00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלוג בשלל צבעים

תרדמת בת ארבע והרהורים בעלמא

בדרך כלל אני משתדלת לכתוב בנימה אופטימית אבל הפעם מקדישה רשומה זו להרהורים בנימה אחרת ומסקנה אישית בסופם.
הרשומה הזו נמצאת בהקפאה מזה מספר ימים כי הנושא קשה ואפילו מפחיד, בעיקר את המבוגרים ובני משפחותיהם.
הבוקר קבלתי חיזוק לשליחת הרשומה לאויר העולם כשקראתי את הכתבה (אליה אתייחס בהמשך) שמתפרסמת בעלון האינטרנטי "חדשות הכללית", של קופ"ח הכללית.
 
לאחר שכתבתי את הכותרת לרשומה, שמתי לב שעיקר השימושים במילה "בעלמא"  שפירושה `סתם , בלי כוונה מיוחדת` ,  מתייחסים לעולם הזה ולעולם הבא ורחמנא ליצלן, המילה מסתתרת גם בצירוף "בית עלמין" שהוא בית-עולם (בית הקברות).  וככה מצויים בלשוננו "עלמא דאתי" ו"עלמא דקשוט"  שפירושן העולם הבא ויש לנו גם "חללה דעלמא" שהוא חללו של העולם. 
 
השתמשתי ב"עלמא", מן הסתם עקב דחף מודע/לא מודע, כשהתכוונתי להעלות מספר הרהורים על מצבו של ראש ממשלתנו לשעבר שנמצא כבר ארבע שנים בתרדמת ושאלתי עצמי: באיזה עולם, בעצם,  הוא נמצא? למטה? ואולי למעלה?  
 
ראיתיו פעם, לפני שנים הרבה,  כשהוא יוצא ממשרד השיכון בהליכתו הדובית ואחריו ממהרת רעיתו לילי, עליה השלום, שעל אהבתם והקשר ביניהם דובר רבות.
וכמו רוב-רובו של העם הזה, למעט חייליו והמקורבים לו בעבודה ובמשפחתו, הכרתיו מן הטלויזיה וקראתי עליו בעיתון. בהיותו בן להתיישבות העובדת של פעם שגילוי הדעת שלה היה ברור וללא כחל וסרק, נדמה לי (ומזכירה שוב כי מביעה מהרהורי לבי בלבד ,כמו שכתבתי : הרהורים בעלמא) שאילו  יכול היה להציץ (בצלילות הדעת) על מיטתו, על מצבו בעולם הזה ועל הטיפול בו היה אומר: "חבר`ה. אתם השתגעתם?!"... 
 
ואמנם, עד "שלא תהא חרב מונחת על צווארו של אדם  אל יאמר נואש". אלא שההירהורים שלי דוחקים בי להאמין  שיש מצבים שבהם החרב מונחת על צווארו של אדם  והוא היה אומר (אילו יכול היה): "נואשתי!".
 
כאמור, קראתי היום את המאמר  שנכתב  ע"י דוקטור דניאל דליות שהוא רופא גריאטר במרכז הרפואי הגריאטרי בית רבקה, מקבוצת הכללית ושם מצאתי כתוב:
"זוהי תפישה נועזת ואולי מקוממת וברור שקשה להטמיע תפישה זו. אנו אומרים בעצם כי המטופל הוא בשלב של סוף החיים, וכי לעתים אנו עושים דברים שאינם לטובתו. אנו עושים דברים למען מצפוננו ולמען לא יגידו שנתנו לאדם למות כך סתם".
 
ובקשתי ותקוותי, כאן ועכשיו  ובדיעה צלולה, שאם חלילה אשקע בתרדמת - שלא אזכה לחגוג בחללה דעלמא את יום ההולדת הרביעי ללידתה. 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

48 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אנימו אלא אם צויין אחרת