00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חיי

נוף ילדות



בכל פעם שאני בחיפה ועוברת על פני המכון לחקר הימים והאגמים, הממוקם על חוף הים בכניסה הדרומית לחיפה, אני מרגישה צביטה בלב.
 
בזיכרוני, בריכת טיבעית שהייתה ממוקמת בדיוק במקום המכון, על החוף בין סלעים ומוסתרת מעין כל. זו הבריכה של ילדותי. לפני הרבה מאוד שנים זה היה מקום החופשה האולטימטיבי לכל ילדי השכונה. לקייטנה לא היה להורים כסף אבל לא הצטערנו על כך. שם בילינו כל היום. כל אחד הביא משהו לאכול ושרצנו שם עד שהשמש שקעה.
 
שם למדנו לשחות ולשחק מטקות, שם הרגשנו את התבגרותינו והפיכתנו מילדות לנערות מושכות ואטרקטיביות, או לגברברים, שם למדנו את משחקי החיזור וההתחנחנות ושם התחילו החברויות הראשונות, שם ניצתו האהבות הראשונות וגם כמובן הנשיקה הראשונה.
 
כעבור מספר שנים הרגשנו מאוד גדולים והעתקנו את משכן הקיץ שלנו, לחוף שנמצא כשני קמ` דרומית יותר, ליד מסעדת "מקסים", שלימים תתפרסם בגין אירוע נורא של פיגוע והרוגים.

זה החוף שבו נהגנו להיפגש ולהשתזף ימים שלמים כדי להגיע לשיזוף אחיד מכל הכיוונים - ככל שהצבע כהה יותר- יפה יותר. (אז לא שמענו אפילו על סרטן העור) שם גם פגשנו בני נוער משכונות אחרות, והבנים קינאו בכל בת שנקשרה לבן "לא משלנו" .
 
ביום שלישי ביקרתי את אימי. הביקור השבועי שבו היא מרכזת את כל הבדיקות, הסידורים, ביקור בקופת חולים וקניות...
 
אחרי שיחות, זיכרונות ודמעות, אני ניפרד ממנה ונוסעת הביתה, עצובה מהביקור שבו אימי מתגלה בזיקנתה, במוגבלויותיה, בכאביה ובגעגועיה לאבי, עצובה מהבית הריק והשקט, עצובה שאני משאירה אותה לבד. היא לא מוכנה לעבור לגור אצלי והתסריט כנראה ימשך עוד זמן רב.
 
כך היה השבוע.
 
יצאתי עצובה מביתה והתחלתי לנסוע. ירדתי בדרך הים עד לכביש חיפה- תל אביב והמתנתי ברמזור. מולי - מסעדת "מקסים" המשופצת. המכונית עם רצון משלה. במקום לפנות שמאלה לכיוון תל אביב היא המשיכה לנסוע ישר, עיקול קצר, מתחת לפסי הרכבת והים ניגלה לעיני במלוא תפארתו.
 
אומנם גנבו חלקים גדולים מהחוף לטובת מלון דירות מפלצתי ומכוער, אבל עדיין נותר החוף המבודד.
 
השמים היו מעט אפורים והשתקפות השמש בשקיעתה צבעה את המים בצבע כסף/אפרפר זוהר. השקיעה שהיא בדרך כלל אדומה ובוערת הפכה לשקיעה כחלחלה זהובה וקרני האור האחרונות חתכו את האופק בקווים אלכסוניים בוהקים כמו מניפת אור.
 
הים היה סוער אבל הגלים לא היו גבוהים במיוחד והיו גם - גולשים. הרבה גולשים שזוהי שעתם הטובה.
 
הוצאתי את המצלמה ופשוט לחצתי על הכפתור צילמתי וצילמתי וצילמתי כאילו זו הפעם האחרונה שלי בחוף, ולמען האמת - אני לא יודעת מתי אשוב ואם בכלל.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

17 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פל אלא אם צויין אחרת