני אומרת לה ועוזרת לה להכנס לשירותים.

מה קורה פה? שואל אבא, שסיים עם בן ורוצה להתחיל לקלח את אלה.

אבא, יש לי שיט. היא עונה לו ממרום מושבה על האסלה. שנינו מחליפים מבטים וחונקים פרץ צחוק. אלה, הוא מצליח לשמור על מבט רציני, אל תגידי `שיט`, זו לא מילה יפה.

אנחנו מפנים את החדר ונותנים לקטנה להתייחד עם הקקי שלה. כל אחד פונה למיליון הדברים שיש לו לעשות בשעה הזו ואלה שלנו, שרה לה על המושב: הושט הרגל לפנים, הושט הרגל לאחור, עושים ת`אוקי – בוקי ומסתובבים. וזה כל הסיפור. הושט ת`פות – פות לפנים, פות-פות לאחור, עושים ת`אוקי – בוקי ומסתובבים, וזה כל הסיפור { בשיר שאני מכירה, ה "פות-פות" מעולם לא לקח חלק פעיל... }

אלה, מה קורה? אני מנסה לזרז אותה מהחדר השני. הקקי מנסה לצאת. הוא לאט לאט יוצא. היא עונה לי וממשיכה לשיר. אלה! אני מזרזת אותה, תעשי שהקקי יצא מהר מהר!

עוברות עוד כמה דקות ואני נכנסת לבדוק מה קורה שם, שהילדה לא אכלה את הסבונים לקישוט, התעטפה בכל נייר הטואלט ושטפה את המגבות במים של האסלה. לא! היא עדיין יושבת שם, רגליה הקטנות והקצרות מתנדנדות והיא מרוכזת לגמרי. כשהיא רואה אותי היא מתיישרת ואומרת בגאווה: אמא, עשיתי קקי אחד ענקי!

מתוקה, זה ממלא אותי אושר וגאווה. אני מחמיאה לה. סיימת? אני שואלת בתקווה.

לא! היא עונה. אמא, תישארי איתי.

אלה, יש לי מלא דברים לעשות, וחוץ מזה - מסריח פה מאוד. { אלוהים אדירים! מה הילדה הזו אוכלת?! }

מסריח? אז תצאי מפה! היא מייעצת לי.

זה רעיון מעולה, אני אומרת, מכסה את פני בחולצתי ובורחת מהחדר. כשבעלי מבין שאלה לא קרובה לסיים, הוא מזמין את בן לשמוע סיפור בינתיים. נראה לי שהוא יכול לקרוא לו את שר הטבעות הראשון והשני עד שהילדה תסיים. בן, חמוד, בוא אני אקריא לך סיפור. בשניה שאלה שומעת את משפט הקסם הזה היא ממהרת לומר: סיימתי לעשות קקי. יצא לי שלושה.

אני לקוחה נלהבת של פמפרס. אני לא מתביישת לומר. התחלתי עם האגיס, אבל חוסר הגמישות של החיתול הפריע לי (כנראה שיותר ממה שזה הפריע לבן...) ועברתי לפמפרס. וכבר שש שנים שאני במו ידי מעלה את אחוזי המכירות של החברה. אני לא מבינה, ות`אמת - טיפה מאוכזבת, שעד היום לא פנה אלי נציג של החברה וביקש להעניק לי איזה צ`ופר. משהו קטן, נגיד - חדר שלם מלא בחיתולים... אז במקום - קבלתי מתפוז חבילה של פמפרס פרימיום (גילוי נאות) והקטנים מאושרים שעכשיו מעטרים את ישבנם החמוד חיתולים סגולים, עם ציורים חמודים של עוגי פלצת וכל מני דמויות מרחוב סומסום (אני חושבת...)

וכשאלה התחילה לגלות את החדווה בלחרבן בשירותים (סליחה על הביטוי), זה הכה בי. לקח אמנם למעלה משש שנים מאז ההתנסות הראשונה שלי עם חיתולים, אבל עדיף מאוחר מאשר לעולם לא: כשעושים קקי בחיתול, אין מושג כמה קקי יוצא. הילד מרגיש הרבה יותר מנותק מכל התהליך. אין מה לראות ועל מה להסתכל, אין מה לספור ואת מה להריח. הילד עושה כמה קווצ`ים, הקקי יוצא ומחכה בסבלנות בחיתול. טוב... בקשר לריח זה לא מדוייק. קקי של תינוקות מסריח כמו של מבוגרים ואל תאמינו לאף אחד שאומר אחרת. ותרשו לי לגלות לכם סוד קטן של עצלנים, או לפחות כאלו שאוהבים לישון, למרות שיש להם ילדים קטנים: החיתולים האלו סופגים, שחבל על הזמן. כשאנחנו ניגשים אל הקטנים בבוקר, אחרי למעלה מ-12 שעות, החיתול שלהם שוקל בערך כמוהם.

אני בעד לעזור לכלכלה ולשמור על מצב קבוע, בו תמיד יש בבית מישהו שמשתמש בחיתול. בקצב בו אני מביאה את הילדים שלי, יש מצב שעד שהם יפסיקו להשתמש בחיתולים, אני אתחיל... מקווה שלפמפרס יש חיתולים גם במידה שלי...

 

מנצלת את הרגע להמליץ על orelie ועל numi70, אמהות כמוני, שמכירות את הנושא לעומק.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

27 תגובות

עדיין אמא לארבעה
אמא מאותגרת לארבעה
אמא מאותגרת לשניים
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל obaMom אלא אם צויין אחרת