00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

rachely111

כמה גולשים בבלוג שלי
הצגת מספר הגולשים באתר
הערת המחברת !

כל התמונות ברשומותיי ובשיריי

הן לא שלי הן מהאינטרנט ומגוגל,

 למעט ציוריי ותמונותיי שציינתי. 

לא חלמתי על כסא חשמלי - פרק ד`

קרן שמש דקה דיגדגה את ריסיי הדבוקים, שיפשפתי את עיניי ופקחתי אותם, אכן בוקר חדש בקע מתוק חריר החלון הגבוה.
התהפכתי על יצועי ורגלי חדרה מבעד לחור בשמיכה הדקה,סילקתי השמיכה מעליי וקמתי, הסיר עם שתן אתמול חיכה לי על הריצפה המצחינה, קערת מים עכורים אף הם חיכו לי שם ולידם מגבת מעופשת.
כן , כבר הורגלתי לכל אלה ,סיימתי את הבוקר בכמה דקות בודדות.
עם כל הריחות ,אני חי בשלום,מחיידקים אני כבר מחוסן ,וטעמים אני לא חש. את ביגדי האסיר המלוכלכים לבשתי במהירות ופניתי לאחור לנעול נעליי, אני מביט ולא מאמין, על שרפרפ הייתה מונחת חליפת אסירים שונה ונקייה, לא הבנתי איך הגעתי למצב שנותנים לי בצינוק חליפה חדשה.
התלבטתי, האם היא מיועדת לי או שמא טעו ?, לא ידעתי מה לעשות, פתאום ראיתי שתי עיניים מביטות בי דרך החרך שבדלת הברזל, העיניים מיקדו מבטם בי וקול נשמע אומר לי,"כן, היא מיועדת לך ,לבש אותה ותמתין לבאות".
לא הבנתי מאומה, אבל עשיתי על פי מה שפקדו עליי,לבשתי את החליפה וחיכיתי לבאות.
עברו כשעתיים עד ששמעתי קול צעדים של כמה אנשים מעבר לדלת הצינוק. בעודי ישוב על השרפרף, דלת התא נפתחה ושני סוהרים עמדו מולי, פקדו עליי לקום בזמן שהם אסרו את רגליי, והתלוותי אליהם, הלכנו לאורך כל בית הסוהר עד שיצאנו לחצר,שם המתינה לנו מכונית בית הסוהר ונתבקשתי לעלות עליה.
לא היה לי מושג מה קורא, פחדתי לשאול שמא אקלקל משהו (אולי) טוב.
כך נסענו כחצי שעה עד לעצירה מוחלטת. התבקשתי לרדת כשאני אסור ברגליי ובידיי ושני סוהרים עם כל ציוד ההגנה עליהם ,כאילו אני פושע מסוכן, צעדנו אל תוך בניין גדול ובו חדרים רבים,פסענו לכיוון אולם גדול , כשנפתחה הדלת ראיתי ספסלים רבים ובראשם שולחן גבוה, מיד הבנתי, אני בתוך משפט, זה המשפט החוזר , כלומר הערעור של התביעה.הם ידעו שאין לי סניגור ואפילו לא שיתפו אותי.
אלוהים ,אלוהיי אולי יתמזל מזלי והכף תטה לכיוון טוב.
 
ישבתי על ספסל כששני שוטרים משני צידיי, לפתע מתקרב אליי אדם ומזדהה בשם משונה ואומר שהוא הסנגור שלי.
הכל נראה לי מכור ואין לי מילה פה.
ארבע שעות התנהל הדיון החוזר ואני לעולם לא אודה במעשים המיוחסים לי, אבל מי יאמין לי.
 
משפטיש השופט היכה בשולחן לאות סיום, התבקשתי לקום על רגליי ולדדות לעבר מכונית המשטרה.
עליתי וישבתי ליד השוטרים שליוו אותי, פחדתי לשאול שאלות , והכל נשאר עלום.
 
חזרתי לצינוק עצוב ומדוכא,מה שנשאר לי רק להתפלל עם העכבר לכל האלים.
 
 
1.10
רחלי.ג
 
המשך יבוא.....
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

19 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
מפת מבקרים
דגלי מדינות שמבקרים
free counters
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל rachely111 אלא אם צויין אחרת