00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הרושם של רותם

אווטאר- הביקורת

05/01/2010

נו, אז מה אתם אומרים על אווטאר? היה שווה לחכות את כל השנים? האם זה הסרט הכי גדול של ימינו או סתם נפיחה שיצאה מכלל שליטה?

 

חברים יקרים, כבר שבועיים מסתובב בינינו הסרט הכי מדובר של העת האחרונה. יש האומרים שאחריו הקולנוע כבר לא יראה אותו דבר, אגב גם המתנגדים לסרט אומרים בדיוק אותו דבר. כחובב של סרטים קאמריים קטנים ואינטימיים, אווטאר הוא הניגוד המושלם והקיצוני אליהם ועל כן נעתי בין רצון עז לראות על מה כולם מדברים לבין החשש מכל העומס הויזואלי הזה. יעני לס איז מור...איף יו נואו וואט אי מין. אז התבדתי.

אכן באווטאר הזה אין שום דבר קטן (טוב, חוץ מיצורים כחולים קסומים אגדתיים), אבל נדמה שכל פריים וכל סצנה נועדה לעשות רק דבר אחד- לגרום לך להגיד "וואו. דבר כזה עוד לא ראיתי בקולנוע" או לחילופין "וואו זה הדבר הכי יפה שראיתי אי פעם" וכן הלאה (בכל זאת מדובר ב160 דקות של סרט, אז תחשבו כמה פעמים אתם הולכים להגיד וואו). גבירותי ורבותי, אווטאר הוא הספקטקל הכי יפה, הכי גדול, הכי גרנדיוזי, הכי לוהט וגם הכי מושקע שתראו בימים אלה ובכלל נראה לי בזמן הקרוב בקולנוע.

 

אבל בואו נתחיל מהתחלה. 12 שנים אחרי טיטאניק הבמאי ג`יימס קמרון חוזר ובענק עם המופע המממ סליחה, הסרט הכי מושקע בהיסטוריה של הקולנוע (אתם מוזמנים לתקן אותי אם אני טועה). בתחילה הגיעו הקדימונים (הטריילרים) שלא ממש עזרו להבין לקראת מה אנחנו הולכים, אבל אז הגיע הטיטאניק הזה והיה כבר חשש שכמו הספינה ההיא ששקעה למצולות כך יהיה גורלו של האווטאר הזה. אבל איפה הוא ואיפה שקיעה במצולות. תגידו תרגיל מבריק בקידום מכירות וביחסי ציבור, תגידו הכל, אבל על השקעה כזאת ועל מופע זיקוקים כזה באמת אף פעם לא ראינו. אני, אני רותם מימון, מודה ולא אבוש- נהניתי כמו ילד קטן ברכבת הרים של ריגושים. ושוב, במקום לספר קצת על מה הסרט גלשתי שוב לדבר שהכי מפתה לעשות עם הסרט הזה- להתלהב מהאפקטים. אבל האפקטים זה בכלל לא הכל כאן.

 

עיקר מבקרי הסרט רעמו על שני דברים מרכזיים בעייתיים לדעתם, האחד האורך ועם זה אני מסכים לחלוטין. כמה שהסרט הזה יפה, מומלץ לא לבוא אליו עייפים מדי. העין צר לה מלהכיל את כל הגודש הזה ויש מצב שמצמצתם פספתם איזה יצור מרהיב עין ושובה לב. אבל בחייאת, הסרט טיפה ארוך. קצת עריכה לא היתה מפחיתה מעוצמת החוויה. נראה לי, לא?


הביקורת השניה על הסרט היתה דווקא על הסיפור. כבר שמעתי טענות על רמת הפיגור של הסרט בתחום הנ"ל ואני שואל-האם אף אחד ממליוני הצופים בארה"ב לא שם לב שהסרט הזה מביא להם את האמת המרה בפנים? הכיבוש, כמו שאמרו פה כבר שנים- משחית! שאם מגרדים טיפה את האפקטים והמציאות המדומה, מסתתר לו סיפור פציפיסטי אנטי מלחמתי, נגד הקולוניאליזם בכלל ואנטי אמריקאי בפרט! במילים אחרות, הסרט הזה הוא בעצם פוקהונטס- הדור הבא. תוך כדי צפייה לא יכולתי שלא להיזכר גם ברוקד עם זאבים עטור האוסקרים של קוין קוסטנר, האם בקרוב אצל קמרון? וגם חשבתי על סרטו של טרנס מאליק- העולם החדש עם קולין פארל (סרט איטי מאוד ויפה יפה יפה).

כמו אצל פוקהונטס ההיא ובסרטים הארוכים ההם, כך גם באווטאר הזה - (וזה הקיצור של הקיצור) חייל (כאן- מארינס לשעבר) מתחזה לבן שבט כחלחל ( סאם וורתינגטון הכובש שתראו אותו בקרוב בגרסה האמריקאית גם לסרט הישראלי החוב) על מנת לכבוש ולהביא מינרל יקר שהשבט במקרה יושב עליו. עם הזמן הוא יפגוש נסיכה מקומית (זואי סלדנה המעולה שאותה ראינו השנה גם בסטאר טרק), יתאהב ויעבור צד. ולא סתם יעבור צד, אלא גם יצא להלחם נגד עמו שלו, שבכלל יתגלה כמקור הרוע עלי אדמות ועלי ירחים. נשמע מוכר לא? תודו, יחסית לסרט אמריקאי מיינסטרימי מדובר בחתיכת מסר ובחתיכת אמירה!

 

 

אז נכון שכל הסיפור הזה נמתח לאורך 160 דקות אבל ברגע שמתמסרים לסרט נטול הכוכבים כמעט (אם לא מחשיבים את סיגורני ויבר כמושכת קהל ואת ג`ובאני ריביסי) נשארים עם יצורים מדהימים מקיר לקיר (לראות רק בתלת מימד ושלא תעיזו להוריד, לא חבל?!), עם סצנות קולנועיות בלתי נשכחות וסצנת קרב מפוארת הנמשכת קרוב ל40 דקות ובמקרה הזה מדובר בנס- בחיים לא ראיתי 40 דקות שחולפות בשניה! חברים, לכו לאווטאר אם לא בשביל הסיפור אז לפחות למופע הכי יפה, מבדר וכייפי בעיר (או בעצם להיפך).

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

16 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל rotemmmon אלא אם צויין אחרת