00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חשבתי שאפשר.

לו היה לי....

מה הייתי עושה, לו היה לי זוג ידיים נוסף?
ובכן זה תלוי באיזה נקודת זמן. כי כיום
הן היו תלויות רופסות, ואימפוטנטיות משהו. ומתנוונות מחוסר מעש. אלא אם כן היו מסכימות להיפרד ממני, ונשארות בבית לעשות דברים שאיני מספיקה להגיע אליהם, כמו סידור ארונות למשל.
 
 היום, עם זוג ידיים אחד, ואחרי יום עבודה תובעני של תשע שעות, אני יכולה להרשות לעצמי, להתנהל בעצלתיים, מבלי לחוש רגשי אשמה.  
לו היו באות לי ידיים נוספות בטבעי, בנויות אינטגרלית בקומפלט מה שנקרא, לפני  שלושים ארבעים שנה, אלוהים עדי, שהמצב היה שונה בתכלית.  היה לי,  ועוד איך היה לי, מה לעשות בהן, ועוד כמה זוגות ידיים גם לא היו סובלות מאבטלה.
כתקופה הקריטית, שהייתי זקוקה לנוספות נואשות, זכורה לי התקופה שאחרי לידת בני התאומים.  אוטוטו לפני שלושים ושש שנים.
 לא יאמן כמה הייתי משתמשת בהן.
הייתי יכולה לערסל את שניהם בזרועותי בו זמנית, וללטף גם את שלושת  "הגדולים". לאמבט את האחד ולנגב את השני, להאכיל אותם בזרועותי ולא בסלקל, מה שעשיתי בלית ברירה, כדי להרוויח את הזמן שבין ההאכלות הלילה, ולישון כמה דקות ברצף. לתת מוצץ, להחליף טיטול בו זמנית, להתיחס, להתיחס, להתיחס יותר. כמה אני מתיסרת עד היום, מה היה אם....
אלא שהעובדה היא, שהייתי לבד עם חמישה ילדים, הגדולה בת שמונה, בעל בצבא, חודשים ארוכים מגויס, גם במהלך ההריון הלא שיגרתי, ובימים שאחרי מלחמת יום כיפור. הצבא ליקק את פצעיו. אירגן עצמו מחדש, והוא היה שם.
אני הייתי כאמור כאן לבד, אז רק לחשוב על עוד זוג ידיים לשטיפת הבקבוקים הרבים, חיטוי המוצצים, איסוף הכביסה והחזרתה למקום. ומאות חיתולי בד שהיה עלי לקפל בזוג ידיים אחד בלבד, ולנקר מעליהם בכל דקה שהתישבתי כדי לעשות זאת.
מי יכול לשער בכלל מה היה אם...
לחשוב רק שיכולתי לנגב אבק ולסחוט סמרטוט ריצפה בו זמנית, או לשטוף כלים בעידן של טרום מדיח, ולקלף ירקות למרק. להכין שניצלים ובלינצ`ס, וקינוחים ל"גדולים" שבגן ובבית הספר,  ובקבוקים לפיצקים, לעטוף מחברות ולהרעיש ברעשן, לנקות את העגלה, ולהכניס כריך  ומפית מקופלת לתיק האוכל.
הייתי יכולה להניח יד מאחורי העורף למנוחה קלה, ושתי ידיים יכלו לסרוג אפודה או סוודר בעוד היד הרביעית מתופפת באצבעותי. מה היה אם. מה היה אילו, מה שהיה באמת, שלא היה שום אם/אילו. 
 היה מקסים אבל קשה. מאוד מאוד קשה ומתיש.
 אם היו טיטולים היה גם יותר קל.
אם היתה מטרנה גם היה יותר קל,
אם היתה לי מטפלת כמוני, מהתחלה גם היה יותר קל, הייתי יכולה לעזור לי קצת, להוריד מהעומס.
 אם היה בן זוגי בסביבה, גם היה כן/ואו לא יותר קל, כי היה בודאי בעבודה, דואג לפרנסה, כי אני דאז, נחשבתי אישה "לא עובדת". כסף הביתה בודאי לא הכנסתי, בקושי הכנסתי עצמי למיטה בערב. זוג ידיים נוסף היה מכסה אותי בשמיכה, ומישר את הכרית, ומחבק אותי בתנוחה עוברית. ואולי היה כואב לי פחות הגב...אבל זה שייך לסיפור אחר...
  

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

8 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ש י א 1 אלא אם צויין אחרת