1515
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים שלי (או של אחרים)

חוויות לשוניות - בעקבות yירית

 

yירית הזמינה אותנו לכתוב על "חוויות לשוניות" - "רגעים בהם גילינו במבוכה מחויכת שההבנה המילולית שלנו [או של ילדינו] היתה מוטעית."

הנושא בהחלט משעשע אבל התלבטתי האם אני יכול לשלב רשומה כזאת בבלוג שלי – בד"כ אני מקפיד על תכנים מקוריים ולצערי אני לא יכול לספר על חוויות לשוניות שלי. פשוט אינני זוכר כאלה.

אבל אני זוכר שיבושים חינניים וביטויים משעשעים שנאמרו ע"י ילדיי ולאחר שבקשתי את הסכמתה של אמם (אבל לא את הסכמתם! אני מקווה שלא עשיתי טעות) החלטתי לפרסם מבחר מאמרות השפר האלה.

 

כשאני חושב על הדברים שילדיי נהגו לומר אני תוהה מה עמד מאחוריהם. חלקם קלים לזיהוי – המבוגרים (גננות, מטפלות, הורים, דודות וכו`) הצליחו לבלבל את הילדים כשהעמיסו על מוחם הרך קצת יותר מדי מידע.

למשל, לקראת פסח בתי הראתה לי בובה קטנה של תינוק בעריסה והודיעה לי:  "זה הדוד משה, הוא היה לבד! הוא נורא מסכן"

קל להבין שהיא בלבלה את הדוד משה מהשיר הפופולארי עם משה בתיבה.

בפעם אחרת היא נתנה לי בובה ואמרה: "קניתי לך מתנה בסופרמן!". כאן הבלבול לא דורש הסבר...

 

יש מקרים שהבלבול מגיע בצורה פשוטה יותר – חזרה על מילים דומות מקשה על הבנת ההבדלים. אהבתי לשמוע את בתי שרה: "סוס בן סוסי, סוס ודהר, סוס בבקעה סוס בהר".

באופן דומה כשבני למד את המשחק (?) "עמוד דום, עמוד נוח" הוא הבין את הרעיון בצורה קצת שונה והתחיל לקרוא: "עמוד אדום! עמוד צהוב! עמוד לבן!"

 

לעומת זאת קיימים מקרים בהם הילדים מבינים משמעות מילה מההקשר שלה – ואז מכלילים אותה בצורה רחבה יותר.

למשל, כשבני היה מתנגד למעשה מסוים (למשל – לא רוצה שנפסיק אותו במשחק) הוא היה מכריז בקול רם וברור שהמעשה "מסוכן!". בכך הוא החזיר לנו על כל הפעמים שהודענו לו שמשחק בסכינים, בחשמל וכו` הוא "מסוכן".  מבחינתו "מסוכן" = "אסור" (או סתם לא רצוי).

לאותו הסבר לדעתי שייך המקרה המפורסם בו בני רצה להראות לנו את הצבעים על דלת בגן – היה שם ריבוע מחולק לארבעה משולשים, כל אחד בצבע אחר (אדום, ירוק, כחול וצהוב). בני הצביע בהתרגשות על כל משולש ואמר: "אדום! אדום! אדום! אדום!".

לדעתי באותו שלב הוא חשב ש"אדום" = "צבע".

 

לעיתים הילדים מנסים להבין את חוקי הדקדוק ולהחיל אותם על מילים חדשות.  כשהלבשנו את הילדים לקראת חג שאלה בתי: "אמא - נכון שאני חגיגית? ונכון שאחי חגיג?"

 

אבל לבן שלי היו גם רעיונות מקוריים יותר – הוא אהב לחלק מילים ולעיתים נדירות לחבר מילים.

פעם אחת הוא פנה לאמו וביקש ממנה לראות את הסרט "גייה". לה לא היה מושג על איזה סרט מדובר. אחרי חקירות חוזרות הילד הבין שלא מבינים אותו והדגיש –"הסרט על הגמדים של גייה!" = שלגיה ושבעת הגמדים.

 

בהזדמנות אחרת שלקחנו אותו לראות זיקוקים הוא מאוד שמח והודיע לאחותו: "קוקים! קוקים! זה קוקים!"

 

מצד החיבור לעומת זאת הוא אהב – כמו ילדים רבים אחרים – לחזור על אותה פעולה שוב ושוב (ושוב). ואנחנו, כמו רוב ההורים הודענו בשלב מסוים כי זוהי "פעם אחרונה".

תוך זמן קצר גילינו שלאוצר המילים שלו נוספה מילה חדשה – "פחרונה". (ואגב "פחרונה" לא הייתה המילה האחרונה בפעילות – לאחריה באה "פחרונה באמת" שלוותה ע"י אחותה "פחרונה באמת באמת")

 

אבל בעיקר אהבתי את האסוסיאציות שגרמו למילים לקבל הקשר חדש לחלוטין. לא רחוק מביתנו נמצא "גן זאב גלר" על שם אחד מראשי העיר האגדיים של כפר סבא.

היינו עוברים ליד הגן הזה כל יום שישי בדרך מהגן (בימי השבוע נסענו במכונית) ופעם אחת בני שאל אותי מה כתוב על השלט בכניסה לגן. הקראתי לו את תוכן השלט.

בשבוע שלאחר מכן כשעברנו שם בני עצר אותי, "קרא" את השלט והודיע לי בחגיגיות: "פה כתוב פטר והזאב!"

 

 

וגם היום אני ממליץ על רשומה אחת שאהבתי – נודדת בנבכי הזמן – של אמאלה 4 אוצרות

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

51 תגובות

תגיות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל motior אלא אם צויין אחרת