00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלוג בשלל צבעים

"איז`ה מיה" / אושרת קוטלר בנגל

"איז`ה מיה" (ילדה שלי, בלדינו) הוא ספרה השני של אושרת קוטלר בנגל, עיתונאית במקצועה. הספר עוסק במשברן של שלוש נשים במשפחה אחת, שלושה דורות,  שחוו משבר דומה של בגידה ופרידה בעקבות אהבתן. הן נשים עצמאיות שמתמודדות עם המשברים בהרבה כוח.  אצל שלושתן - בקה שעלתה מבולגריה בתחילתה של המאה הקודמת, גאולה שנולדה בשכונת פלורנטין ומיה הפסתרנית שזוכה לתהילה עולמית - הנבואה שלהן עצמן, לפיה הגבר שעימו קשרו גורלן אינו שלהן , מגשימה את עצמה.

 

המוטו של הספר הוא: "הכל בסדר, זה רק עוד גבר, אפשר גם בלעדיו , כולנו עשינו את זה, גם את תצליחי..." . אנו עדים להתרסקותן  של הנשים ולמאמציהן להתגבר על ההתמוטטות. "זהו ספר עצוב" מודה המחברת  והוא מבליט את חוסר האימון והחשדנות במוסד הנישואים.

בראיון עם יורם יובל , פסיכואנליטיקאי,  אומרת  קוטלר כי כתבה את הספר מתוך רצון לכתוב ספרות פרוזה, רומן. לדבריה, ספרה הראשון " סיפור שמתחיל בדמעות"  ( לא קראתיו) הוא אוטוביוגראפי אבל לכתיבה של הספר בו אנו דנים, הגיעה ללא מטרה. לאחר צפיה בַּראיון ששודר בתכנית "שיחת נפש",  התרשמתי שהיסודות האוטוביוגרפיים בולטים בספר. הגישה שלה לגבי מוסד הנישואים, לפיה אם זה מצליח  זה "נס אל אנושי", עולה גם מתוך העלילה.  המשפחה שלה והמשפחה בספר מתאפיינות שתיהן ב`רגעים של חסד` שמהם ברור כי המשפחה היא מוסד מלא אהבה ומספק בטחון על אף הגירושים של ההורים. גם אצלה וגם בספר, בולטת הדאגה להורה. הילד הוא `ילד הורי`, כהגדרת הפסיכיאטר והתפקידים במשפחה לדורותיה, מתחלפים לעתים. ועוד אומרת אושרת קוטלר בראיון, כי היא הכניסה את מוטיב הבגידה לספר כי הוא מוטיב סקסי אבל מודה שהיא עצמה ירשה אותו.

 

הספר קריא מאוד. השפה ברורה ובהירה והשימוש במשפטים בשפת הלדינו מקרבים אותנו לאוירה המיוחדת והחמה ולחיים שהיו ואינם עוד. מאידך ברור שבגנטיקה עסקינן ותכונות והתנהלויות עוברות מאם לבתה. העלילה מתקדמת לאיטה ומעוררת סקרנותו של הקורא. התיאורים מעוררים  אמפטיה רבה. אנחנו נשאבים לסיפור ומזדהים עם הגיבורות . המקומות מוכרים לאוהבי תל-אביב הישנה וכמו שכתבה יוכי ברנדס על גבי העטיפה: 

 "הרומן ההסטורי המרתק הזה העניק לי הזדמנות מענגת לחוות מקרוב, באופן ממש אינטימי,  את עולמם הססגוני, החושני והסוער של יוצאי בולגריה ביפו ובתל-אביב, משנות העשרים של המאה הקודמת ועד ימינו".

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

40 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אנימו אלא אם צויין אחרת