1515
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים שלי (או של אחרים)

שלג בירושלים (סיפור לשבת)

05/02/2010

 

 

 

כשאורי (שם בדוי) קיבל את המינוי הנכסף של מנהל היחידה לשירותי חירום (הש"ח) בעירית ירושלים, היתה לו כבר תוכנית פעולה ברורה.

הוא כינס את כל אנשי המחלקה ונשא בפני שניהם נאום נרגש: "אני ירושלמי! תמיד הייתי ירושלמי! וזה לא משנה שגרתי בבאר שבע עד לפני שנה – בנשמתי תמיד הייתי ירושלמי. ובתור ירושלמי אני אוהב קור. אני חי מקור ואני פורח בקור".

אחד מאנשי המחלקה עצר אותו וציין שכעת אוגוסט ובחוץ 35 מעלות אבל אורי הנמיך את התרמוסטט של המזגן בהפגנתיות והמשיך בנאום: "כשקר, יש חשש כבד שירד שלג. שלג זה מצוין. כי קודם כל הוא קר. ואני אוהב קור. שנית הוא לבן וירושלים היא כידוע העיר הלבנה"

כאן עצר אותו העובד השני והסביר שדווקא תל אביב היא העיר הלבנה אבל גם זה לא הפריע לאורי.

"אבל יש בשלג גם סכנה מסוימת – הוא נוטה להצטבר ולחסום דרכים. יש כאן סיכון – וגם סיכוי. והסיכוי הוא להגיע למהדורות החדשות בכל פעם שיהיה חשש לשלג בירושלים".

 

סוף סוף הסכימו עובדי המחלקה איתו. מי לא רוצה לדבר ברדיו בשבע בבוקר?

 

אבל אורי לא היה איש של דיבורים אלא איש של מעשים. כצעד ראשון הוא רכש מפלסת שלג מפוארת. הדבר עלה לו בכל התקציב השנתי של המחלקה, אבל היה בכך משהו חיובי – הוא הוכיח כי הוא צריך תקציב גדול יותר.

בתור בונוס הוא הצליח דרך דובר העירייה לפרסם את תמונת מפלסת השלג על השער האחורי של "ידיעות ראשונות" עם הכיתוב "ירושלים מוכנה לשלג".

 

למרבה הצער באותה שנה לא היו חששות לשלג. אורי קצת התפלא כי בתור באר-שבעי היה לו רושם שבירושלים יורד שלג כל חורף, אבל עובדיו הנאמנים הסבירו לו כי שלג הוא אירוע של פעם בכמה שנים.

הידע החדשני הזה לא ריפה את ידיו של אורי. להיפך – הוא הבין שכעת יש לו יותר זמן להיערך לשלג שבוא יבוא.

במהלך השנה הבאה הוא רכש שרשראות לצמיגים של כל רכבי העירייה – ולרכב השרד של ראש העיר שני סטים של שרשראות מצופות ניקל.

הבעיה הייתה ששרשראות מצטלמות פחות טוב ולכן – למרות מאמצי הדובר – הידיעה על הקנייה הופיעה רק בעמוד 8 למטה וגם זה באותיות קטנות.

ושוב לא ירד שלג...

בשנה הבאה אורי כבר לא היה מוכן להפקיד את גורלו בידי שמים. הוא קנה רכב שטח עם מערכת כריזה מחוכמת שבאמצעותו יוכל לנסוע ברחובות המושלגים ולפזר הוראות לתושבי העיר הנצורה.

באמצעות גיסו שהכיר אישית מזכירה של חזאי מפורסם, הצליח אורי לסדר תחזית של חשש קל לשלג קל בפסגות הגבוהות של הרי יהודה. זה הספיק כדי לקבל דקה וחצי ב"בוקר טוב ישראל" במהלכה הוא סקר את מוכנות העירייה לנזקי החורף.

 

בשנה הרביעית לכהונתו אירע נס. החזאי – ללא התערבות חיצונית – הודיע כי יש חשש כבד לשלג בירושלים. זו הייתה שעתו הגדולה של אורי. הוא התראיין לטלוויזיה על רקע מפלסת השלג ורכב הפיקוד והסביר בקול בוטח כי עיריית ירושלים ערוכה למצב החרום. הוא המליץ לאזרחים לא לצאת מהבית והבטיח כי במקרה הצורך יזמין את הצבא לחלץ את הנצורים.

אבל בסוף ירד רק גשם. (עם קצת ברד – אבל זה לא נחשב)

 

והנה הגיע החורף השישי של אורי בתפקיד. למרות שהוא רכש שני חתולי שלג ומשאית לפיזור מלח על הכבישים ויצא להשתלמות שלג  מיוחדת בשוויץ,  בסתר ליבו הוא כבר פקפק בכך שיזכה לראות שלג בירושלים.

בתחילת ינואר הוא עסק רוב זמנו בבדיקת תמונות ישנות של ירושלים בשלג וניסה להבין האם הן באמת צולמו בירושלים והאם באמת צולם בהן שלג.

 

החזאי שוב דיבר על חששות לשלג ואורי שינס את מותניו, גייס את שארית בטחונו העצמי ויצא לסבב ראיונות ברדיו ובטלוויזיה. ואז, כשעמד על רקע בנין הכנסת ליד רכב הפיקוד היקר שלו, קרה משהו מוזר. באמצע המשפט אורי הרגיש פתאום משהו קר ולח שנצמד לעורפו. תוך רגע הוא ראה מין פתית לבן מופיע משום מקום על כובעו של המראיין. אורי הבין מיד – זהו שלג. כמו בסרטים. כמו בתמונות. כמו בסיפורים.

לפתית הבודד הצטרפו חברים רבים. במשך כמה דקות עמד אורי פעור פה ובהה במראה המרגש של הפתיתים הלבנים היורדים אט אט מהשמים. אחר כך הוא התעשת, קפץ לרכב הפיקוד ודהר לבנין העירייה תוך שהוא קורא במערכת הכריזה לכל התושבים להישאר בבתים.

 

במשך הלילה ירדו לא פחות משלושה סנטימטרים של שלג בירושלים. אורי הזמין מהצבא עשרה נגמ"שים שיעזרו לפנות קשישות הכורעות ללדת והודיע בכל אמצעי התקשורת כי הלימודים בבתי הספר ובגנים מבוטלים. מכיוון שבשבע בבוקר עדיין ירד שלג בגילה, הוא הודיע כי כל מקומות העבודה ייסגרו והנסיעה ברכב פרטי שאיננו בעל הנעה כפולה (לפחות) אסורה עד הודעה חדשה.

השלג פסק לחלוטין בסביבות עשר בבוקר אבל העיר נותרה במצור עד לשעות הערב המאוחרות.

במהדורת החדשות של תשע הודיע אורי כי מחר יחודשו הלימודים והחיים יחזרו למסלולם. הוא סיכם בסיפוק: "לאור היערכותה המיטבית של העירייה ושל הש"ח בראשותי הצלחנו להתמודד עם האתגר ולנהל חיים כמעט שגרתיים לנוכח אכזריות איתני הטבע"

 

  

מוסר השכל: עשרה קבין של חששות כבדים לשלג ירדו לעולם. תשעה נטלה ירושלים ואחד כל העולם כולו.

 

 

שבת שלום!

  

 

הקרדיט על הרעיון מגיע לעננת (ולאורי בץ) ובלי קשר רציתי להמליץ על רשומה אחת שלה (של עננת, לא של אורי בץ) – כתום כנף המצילתיים

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

64 תגובות

תגיות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל motior אלא אם צויין אחרת