00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צליל מכוון

לאה גולדברג ושארית החיים

 

את "שארית החיים" של לאה גולדברג גיליתי במדפים של הורי. ספר רחב, מרובע, עם עטיפה מחוספסת, איורים של המשוררת ושורות שיר קצרות.


מה חושבת ילדה בת 12 שנתקלת לראשונה בשורות הללו?
אני לא זוכרת מה הרגשתי, אבל את המילים, כמו את הרגש הזה, אני נושאת איתי עד היום.


בכל דבר יש לפחות שמינית
של מות. משקלו אינו גדול.
באיזה חן טמיר ושאנן
נישא אותו אל כל אשר נלך.
ביקיצות יפות. בטיולים,
בשיח אוהבים, בהסח-דעת
נשכח בירכתי הוויתינו
תמיד איתנו. ואינו מכביד.


 

בסוף הספר אחרית דבר קצרה של טוביה ריבנר וממנה נודע לי כי הספר ראה אור לאחר מותה, ורוב השירים בו לוקטו מתוך מחברות ופתקים שנמצאו בביתה. לדעתו, לאה גולדברג  הפרפקציוניסטית לא הייתה מאשרת את פרסומם של חלק גדול מהשירים, שהם בעצם פרגמנטים ולא שירים שלמים.
אבל זה בדיוק מה שקסם לי בשירים הללו. היותם שברים, רסיסי מחשבה, רישומים מיידיים של רגש, שחושפים אמת עירומה.


 

"שארית החיים", כך אמר,
"שארית החיים היא תבונה או סכלות
ולך הברירה".



 

לפעמים אני שואלת את עצמי האם השירים האלה עיצבו אותי, או שהפגישה איתם הייתה שיקוף של מציאות פנימית.
אין לי תשובה על כך. אני משערת שגם וגם.
לפעמים אני שואלת את עצמי אם הייתי גדלה בלי להכיר שירה כלל, העצב שליווה אותי מגיל צעיר היה עוטה צורה שונה.
 
וכל חיי סוכמו ברגע האחד -
קרן של אור על קרן הצבי.
הענפים שבורים. באפלת היער
קרן האור נרמסה ברגלי.
 

 

קשה לי לדמיין את חיי בלי שורות השירים שמסתחררות סביבי תמיד, עוטפות אותי במעטה של הגנה, מתרגמות עבורי את  העולם או חוצצות  ביני ובין הכאב.
ואולי הייתי צריכה לעבור חצי חיים כדי להבין את המלים הפשוטות הללו.
 

*

רק מדרגה אחת.

לא תפלי לעומק.

אדמה קשה

ללא חסד של תהום.....

 

פחד. הפחד שתמיד היה שם, והאבסורד שבו.

הידיעה שהנפילה לא חייבת להיות מגובה רב, שהיא אורבת בכל צעד, שהיא לא מלווה בתחושה של סחרור או חופש, אלא בטעם המר של העפר ושל ההשפלה, שאין בה שום דבר הרואי.

 

זה מכבר אין איש מחכה לי שם.
ואם אין ים, הרי אין גם ספינה.
הדרך קצרה. החוג צומצם.
ובכן מה?
עוד שבוע? עוד חודש? עוד שנה?
 
אחרי מותי עוד יהיה משהו בעולם.
מישהו יאהב מישהו. מישהו ישנא.
הדרך קצרה. החשבון לא הושלם.
ובכן מה?
עוד שבוע? עוד חודש? עוד שנה?
 
הטל נופל. ערב צונן על פני.
על פרשת הדרכים הקרובה אותה תחנה.
מחר אני אתעורר ואפקח את עיני -
אלוהים אדירים,
עוד שבוע, עוד חודש, עוד שנה
 
ולבסוף, הסוף. השאלה ששאלתי את עצמי כל חיי, בקוצר רוח, מתי זה עתיד להסתיים, שיגמר כבר.
ובשארית החיים שנותרה לי , אני יכולה לחייך למשובת הנעורים הזו
ולבקש, ולהתחנן
אלוהים אדירים
תן לי עוד שבוע

עוד חודש

עוד שנה.


 



 

* כל השירים נלקחו מהספר "שארית החיים" , לאה גולדברג, הוצאת ספריית הפועלים.

אין לקדם פוסט זה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

49 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הר הקסמים אלא אם צויין אחרת