00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חיי

המלצה על ספר - אוכלי הגחלים/ גיל אילוטוביץ

 

 

 

 

 

 

הוצאת עם עובד

2009
ספריה לעם
287 עמוד

 

 

את הספר לקחתי לקריאה משתי סיבות. אהבתי מאוד את "תמונות חתונה" שלו ואף כתבתי על כך, וסקירות מנוגדות של המלצה נלהבת וביקורת נוקבת.

 

קראתי את הספר במשך מספר שעות( ספר די קטן) .

 

מבחינת סיפור העלילה, הכתוב על הכריכה האחורית מספק :

 

"כשהיה מרדכי-מארק גרינשטיין צעיר נאה וחסון – וגם מחוספס במקצת – לא היתה לו סיבה לפקפק בעתידו: כמו בעל-בית הוא שוטט בוורשה עירו התוססת, הסתופף עם גבירים, רקד במועדונים, בילה עם נשים. אך מפגש גורלי עם לאה בעלת עיני הדבש ועוד תפנית חדה של ההיסטוריה יביאו אותו אל הגטו, אל המחנות – ובסופו של דבר אל האי באלי שבאינדונזיה, ששם יפגשו אותו קוראי הספר הזה.

אחרי תמונות חתונה, ספרו המצליח, לוקח עליו הפעם גיל אילוטוביץ משימה לא פשוטה – לצלול אל לב-לבן של מחלוקות לא פתורות בתולדותינו. בסגנונו הבהיר הוא מביא את נקודת מבטו של מי שנתפס בעינינו כשטן, ומעלה בלי מורא שאלות על העבר וההווה, על נידוי וחריצת דין, וגם על אהבה ומחילה."

 

בתחילה די נטיתי להסכים עם המבקרים. גלריית הדמויות בספר מלאה בקלישאות – נאווה מדריכת הטיול שמנסה לפתות את מארק, קובי "הפ`רח" המצוי, דורה האלמנה מלאת האופטימיות שרוצה לחתן את הבן ולראות נכדים, היה מקום להשקיע קצת יותר בבניית הדמויות.

 

הדמות היחידה שהיא מלאה נפח ואישיות היא דמותו של הגיבור שאינו דמות ניצול השואה הקלסי. הוא ממשיך להתייסר כל חייו על מעשים שנאלץ לעשות כדי לשרוד ובשל כך גזר על עצמו בידוד וניתוק. 

 

ועוד נקודה, אדם שגזר על עצמו ניתוק של כארבעים שנה מהעולם החיצון וכמעט לא יצר אינטראקציה עם אנשים, מצליח די מהר להשתלב בקבוצת המטיילים ולנהל קשרים מעין רומנטיים עם מדריכת הטיולים ובמקביל גם עם דורה- מהלך שמעט פוגם באמינות.

 

אבל

כשהקשבתי לתחושה שלי היא הייתה אחרת. בדיוק אותה תחושה שחשתי כשסיימתי את "תמונות חתונה" - חמלה ועצב על עולם שנעלם, על אנשים שבאו משם ונותרו נעלמים, אנשים שלא התערו בחיים החדשים ונותרו בתוך העולם שלהם שכמעט תמיד הוא "שם".

 

מארק מצליח לעורר אמפטיה למרות המעשים הקשים שעשה והסיפור מעלה שאלות של צדק ומוסר כגון - מה כל אחד מאיתנו היה עושה כדי לחיות עוד יום אחד. דמותו מתקבלת מאוד אנושית כשאנחנו עוברים יחד איתו את ייסורי הנפש התמידיים וההתחבטות עבור מה מכר את נפשו

"אבל הייתה שם רק פרוסת לחם עבש, עוד תוספת דלוחה למרק, זאת הייתה העסקה כולה, עלובה  כל כך, קשה כל כול להצדקה"

או

"איך קנית לעצמך חיים? את הפרוסה האחרונה של מי גזלת? מי מת בקור כדי שתחיה.?"

 

וניתוק חוט החיים למשך עשרות שנים שגזר על עצמו בבחינת מת-חי  

"בעצמו וביוזמתו גזר על עצמו מאסר עולם." .

 

אני מייחסת את ההתאוששות המהירה שלו וההשתלבות המהירה בחיי החברה בטיול מעידים דווקא על חוזקו הנפשי והמנטאלי.

 

הספר כתוב כפלשבקים המקשרים בין אירועים כיום לבין החיים "שם" לפני ובזמן המלחמה.

 "כמה שוטרים כהי שיער, שנראו לו זהים, ממש כמו איטריות במרק, ישבו בג`יפ פתוח, ולרגע עבר בו חשש שהנה הם יקפצו החוצה, יעוטו עליו ויקראו ?הרם ידיים, היכנע!`

 

לפעמים הפלשבק מצמרר ומעיד על הסיוט הפנימי שעובר מארק בכל רגע מחייו, ומקבל עוצמה מכופלת מהרקע של הטיול לצד השני של העולם, למקום שצבעי הדגל שלו הם היפוכם של צבעי הדגל הפולניים ( "אם זה הפוך מפולין, זה טוב. לשם אני נוסע")  :

 

"חדר האוכל במלון כבר המה מאדם. מכל עבר נשמע קרקוש צלחות ומזלגות......סיר המרק שזה עתה הגיע ממטבח המחנה....סבך של ידיים גרומות שנדחקות אליו, מושיטות פנכות רועדות...."

 

או ההקשר העולה מיד בתודעה בין שריפת המת לקרימטוריום באושוויץ.

 

נקודת השיא של הפלשבקים  מתרחשת כשהטיילים מגיע לטקס גירוש שדים שבו צעירים מקומיים אוכלים מסמרים וגחלים לוהטים, לכאורה דבר הנוגד את האופי וההתנהגות האנושית, דבר שהוא בלתי ניתן לעשייה אלא אם העולם הופך להיות מלא שדים, כמו שהוא כותב:

 

"עכשיו זורמות גחלים לוהטות כמו לבה אל הפינות החשוכות שבו, אל האלה העוברת בין דרגשי האסירים, אל שורות האנשים הכורעים בתוך שלג אפור - יהודי לא יכה את אחיו, ואפילו הוא רעב, ואפילו הוא פוחד, ואפילו הוא רוצה לחיות - כמו שאי אפשר לאכול גחלים, כמו שאי אפשר לבלוע סכיני גילוח ומסמרים - אלא רק כשהעולם מלא שדים".

 

הספר כתוב בשפה פשוטה ועממית ודווקא הפשטות הזו שבה מתוארים חיבה ומשיכה רומנטיים לצד תיאורי זוועה וחיבוטי נפש, מספקת את התחושה האוטנטית והיא הגדולה של הספר.

 

ספר קטן-גדול. אני אהבתי.

 

על הסופר

גיל אילוטוביץ יליד 1965. למד מקרא, חינוך ופילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב. הוא כתב ויצר עשרות תוכנות ומשחקי למידה לילדים, ביניהם את סדרות "גורדי" ו"איתמר" שהפכו לנחלת צאן ברזל בקרב ילדים והורים בישראל ותורגמו ללמעלה משלושים שפות.

הוא עומד בראשם של מיזמים טכנולוגיים רבים בתחומי החינוך, העליה והרווחה, ואף קיבל פרסים על פועלו בפיתוח כלים ממוחשבים ללמידה. ספרו, "יש כאן מישהו" ראה אור בשנת 2004 (הוצאת ידיעות אחרונות).

 

ראיון עם גיל אילוטוביץ ב"הארץ"

 

קישור לדף הסופר בלקסיקון הספרות העיברית החדשה

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

11 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פל אלא אם צויין אחרת