00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סיפורי סבא

הקץ לשתיקה...

הקץ לשתיקה
מאת מנחם קולטון
הוצאת דוקוסטורי
159 עמודים

     

למען הגילוי הנאות, את בתו של מחבר הספר, אני מכיר ומוקיר וירטואלית. בתו היא בלוגרית מוערכת בבלוגיה, כל מי שקרא את רשומותיה יסכים איתי שהיא כותבת בשפה מיוחדת ובתבניות תחביריות יחודיות, כשפגשתי את בלוגה לראשונה התפעלתי תחילה מהעברית שלה (מי שיקרא את ספרו של אביה יבין מהיכן זה בא לה.) אחר כך מהנושא המרכזי של רשומותיה: נשים בהיסטוריה ובתרבות. הנושאים החביבים עלי במיוחד נשים, היסטוריה וגם קצת תרבות.

למען הגילוי הנאות גם אתם מכירים את בתו של מחבר הספר ושמה במקומותינו הוא "מכשפ`לה מפעם". 

אל הספר התוודעתי בעקבות רשומתה של המכשפלה על מסעה לארה"ב, למסור את הספר, תעודות ומסמכים של אביה למוזיאון השואה בוושינגטון. להלן לינק לרשומתה:

http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1559449

בעקבות רשומתה של מכשפלה, כתבה הבלוגרית "מנורה" רשומה מרגשת על הספר שקיבלה עם הקדשה מידיו של מנחם קולטון עצמו, להלן לינק גם לסיפורה של מנורה: 

http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1562807

או אז ביקשתי לקרוא את הספר ולא מצאתיו בחנויות הספרים, פניתי למכשפלה והיא שמחה להשאיל לי את העותק שלה. ועל כך תודתי לך אישה יקרה.

כשהוצאתי את הספר בסניף הדואר, פתחתי בחרדת קודש את הספרון בעמוד הראשון, קראתי אחוז צמרמורת את המסמך האנושי הזה בנשימה אחת עד העמוד האחרון, ללא יכולת להניח אותו מידי עד שסיימתי.

על הספר:

זה לא ספר, זה לא סיפור ואין להחיל עליו חוקי ספרות יפה ("יפה" כל כך סרקסטית המילה הזו בהקשרה כאן). זוהי תעודה היסטורית חזקה ומרטיטה, כוחה באוטנטיות שלה, עוצמתה בכך שהמספר איננו סופר מקצועי וזהו סיפרו היחיד (בינתיים), אלה תולדות העם היהודי באירופה מתחילת המאה ועשרים ועד כמעט ימינו אלה, דרך האוטוביאוגרפיה של אדם אחד שחווה את הכל. את החיים בגולה השאננה, את החיים בגיטו, את מחנות המוות, את העלייה לארץ, המנדט הבריטי, הקמת המדינה, איחוד משפחה, מלחמת השחרור, פציעה בקרב והשתקמות, עבודה כפיים חלוצית, הקמת משפחה, הנצחת הנספים, האידיאליזם הטהור התמים, קליטת העלייה, בניין הארץ, ההסתפקות במועט, מלחמות ישראל, פיצויים מגרמניה בעד ונגד, אובדן התמימות, הפוליטיקה והפוליטיקאים, המרקם החברתי בארץ (דתות, עדות, מעמדות,), ערבות הדדית ולקיחת אחריות. גמלאות (כתיבה, ציור, כיור, התנדבות קהילתית). 

האיורים והכיורים בספר מיצירתו של מנחם קולטון.

קראתי ספרים רבים על השואה, נהרות של דמעות שפכתי על דפי הספרים הללו, הנושא בוער בדמי, אני מרגיש שאחד מתפקידי עלי אדמות הוא להתריע ולזעוק בשער: "שלא יקרה לנו שוב, שלא יקרה לאף עם בעולם שוב, אסור שיקרה, אסור לשתוק, הקץ לשתיקה".

לפני שהתישבתי לקרוא הכנתי לפני חבילת טישו רך לניגוב הדמעות ולקינוח האף, להפתעתי כמעט ולא השתמשתי. הספר אינו מנסה לפנות אל הרגש, אין בו טיפת התבכיינות (או כמו שאנשים שנמאס להם להקשיב ל"מתריעים בשער"כמוני, אומרים: "התקרבנות".) כמו שציינתי זהו מסמך היסטורי ולא סיפור סוחט דמעות. הדמעות באו לי יותר מאוחר כשערכתי בראשי את הסקירה שאני כותב זה עתה.

ציטטה: "אנחנו צועדים זה כמה שעות כשכוחותינו הולכים ואוזלים, בדרכים שחוצות כפרים ובהם בתי עץ צבעוניים, עם גגות רעפים אדומים. מהחלונות משתלשלות אדניות עם אשכולות פרחים. גברים ונשים לבושים בסגנון טירולי מציצים אלינו. בצד הדרך בה אנחנו הולכים עומדים עצי פרי עמוסי אגסים גדולים, שחלקם נשר, והם מונחים בהמוניהם כמעט על מסלול ההליכה שלנו. ממש אידיליה. שנים שלא ידענו טעמו של פרי עסיסי. מיד הוזהרנו כי מי שירים אגס יירה בו במקום. נשמתי לרווחה כאשר חלפנו על פני הקטע זרוע האגסים כי בתוך תוכי, כמו באחרים, התחוללה מלחמה פנימית אם להסתכן ולהפר את ההוראה של החיילים, לספק את התאווה והיצר, להתכופף ולהרים אגס אחד......באותו רגע נדרתי נדר לעצמי שאם אשאר בחיים לאחר המלחמה, אחזור למקום, רק בגלל האגסים, כדי לחגוג את ניצחוני על הנאצים".

בספר מסביר מנחם קולטון, המייצג בעיני את תקומת עם ישראל מן האפר כמו אותו עוף חול האגדי. מדוע הוא שתק 55 שנה עד שסיפר את סיפורו האישי שהוא גם סיפור תולדותינו אנו.? לדבריו הוא התבייש בחולשתו האנושית, בתחושת חוסר האונים שלו, לכן שתק.

ואני שואל: אילו תעצומות נפש וגוף דרושים לו לאדם, לחוות את כל התלאות שעברו על האיש הענק הזה?

אני גם עונה: מנחם קולטון אוד מוצל מאש, שום כוח משחית לא יכול לך, השרשת בארץ הוצאת ניצנים ופוארות מפוארים לעדי עד, גברת על חייתיות האדם, הפרת מזימתם ניצחת! ניצחנו!!!

עוד מילה: ספר חובה בכל בית שיש בו בני אדם.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

45 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל סבא של דנדן אלא אם צויין אחרת