22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

זיכרון בפועל

יהודי טוב

בית יהודי עני במזרח אירופה. אש בוערת באח, מטילה אור אדמדם. איש ואשה בלבוש חסידי משוחחים ביידיש. והם לא משוחחים הרבה, בעיקר הם שותקים. דפיקה בדלת. יהודי קשיש בלבוש חסידי, שמן וחייכן, מציג את עצמו כידידו של הבעל. זה דיבוק, מזדעקת האישה. הרוחות מתלהטות, ובסופו של דבר הקשיש עוזב את הבית בנסיבות פלאיות, שלא אפרט כאן מטעמים מובנים.

אחרי כן באות הכותרות: "A serious man" , סרטם החדש של האחים כהן, שמופץ אצלנו בשם "יהודי טוב".

מעבר חד למערב התיכון של ארצות הברית. בתים קטנים קובייתיים נטועים בשורות לאורך הכביש. מדשאות רחבות בין בית לבית. הצופה המיומן כבר ידע לזהות את הפרבר הכל אמריקאי של שנות החמישים והששים, השנים שלאחר המלחמה. פה ושם נראה אחד התושבים כשהוא עוסק בעבודת הקודש של הפרבר האמריקאי: כיסוח הדשא. זהו ביתו של לורנס גופניק, פרופסור לפיזיקה בקולג` המקומי, שכפי שנראה מיד, גם אצלו הגורל ידפוק בדלת.

החיים הזעיר בורגניים של גופניק, חיים שבנה בעבודת נמלים, ושממילא עומדים על כרעי תרנגולת, מתחילים לספוג מכה אחר מכה. אשתו דורשת ממנו לתת לה גט ולעזוב את הבית, כדי שתוכל להתאחד עם אהובה החדש, שהוא מעמודי התווך של הקהילה היהודית. מתעוררים סימני שאלה ביחס לקביעות של גופניק בעבודה. לפקולטה מגיעים מכתבי השמצה אנונימיים בקשר אליו. מטלפנים אל גופניק מחברת תקליטים, וטוענים שהוא לא שילם להם על תקליטים שהוא קיבל מהם. הוא לא זוכר שהזמין ממישהו תקליטים. תלמיד ממוצא אסייתי מנסה לשחד אותו כדי לקבל אצלו ציון "עובר", ואבא של התלמיד מאיים להתנכל לגופניק אם לא ייענה.

וכל זאת בנוסף לבעיות הרגילות שיש לגופניק עם אחיו הקצת מטורלל שמתגורר איתם בבית, עם השכן הרדנק שמשתלט לו על חלקים מהמדשאה, ועם בתו ובנו, שמתייחסים אליו בזלזול ובניכור. בעלילת משנה, הסרט מלווה את בנו של גופניק, המתכונן לקראת בר המצווה שלו. גם עם זה יש בעיות.

גופניק, כאיוב המקראי, לא מבין למה כל זה מגיע לו. הוא איש טוב. הוא לא עשה שום רע לאף אחד. הוא מבקש למצוא תשובה אצל מנהיגיו הדתיים. רב אחד, רב שני, רב שלישי. ואין תשובה. אין משמעות לסבל. אין נחמה, חוץ מאשר בג`וינט שמציעה לו גברת סמסקי, השכנה הסקסית והמשוחררת שעברה לגור בשכונה לא מזמן, ושבעלה מרבה להיעדר מן הבית. גם היא יהודיה, כמובן.

כמעט כל הדמויות בסרט הן יהודיות, וכמעט כולן נראות כמו הסטראוטיפ האנטישמי הקלאסי: עודף משקל, שפתיים עבות, חוטם מעוקל, שעירות יתר. מכוערים במיוחד הם האהוב החדש של גברת גופניק והמורה בסנדיי סקול של הבן שלו. אפילו גברת סמסקי, הפאם פאטאל, משהו אצלה נראה לא לגמרי בסדר. משהו מיוסר. מוטרף. יהודי.

האם יצליח גופניק להשיב את הסדר אל חייו, להשית עליהם היגיון ?

האם יישאר איש טוב ומוסרי ?

הקולנוע האקספרסיוניסטי פרח בגרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה. זה היה קולנוע אסתטי ומעוצב להפליא. מחד, הוא הרבה לעסוק בבדידותו של האדם במרחב העירוני עתיר הטכנולוגיה. מאידך, הוא עסק באפסות כוחו של היחיד לנוכח כוחות קמאיים שקמים למוטט עליו את עולמו. סרטי האקספרסיוניזם הגרמני היו גדושים ברוצחים, במטורפים, בערפדים, בשדים, בצללים, ובסתם בני אדם שחזותם מעוותת, מעוררת אי נחת. מקום של כבוד נשמר בהם לסמלים מיסתוריים, לטכסטים בלתי מפוענחים מעולם הנסתר. הסוגה הזו הפסיקה להתקיים עם עליית הנאצים לשלטון, אבל הותירה מורשת אמנותית עשירה שממשיכה להתקיים עד היום.

אחד הסרטים הידועים ביותר בז`אנר הזה הוא "האדם האחרון" של פרידריך וילהלם מורנאו, סרט שהופץ גם תחת השם "הצחוק האחרון". גיבור אותו סרט הוא שוער בבית מלון אירופי מפואר, איש גאה במדיו המהודרים ובעמדתו המכובדת בקדמת המלון. מפאת גילו המתקדם, מנשלים אותו מתפקידו האהוב ושולחים אותו לנקות את בתי השימוש של המלון. הוא סופג השפלה אחר השפלה, עד שהוא קורס ומתמוטט בסצנה שלפני האחרונה. אמיל יאנינגס, השחקן שגילם את השוער, מופיע כדמות משנה ב"ממזרים חסרי כבוד" של טרנטינו.

הייתה תמונה ב"יהודי טוב", שבה גופניק עמד בודד באולם ההרצאות שלו, אחרי שכל התלמידים כבר יצאו ממנו. הוא עומד לפני לוח ענק, מלא משוואות מתימטיות-פיזיקליות, שבעזרתן הוכיח לתלמידיו את הפרדוקס הידוע של שרדינגר, זה עם החתול שיכול להיות חי ומת בעת ובעונה אחת. גופניק הקטן, העומד מתחת ללוח הענק, המלא סימנים מסתוריים דמה בעיניי לשוער הזקן, העומד חסר אונים וחסר תקווה בשער בית המלון הענק, מנושל ממעמדו ומכבודו, נאלץ למלא תפקיד שגופו אינו עומד בו.

להפתעתי, כל הביקורות שקראתי על "יהודי טוב" התייחסו רק לעיסוק שלו בתכנים יהודיים מסורתיים ומודרניים, ולא התעכבו על ההתכתבות המופלאה שלו עם האקספרסיוניזם הגרמני. לדעתי, דמויות היהודים המעוותות שמופיעות בו, יותר משהן מעידות על אנטישמיות מופנמת אצל האחים כהן, הן בבחינת שימוש באמצעי מבע יעיל ומוכח ליצירת תחושה של אי נחת, של אי שקט. לטעמי, דווקא ההתכתבות עם הקולנוע האקספרסיוניסטי והשימוש בכלי המבע שלו נותנים ל"יהודי טוב" את עיקר טעמו. זה מה שהופך אותו לסרט קלאסי, כזה שעומד על כתפי ענקים.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

7 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שושן פרא אלא אם צויין אחרת