00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צליל מכוון

ט"ו בשבט, סריגה ופרידה מסאלינג`ר


אולי בגלל הקור העז בימים האחרונים, הקסים אותי הפוסט הזה, שבו שלוש נשים חייכניות בג`ינסים סורגות כיסוי חם לאגרטלים, למקרה שלפרחים יהיה קר.
רעיון מקסים ומופרך לגמרי. אהבתי את הישיבה בצוותא , שלוש נשים, שלושה דורות, חשבתי שזו יכולה להיות תרפיה משפחתית נהדרת, והתקנאתי ביכולת הזו שדורשת כישורי עין-יד שאין לי.
סבתא שלי נורא השתדלה ללמד אותי, אבל התייאשה ממני.
אף פעם לא סרגתי סוודר לחייל שלי, או כובע לתינוקת שלי, וכנראה שהילדונת שלי תמשיך במסורת האי-סריגה.

ובלי קשר, אני חייבת לכתוב כמה מילים על סאלינג`ר. אני מסתכנת פה בלא להיות מקורית כי  יופי6 היטיב לכתוב עליו. אבל אני חייבת לומר משהו על החוב שיש לי לסאלינג`ר. המילים שלו נתנו לגיטימציה לתחושת החריגות שלי כנערה, להרגשה שאין לי מקום בעולם, הרבה לפני שקפקא עשה לי את זה.
זה די סמלי עבורי  הפרידה מסלינג`ר, בדיוק כשאיבדתי חבר קרוב בבלוגיה שהיה הנציג של סאלינג`ר בארץ הקודש.
ככה אני, מאבדת חברים סדרתית.
אני אוהבת סופים טובים, בתוכי יש ילדה שרוצה את האופק הורוד, את ה"והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה" , ולכן חיכיתי להפרת השתיקה בת 47 השנים,  למילים האחרונות שלו, לספר האולטימטיבי  שיפטור אותי מהמועקה הקיומית של הולדן, סימור, פראני, וכל שאר הנשמות האבודות שסאלינג`ר ברא.
זה לא קרה.

תנוח נשמתו בעולם האחר.



בצילום, דררות בשרה, היום ביער ראש ציפור.

אין לקדם פוסט זה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הר הקסמים אלא אם צויין אחרת