00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

קלרדומה מחפשת אהבה

כישרון לאינטימיות

לא הצלחתי לכתוב. עברו כבר כמעט שבועיים מאז העדכון האחרון בבלוג, ולמרות שניסיתי כבר כמה פעמים להתיישב ולכתוב - תמיד גלשתי בסוף למקומות אחרים, העיקר לא לנסות ולהתמודד עם כל המחשבות האלו שמסרבות להפוך למשפטים.

התחלתי לפחד שאני אשכח ושאולי עדיף לכתוב משהו בינוני מאשר שום דבר. קיוויתי שעם הזמן אני אפתח ביטחון בסיסי בכתיבה - אבל אני לא מרגישה שיש שיפור, מרגישה מיותרת.

ובכל זאת, למרות הקושי, הצלחתי להרכיב רשומה חדשה. במהלך הכתיבה קרה שדברים השתנו ואיבדו מהרלוונטיות שלהם עבורי, הוא שמשהו בזוית הראיה שלי השתנה, ולכן התוצאה הסופית קצת מוזרה לי.

הגדרת מטרות
אני כבר לא בטוחה מה אני מחפשת, אבל איכשהו אהבה לא נראת כמו המילה הנכונה. באהבה התכוונתי לזוגיות, לחיים משותפים, לשקט. בפועל יוצא שאני בעיקר שוכבת עם גברים. יש שם נהנתנות, סיפוק רגעי, חמלה ולעיתים אינטימיות, אבל זו לא אהבה.

התחלתי לחשוב שאולי אני בכלל לא רוצה חבר כרגע, שאני בעצם רוצה להנות קצת מהלבד שלי, מהעצמאות המיוחלת. מקיומן של אופציות. הייתי רוצה להתאהב, אבל אני כבר לא בטוחה שזה אפשרי. השתנתי מאוד בתקופה האחרונה ואני עדיין לומדת להכיר את עצמי.

משהו בפרידה מהחבר פגע בי כל כך עמוק שרק עכשיו אני מתחילה להיות מודעת לגודל השינוי. זה כמו שריטה עדינה במהות שלי, כמעט בלתי נראת, בלתי מורגשת, אבל הכל השתנה בגללה. זה מפחיד להכניס מישהו פנימה אחרי שנפגעים כל כך חזק. כל התפיסה שלי בדבר אהבה וזוגיות השתנתה בעקבות הקשר איתו, כל מה שחשבתי לנכון התבדה.     

טוויטר וסקס
התחלתי להשתמש בטוויטר, והרבה. זה סוג של בריחה נעימה מהעבודה כשאתה בעבודה, אשלייה של קהילה וחיי חברה, אשלייה של חברים. קלרדומה בטוויטר התחילה בציוצים אישיים, סוג של מיני יומן, אבל עם הזמן זה הפך למשהו נמוך כזה, פורנוגרפי ומלוכלך, שבו אני בעיקר מעדכנת את העוקבים שלי מתי אני מאוננת ומתי אני חושבת על אוננות וכדומה. אני לא מרגישה מעניינית, לא מרגישה שיש לי מה לספר, וסקס זו הדרך הקלה בעבורי למשוך תשומת לב.

הציעו לי לעשות ניסיון ולפתוח יוזר חדש בטוויטר שבו אני לא אכתוב על סקס.הרעיון עצמו מפחיד אותי. אני לא יודעת על מה אכתוב, לא מרגישה מעניינתמספיק ולא חושבת שאף אחד ירצה לעקוב אחריי. מפחיד אותי לעשות את זה ולגלותשבאמת אין לי מה להגיד, שאני משעממת ורדודה.

אני נעזרת בטוויטר כדי למצוא פרטנרים מזדמנים לסקס. זה עבד דיי טוב עד עכשיו. מראש מדובר בקהילה קטנה ומצומצמת של אנשים, לרוב צעירים מתחום המחשבים והאינטרנט - כך שהסינון הראשוני כבר נעשה בשבילך. שלא כמו בפייסבוק, שאני כבר לא משתמשת בו מגודש פרסומות, בטוויטר יש משהו הרבה יותר אישי, מגיבים אחד לשני בזמן אמת ומתקבלת תחושה של שיחה מתמשכת. 

אני כבר לא לגמרי זוכרת איך זה התחיל, כנראה כתבתי משהו על אוננות וזה כמו למרוח על עצמי דבש ולחכות לזבובים - הבחורים שולחים הודעות, משם לצ`אט ומשם הדרך לפגישה קצרה מאוד. הזדמן לי לפגוש כבר בחורים דרך טוויטר, ועם שניים גם שכבתי.

בחור א`
דיברנו, נפגשנו, שכבנו. למחרת הייתי קצת מבולבלת, לא הצלחתי להתמקד בעבודה ולקחתי חצי יום חופש. ניסיתי להבין מה אני מרגישה. זה מוזר להיפגש עם מישהו כשאתה יודע מראש שהמטרה היא פגישה קצרה ולא מחייבת, כביכול בלי אחריות, בלי כבלים. אבל אי אפשר באמת להתנתק מהרגש ולהשתיק אותו.

בחור ב`
דיברנו, ניפגשנו, אכלנו. היה מאוד נחמד. למחרת, או שמה עברו כמה ימים, ניפגשנו שוב. הוא רצה שנהיה ידידים. אף פעם לא היו לי ידידים, אני לא באמת יודעת מה עושים איתם, איך מתחזקים אותם. אני יודעת לתקשר בסקס. זה קל, זה פשוט, זה לא דורש הרבה הסברים. אבל היה בזה משהו מקסים, ידיד, מישהו לדבר איתו, לסמוך ולחלוק איתו. אבל זה מפחיד כי אז צריך להיות אדם מעניין ואפשר להיפגע וזה מורכב. אז שכבנו. הוא לא כל כך רצה, אפילו התנגד קצת בהתחלה, וזה היה לי נחמד, האתגר, הכיבוש, להרגיש את אשליית הכח הנשי. ונהנתי מכל רגע, מכל מניפולציה. שברתי אותו באיטיות ולא היו לי שום רגשות אשם. בסך הכל עשיתי לו את מה שאחרים עשו לי. השתמשתי וזרקתי.

עכשיו אני מרגישה חרא. ניסיתי לעשות הכל כמו שצריך כדי שזה לא יקרה, כדי להמנע מכך - הייתי כנה לחלוטין ושמתי הכל על השולחן; הסברתי שזה רק מין, שאם נשכב סביר להניח שלא נוכל להיות ידידים כי זה רק יפריע. אמרתי שזה היה יכול להיות כל אחד אחר במקומו, ושמחר זה באמת יהיה מישהו אחר. אמרתי כל מה שיכלתי לחשוב עליו כדי לנקות את המצפון שלי, והרי הוא אדם בוגר, מותר לו לבחור, מותר לו לטעות. ובכל זאת, אני מרגישה שפלה. זה מוזר שדווקא הסקס הטוב ביותר מגיע עם רגשות אשמה, זה קרה כבר עם הבחור מ-One night stand וזה עומד לקרות גם עכשיו. 

חשבתי שעדיף להיות בצד הפוגע מאשר בצד הנפגע, אבל אם עדיין יש כאב ותסכול מזה כבר משנה? אחותי אמרה לי שזה אנושי - לקוות ליותר, והפסיכולוגית אמרה שכל עוד אני כנה ואמיתית אז אין לי מה להרגיש רע. אבל זה לא עובד ככה, דברים הם לא שחור ולבן, ואני לא יכולה להיות אדישה לרגשות של אנשים.

תמיד יכול להיות טוב יותר
כבר שבוע שאני מדמה זוגיות תל אביבית עם בחור ב`. לא התכוונתי שזה יקרה אבל נעים לי איתו. זה נחמד שיש לאן ללכת, מישהו לפגוש, מישהו להיות איתו. אני אוהבת את החיבוקים בלילה, את המגע, את תחושת הביטחון.

הבחור הזה מסתכל עלי, על הגוף שלי, וגורם לי להרגיש טוב עם עצמי, גורם לי להרגיש יפה. מישהו רוצה אותי יותר מפעם אחת, רוצה שאני אחזור, רוצה לדבר איתי, לחיות איתי. זה עושה פלאים לאגו ולביטחון העצמי שלי.

אבל היום זה נגמר. אמרתי לו שאני מעדיפה שניהיה רק ידידים, שזה חשוב לי. הוא שאל אם טוב לי איתו ואמרתי שכן. אז למה צריך להפסיק? אני מכירה אותו רק שבוע אבל זה מרגיש כמו חברים ותיקים. הוא בחור חכם ומוצלח ובזכותו אני הופכת לאדם מעניין יותר. המין טוב, המגע טוב, החיים שאני מדמיינת איתו נראים טוב. ולמרות הכל, זה לא מספיק.

אני לא מרגישה מאוהבת. עם החבר שלי לשעבר הרגשתי מאוהבת עד מעל הראש, זו הייתי תחושה כל כך חזקה שלא היה שום דבר אחר מלבדה. וכאן, עכשיו, היא איננה. ואני לא יודעת למה, אם זה משהו שאפשר להחליט, שאפשר לבחור או שזה פשוט קורה. ואם זה פשוט קורה אז למה רק עם מניאקים נרקיססטים שדואגים רק לעצמם?

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

7 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל קלרדומה אלא אם צויין אחרת