00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חיי

המלצה על ספר- אוליבר טוויסט/ צ/ארלס דיקנס

                                   

 

הוצאת אלכסדריה,

 2009

456 עמ`

תרגום מאנגלית - טל לאופר.

אני אוהבת קלסיקות. בילדותי, כמעט ולא היו ספרים אחרים ומאחר ואהבתי לקרוא, "חרשתי" אותם. צ`ארלס דיקנס היה אחד מהסופרים האהובים עלי – דיוויד קופרפילד, בין שתי ערים, בית ממכר עתיקות , ניקולס ניקלבי, תקוות גדולות וכמובן אוליבר טוויסט, ביחד עם ספריהם של ג`ורג` אליוט, והאחיות ברונטה.  מעולם לא קראתי עיבוד מקוצר של ספר, אפילו את מלחמה ושלום – קראתי בגירסה המלאה...

בניגוד לרבים אני אהבתי, ועדיין אוהבת, את התרגומים  הישנים יותר. את השפה הכבדה החגיגית, השונה כל כך משפת היום יום, שתמיד נתנה לי תחושה שאני קוראת ספרים איכותיים, ספרים של גדולים. 

אוליבר טוויסט תורגם פעמים רבות לעברית, שגירסאות מקוצרות שלו היו אטרקטיביות יותר לצעירים של ימיי (ואני מניחה שגם כיום אם בכלל יטרח מי מהם לקרוא ), הומחז למחזות זמר, הוסרט לסרטים, ואחת הגרסאות זכתה אפילו באוסקר. דמותו של אוליבר הקטן והמצומק העומד בחדר האוכל ומבקש מעט יותר אוכל הרטיטה לבבות רבים.

בקצרה העלילה למי שלא מכיר....–

אוליבר טוויסט נולד בבית מחסה. אימו אגנס מתה כשילדה אותו ואיש לא ידע מיהם הוריו. הוא גדל בבית המחסה, נימכר כשוליה לקברן, בורח ללונדון ומצטרף לחבורת גנבים, נתפס ומועבר לביתו של איש עשיר, אולם חבריו ובראשם פייגין ראש החבורה, רודפים אחריו ומנסים להחזיר אותו לחיי רחוב. לאחר תהפוכות רבות מסתיים הספר בהפי אנד.

דיקנס הכיר את אי הצדק, חיי העליבות ועבודה האכזרית והנצלנית של ילדים מניסיון אישי – אביו הסתבך בחובות וישב בכלא ודיקנס בן ה- 12 נאלץ לעבוד במפעל לייצור משחות נעליים כעשר שעות ביממה ולפרנס את  משפחתו.

הרומן ניכתב בשנת 1838 ופורסם בהמשכים חודשיים. משכך, העלילה מתפתלת, מלאה תהפוכות דרמטיות, סיטואציות קומיות והומור ציני, והכל כדי להשאיר את הקורא במתח וברצון לקרוא את ההמשך.

 למשל בסוף הפרק הראשון

"אוליבר בכה בשקט. אם הוא רק היה יודע, שהוא יתום ונתון לרחמיהם של מפקחים ואנשי כנסייה, אולי היה בוכה בקול רם יותר"

סגנון זה מותיר את הדמויות קצת פלקאטיות של טוב ורע, לדמויות אין כמעט עולם פנימי, אמונות ותפיסות עולם. את רובו של ההיבט הזה אנחנו למדים מהדמויות הרבות והשוליות שמפציעות לרגע בעלילה ונעלמים, מהדיאלוגים בין הדמויות ומהסברים של הסופר.

למשל -

כששמש הקהילה מגיע לבית המלאכה שם גדל אוליבר ומגלה שהאחות האחראית מחזיקה אלכוהול במשרד, מתפתח הדיאלוג הבא :

"את נותנת לילדם אלכוהול, גב` מאן?" שאל מר באמבל והביט במשקה המתערבל.

"יבורכו הקטנטנים. כן, אני עושה את זה, קיצוני ככל שזה נשמע" השיבה האחות "אני לא מסוגלת לראות אותם סובלים, אתה מבין אדוני?"

"כן" אמר מר באמבל בהסכמה" את לא יכולה. את אישה רחומה, גברת מאן" גברת מאן הניחה את הכוס "אדווח על כך לוועד המנהל בהזדמנות הראשונה, גברת מאן" מר באמבל קירב את הכוס אליו" את מתנהגת כמו אם, גברת מאן" מר באמבל ערבב את הג`ין עם המים " אני ...אני אשתה לכבוד בראותך , גברת מאן" ומר באמבל שתה מחצית מתכולת הכוס.

או כשנפל בגורלו של אוליבר לבקש עוד אוכל, לאחר חודשים שבהם סבלו הילדים מייסורי רעב, בשל תזונה של שלוש פעמים ביום קערה אחת של דייסה דלוחה.  

"מה?!" שאל המנהל בקול חלוש מהלם.... המנהל היכה בראשו של אוליבר בעזרת המצקת, אחז אותו בזרועותיו והחל לצעוק בקול רם להזעקת השמש.

הוועד ניהל באותו זמן פגישה רצינית, כאשר מר באמבל ניכנס בריצה לחדר, נרגש כולו והכריז בפני האדון שישב על הכיסא הגבוה :" מר לימבקינס, אני מתנצל על ההפרעה, אדוני. אוליבר טוויסט ביקש עוד אוכל!"

כל הנוכחים קפצו בהפתעה ממקומם פניהם מבועתים.

"עוד"!" קרא מר לימבקינס, " הירגע, מר באמבל, וענה לי באופן ברור, אתה רוצה להגיד לי שהוא ביקש עוד אוכל לאחר שכבר אכל את ארוחת הערב שנתנו לו?"

"בדיוק כך, אדוני" השיב באמבל

"הילד הזה ייתלה יום אחד!" אמר האדון במקטורן הלבן," אני בטוח במאה אחוז שיום אחד הילד ייתלה"

בספר זה, כמו בספריו האחרים מציב דיקנס מראה בפני הציבור המתחסד והצבוע, המופיע בספר בדמות וועד הקהילה :

"..וועד הקהילה קבע את הכלל שלאותם אנשים עניים יש אפשרות לבחור אם הם מעדיפים לרעוב בהדרגה בבית המלאכה או מחצה לו בבת אחת....סיפקו לחוסים בכל ום שלוש ארוחות של דייסה דלילה, פעמיים בשבוע בתוספת בצל ובימי ראשון - חצי לחמניה...הם לקחו על עצמם, בטוב ליבם, את המשימה להפרגד בין זוגות עניים בגלל ההוצאות הגדולות שהילודה גרמה לבית המלאכה ובמקום לאפשר לגבר לפרנס את משפחתו כפי שעשה בעבר, לקחו ממנו את משפחתו והפכו אותו לרווק...המערכת פעלה בהילוך גבוה. היא הייתה יקרה בתחילה בגלל עלייתם של מחירי הקבורה והצורך לנקות את בגדיהם המטונפים של העניים...אך מספר החוסים בבית המלאכה הלך וקטן, וחברי הוועד היו מלאי התלהבות מכך..."

הספר מציג את חוליי החברה באותה תקופה– עוני מחריד, עבודת ילדים, בתי מחסה לעניים, בתי מלאכה נצלניים, עבריינות בכלל ועבריינות בני נוער בפרט .

וכפי שהוא כותב בהקדמה

"..כאשר השלמתי את כתיבתו ופרסמתי אותו בצורתו הנוכחית..ציפיתי לכך שהוא יעורר התנגדות מסיבות מוסריות בקרב האוכלוסייה בעלת רף מוסרי גבוה מאוד, וציפיותיי, אכן, לא נתבדו.....בספר זה תמצאו את רחובות לונדון הקרים והרטובים, גדושים במאורות מצחינות ומטונפות, בהן הפשע רווח והמחסור נפוץ, הרעב והמחלות מבקירם באופן תדיר והסחבות המרופטות שלובשות הדמויות בקושי נשארות שלמות.. אין בהן דבר מבד הזהרה מוסרית חסרת חשיבות. אולם ישנם אנשים כה עדינים ומעודנים שאינם מסוגלים לשאת זוועות אלה.. מכיוון שחלק ממטרת ספר זה הייתה להעביר את האמת הכואבת... לא אוותר בעבור קוריאם אלה, אפילו על חור אחד במעילו של הדודג`ר או פיסה אחת של נייר מסולסל משיערה המפוזר של הנערה.  "

ואי אפשר בלי הנקודה היהודית- הרב גנבים, פייגין הנורא, מתואר בספר כנוכל יהודי בסטריאוטיפ המקובל - אף מעוקל ועיניים חמדניות. יתרה מכך הוא מוזכר פעמים רבות כ"היהודי" ולא בשמו. עובדות אלה גרמו לביקורת קשה וטענות כאילו דיקנס הינו אנטישמי. בתשובה ל"ג`ואיש כרוניקל" מסביר דיקנס:

"פייגין ב"אוליבר טוויסט" הוא יהודי, משום שלרוע המזל נכון הדבר שבתקופה שבה מתרחש הסיפור, סוג זה של פושעים היו כמעט תמיד יהודים... ושנית, הוא נקרא `היהודי` לא בגלל דתו אלא בגלל גזעו." ......לשיקולכם

הספר תורגם לשפה עכשווית ופשוטה, אבל כשקראתי חלק מהספר באנגלית נראה לי שהתרגום מתאים עצמו לרמת הכתיבה במקור, שכאמור היתה סיפור שפורסם בהמשכים.

התרגום בהחלט יכול להתאים להרגלי הקריאה של בני הנוער ( אם יסכימו להתנתק מהמחשב ), וגם מבוגרים יהנו מהספר האופטימי הזה של צדיק וטוב לו רשע ורע לו. 

הספר התקבל לסקירה.

קישור לפרק הראשון באתר ההוצאה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

10 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פל אלא אם צויין אחרת