00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מה שיותר עמוק

חושים

רע לי. כל כך רע לי. רע לי ואני עצובה ואני מפחדת, ואני לא רוצה. אני כל כך לא רוצה.
הדמעות זולגות מעצמן וזה תפקידך לנגב אותן וזה כואב וזה יכאב אבל בסוף זה יגמר.
 
מתחשק לי לצרוח. לצרוח את השם שלך, לצרוח את השם שלי, לצרוח מכאב ואחר כך לצרוח מאושר. אני עייפה מלעשות חשבון, עייפה מלחשב את העתיד, עייפה מלהביט רחוק עד שאי אפשר לראות. ונמאס לי לחפש משקפיים בכל מקום, כי מרוב תרופות ועזרים טכנולוגים כבר לא רואים את מה שנמצא ממש מול העיניים.
אני רוצה לראות את העולם כמו שהוא. אני רוצה להסתכל קדימה ולראות את הפרח והעץ והאקדחים שעומדים מולי. אני רוצה לראות את הסכנה, לראות את הפחד, להסתכל על העולם ולא לפחד. לחשוש, ואז להתמודד, ואז להתנגד בכל הכח - ולנצח.
אני רוצה את הסיפוק הזה שבניצחון ובגבורה. אני רוצה את אנחת הרווחה שתצא בטבעיות - ותוביל למעין שקט נפשי, גם אם הוא רגעי, גם אם הוא זמני. אני רוצה להרגיש משהו טוב, משהו שהוא לא עצב וכאב, משהו שהוא לא מפחיד כל כך. אני רוצה להרגיש ולנשום ולהצליח להריח.
כי לפרחים כבר אין צבע או ריח, ולפירות אין טעם.
 
האדם שנעלם מחיי ידע לטעום ולהריח ולנשום איתי את העולם. הוא יצר ביחד איתי עולם אלטרנטיבי שכל החושים בו הם רק שלנו ובדיוק שלנו. האדום היה אדום והכחול כחול והטעם של העולם היה כל כך מעורר ומטריף ומשביע.
אני לא יודעת איך ומה קרה בדרך, אני לא יודעת למה ומתי, אבל בנקודה מסוימת מהאדם שצובע לי את העולם - הוא הפך להיות האדם שעושה את העולם לדהוי. כשהייתי איתו, השוקולד לא היה מתוק ולוניל לא היה ריח קסמים כמו שזכרתי אותו. העולם הפך להיות אפור. זה לא שהוא השחיר אותו, זה לא שהיה לי בלתי נסבל, אבל לא היה לי כלום.
הוא נטרל אותי מרגשות,
כאילו מכין אותי לרגע הזה, שבו הכל נגמר
 
הרגע שאז באמת העולם הפך להיות שחור.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ציפור שחורה כחולה אלא אם צויין אחרת