00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מחשבות

צורך ללא מילים

שוב עבר זמן. שוב לא הייתי פה שנה. שנה זה לא 5 שנים אבל עדיין, שנה זה המון זמן. ויש בי את הצורך הזה. זה צורך שלא מרפה (כמו בשיר של ברי ופורטיס- "זה כמו לרקוד עם שד, שמחבק ולא עוזב כי הוא תמיד רעב"...). אז כך גם השד שלי. הוא תמיד רעב. גם אם אני לא מאכילה אותו שנה, הוא לא נעלם, לא מת. הוא תמיד שם, אורב לי בצללים (זה קצת מזכיר לי את איך שדקסטר- אחת מדמויות הספרות טלויזיה הגאוניות ביותר- מתייחס לשד שלו- The dark passenger, להבדיל כן... השד של דקסטר גורם לו לרצוח אנשים..).
אז לפעמים אני עוצרת, מנסה לשחרר אותו שיאכל איזה משהו,
 אבל הוא שד כל כך בררן שרק הגיגי גורמה מספקים אותו. ולפעמים, אני מנסה לכתוב, אבל לא יוצא לי שום דבר. אולי כי אני מנסה להתחכם. לכתוב על סתם נושא פלצני כמו "הערכים המוסרים שלמדתי מצפייה בטלוזיה" (רשומה שמעולם לא נכתבה באמת אבל עברה לי בראש.. אני ילדת טלויזיה). השד שלי לא פרייאר והוא מכריח אותי להוציא מעצמי משהו אמיתי. אחרת, הכתיבה פשוט לא זורמת לי, נתקעת, לא מהנה, לא משביעה. אין קטרזיס. אז הנה, שוב אני באותה התנוחה מוכרת, אני והמקלדת והאצבעות מרפרפות במהירות והלב מתחיל לדהור משמחה, והשד מתחיל להשען אחורה ולהנות.. והנה, אולי הפעם זה יקרה. זה התחיל די נכון, די טבעי, זורם לאיטו. לא חשבתי מראש, לא תכננתי, פשוט מקלידה מה שיוצא וזה הכי נעים.. גם אם זה כלום על כלום (אם סיננפלד עשה מזה קריירה מפוארת..). אני לא יודעת איך להסביר את זה, אבל אני בטוחה שאם כבר מישהו יוכל להבין אותי זה הבלוגריסטים למניהם.
אני חייבת ללכת אבל הקלימקס לא הגיע, אין פורקן. מקווה שהשד שלי יסלח לי, אני מבטיחה להיות ילדה יותר טובה בפעם הבאה. (מבטיחה גם לעדכן מה קרה בשנה האחרונה בפוסט הבא.. רק שיגיע מהר, השד כבר רעב..) 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל נירית 123 אלא אם צויין אחרת