00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מציאות מתולתלת

מיסחור או.. טוב מיצינו!


מדברים רבות על אמנים שממסחרים את עצמם לאחרונה ונמכרים ביוקר לפרסום זול. התלונות נשמעות בצעקות חזקות כפי שלא נשמעו מעולם ונשמע שהטענות לעניין המסחור של תעשיית המוזיקה בארץ מבצבצות כמו פטריות חדשות לאחר המבול.
 
כאוהדת וגולשת וותיקה, מנהלת בדימוס בקהילה או שתיים של אוהדי אותם אמנים שנטענים ל"מיסחור", לא יכלתי שלא לשים לב לאותם משפטים החוזרים ונשנים של אותם מעריצים ממורמרים שמתלוננים ללא קץ על ההתעלמות וחוסר ההשקעה של האמן המוערץ שלהם מקהל המעריצים שלו.
 
אני רוצה להחזיר אתכם עשור אחד אחורה, בו המוזיקה היתה מקורית יותר ותעשיית הדיסקים היתה בשיא פריחתה. אמנים בארץ שחררו אלבומים לאוויר העולם בידיעה שיגיעו לידיהם של המאזינים דרך מדפי הדיסקים בחנויות המובילות וקטפו פעם אחר פעם אלבומי זהב, פלטינה ויותר. התעשייה חגגה וכך גם האמנים שקיבלו בגאווה את לחמם בעצם יצירתם. הם שיתפו את זמנם בהופעות אינטימיות מושקעות לצידן של הופעות מחשמלות עוצרות נשימה שהלהיבו את קהל המעריצים שהשאירו חותם בליבם לפחות שבוע אחר-כך. הם ריגשו ובכו וצעקו סיסמאות אמיצות שקל להזדהות וקשה להודות והאמינו באותו הקהל ששוחה איתם בדרך הסלולה אל הפסגה.
 
השנים עברו וכך גם הטכנולוגיה התפתחה לצד תעשיית המוזיקה שנשארה אותה מוזיקה, לפחות ליוצריה. הדיסקים הפכו למיני ומשם לקבצים והעמיסו תיקיות במחשב שמילאו את נגני האמ-פי 3 או 4 ושאר הספרות אחריהן, מאגר רצועות נרחב שמושמע ומועבר ללא כל מעצור, מתנגן מאחד לשני ומזייף עותקים לכל אוזן שרק חפצה בו. הראשונים לספוג את המכה הקשה הם אותם אמנים אהודים שאת לחמם מכרו פחות, בחצי לפחות. הזמינות הנגישה לזיוף הפכה אותם לפחות להוטים לשתף וליצור אינטימיות וליותר מסחריים. הם נלחמים בשיניים לקבל את לחמם שמגיע להם, לפחות פי שניים מימיהם הקדומים. הופעות מתקיימות בלי רגש וללא תחתית, הם ממלאים את הזמן עד תום בלהיטים לעוסים, הכל כדי לשלהב את האוהדים ולתת להם את המיינסטרים של אותם ימים. הם פחות רגישים עם יותר מסיכות, מסמנים וי כדי לקטוף הצלחות. מוכרים ביוקר את עצמם לכל פרסומת זולה ונכנסים אל כל דלת פתוחה שנקלעת בדרכם, הכל כדי להשלים עוד הכנסה לכיסם.
 
ונחזור רגע אל כל אותם אוהדים, מעריצים (מעצבנים לפעמים) ושאר מאזינים עוקבים שחוזרים על עצמם, צועקים וטוענים לאמן שלהם שכבר לא רגיש ואמיתי כמו שהיה, ששכח מהיכן הגיע ומי היה איתו אי שם בצעדים הראשונים של הפרסום וההצלחה. שהוא אמנם יוצר אך מנגן עבורנו רק כדי למלא אולמות ולקבל את הצ`ק בסוף כל ערב של הופעות עלובות. הוא שכח את הקהל הישן וממשיך הלאה לרחבי העולם. ואולי שם יקבל יחס יותר חם. (והרי שהוא לא היה ממשיך להתקיים כאמן אם לא היה רוצה, הלא כך?)
 
אז לכל אותם מעריצים וסוגדים נלהבים, חדשים וותיקים יותר ופחות, שכמהים לתקופות ישנות של אותם אמנים אהובים ובו בזמן מתלוננים שהוא עושה טובה שנשמע לאוזננו. תעצרו לרגע, היזכרו מאין באנו ועד לאן הגענו וחשבו...
 
אולי אנחנו אלו שצריכים לעשות לעצמנו חשבון נפש אמיתי ואיפה טעינו בדרך, כשאיבדנו את האמון של האמן בעצמו?

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

6 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל טולה הורוביץ אלא אם צויין אחרת