00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כלבה זקנה לומדת טריקים חדשים

אגרופי ברזל במושב

29/12/2009

בני יונתן נישא לפני כשנה לכרמית. הם גרים מאז במושב צפוני, בבית קטן עם גינה. הם התאקלמו היטב במושב. גם חתולי המושב למדו עד מהרה כי יש כאן בית שאוהד את מינם, והם מתקבצים עם שחר בחצר כדי לאכול לשובע יחד עם חתולי הבית סימבה וליירה.

 

יונתן כבר מגדל לי נכדים: החתולות ממליטות במחסן שלו, ויש מדי פעם שגר של ארבעה חמישה גורים, שאף הם מצטרפים אחרי גמילתם  לאוכלי החצר.

 

יונתן מנסה לשכנע אותי לאמץ גור חתולים, אבל בביתי גדל החתול שתום העין שימי, שהוא רע מזג מטבעו ושונא תחרות. למעשה הוא מנסה לגרש אותי עצמי מן הבית, כי בחושיו החדים הוא מבין שאני משמשת תחרות לא הוגנת לחיסול מלאי המזון בבית.

 

בלילה אני סוגרת את דלתי אך שימי קופץ על הידית ופותח אותה בעצמו. אם אני לא מתעוררת מהרעש, אני חשה גוף כבד שנוחת על בטני והאמינו לי שלא נעים לפקוח את העיניים באמצע הלילה ולראות ממרחק 5 סנטימטרים את עינו  המרושעת של שימי שמביטה בי בשנאה יוקדת, בעוד שפמו מדגדג את את פי.

 

סטיתי, אך תבינו, מתוך כאבי אני מדברת.

 

יונתן וכרמית מתפעלים מאד מקבלת הפנים האוהדת של השכנים. הינה השכנה עליזה, שבכל פעם שהיא רואה את כרמית היא מציעה לה עזרה מתי שתצטרך, ביום או בלילה. נראה כי השכנה אוהבת פחות את יונתן, אבל היא מציינת בפניו מדי פעם שבעלה הוא מתאגרף מקצועי, ויונתן סבור שהיא מנסה לקרב בינו לבין בעלה, ליחסי שכנות קרובים של ממש.

 

אני לא בטוחה שאתם זוכרים, אבל כרמית היא ספורטאית מצטיינת, ולמעשה היא משחקת בנבחרת הישראלית של הסופטבול. זהו ספורט לא ידוע במיוחד, אך הוא פיזי מאד, וכרמית נפגעת הרבה. פעם היא חוטפת כדור בעין, בפעם אחרת היא נופלת, ולפעמים אף סופגת מכת אלה לא מכוונת. לכן היא נראית פעמים רבות חבולה ממש.

 

אני נוסעת לבקר את הילדים  במושב. בבוקר למחרת, יונתן וכרמית הולכים לעבודה ואני נשארת לבדי בשקט המופלא. אני יושבת בחצר וקוראת בעיתון, על רגלי נכרכים זנבות חתולים, פרפרים חגים סביב הפרחים בגן והרוח מאוושת בין עלי עצי הפרי שבגן.

 

הדממה מופירת על ידי אישה, שמציגה עצמה בשם עליזה, ששואלת אם היא יכולה להצטרף אלי. אני מבינה שזאת השכנה החביבה ואני מזמינה אותה לשבת.

 

עכשיו שואלת אותי האישה אם אני אמא של כרמית או של יונתן.  אני אמא של יונתן.

 

עליזה אומרת לי "בנך מכה את כרמית.”

 

אני מרגישה שדמי אוזל מפני: הבן הקטן שלי, העדין, המתחשב, פני תינוק, שמעולם לא   הרים יד על אדם או חיה,  מכה את אשתו?!

 

אני אומרת לעליזה "זה לא יתכן!”

 

עליזה אומרת "יתכן. מה, את לא רואה שהאשה הזאת מלאה סימני חבלות?!”

 

אבן נגולה מעל ליבי "היא ספורטאית, היא נחבלת במשחק"

 

 "לא שמעת שנשים מוכות מתרצות את הסימנים שלהן בנפילות על שידות ובתאונות ביתיות? הן מתביישות!  אני לא נופלת בפח הזה! את כאמא חייבת להתערב!”

 

אני רוצה שהגברת תלך. אני מתגעגעת פתאום לשימי שיתן לה ביס הגון בשוק.

 

עליזה אומרת: “שמעי, בעלי שמעון הוא מתאגרף מקצועי. הוא סגן של אלוף הארץ. כבר רמזתי לבנך כי אנחנו כאן, ונבוא לעזרתה של כרמית. עדיף לכולנו שכרמית תתלונן במשטרה, אבל אם היא לא תעשה זאת – שמעון יטפל בבנך".

 

כאשר כרמית ויונתן חוזרים מהעבודה, אני רומזת להם להכנס הביתה, כי גינתם גובלת בזאת של המתאגרף,  ומדווחת להם מה שמעתי מעליזה.

 

כרמית מתפקעת מצחוק. “נו, אני כבר הולכת אליה ומיישרת את ההדורים"

 

אני מסבירה לה כי עליזה לא תאמין לה ותחשוב שיונתן כפה עליה לעשות זאת.

 

מילכוד.

 

יונתן חיוור ורוצה להתקשר בעצמו למשטרה ולבקש הגנה.

 

אני חוזרת הביתה,אך יונתן נאלץ להשאר בביתו, עם איום ממשי לחייו.

 

מעתה, לפני שהוא יוצא מן הבית הוא מציץ מהחלון הקטן של השירותים לוודא שאין איש בגינה הסמוכה. כשהוא יוצא אל המכולת הוא חש כי עיניים נסתרות בולשות אחריו מאחורי התריסים הסגורים.

 

הוא לא רואה את שמעון אף פעם. הוא  כן רואה את עליזה, שמתבוננת בו בעיניים רעות, ילד וילדה, ולפעמים גנן שעובד בגינה. ושמעון אין.

 

כשיונתן עומד במכולת ליד מקרר הגבינות, נתקל בו "בטעות" בריון ענק בעל שרירים מפותחים. הבריון אומר בציניות "סליחה".

 

יונתן שוב רוצה להתקשר למשטרה. כרמית אומרת "ומה תגיד להם, הרי בסופו של דבר הוא לא עשה כלום".

 

"אז מה, אני צריך לחכות שהוא יפוצץ אותי במכות?!” כועס יונתן.

 

עכשיו יונתן פוחד לצאת בבוקר להאכיל את החתולים. כרמית מבטיחה לו כי היא תגן עליו בגופה, וכך הם יוצאים בבוקר לעבודה כשכרמית צועדת בראש, ויונתן שמנסה לגמד את גופו, אחריה.

 

עוברים שבועיים. לא קורה שום דבר מיוחד. החבלות של כרמית דוהות, עכשיו עונה של אימונים ולא של משחקים, ומטבע הדברים האימונים סוערים פחות.

 

יןנתן נרגע מעט. יום ששי.  לפני שהוא יוצא לטפל בגינה הוא מציץ לגינת השכן. רק הגנן הקטן עובד בגינה בשקט.

 

יונתן  יוצא, יושב בגינה על שרפרף, בידו מכוש בו הוא עוקר  אבנים וצמחיה סוררת. כרמית נמצאת בתוך הבית ועוסקת במה שהיא עוסקת. החתולים יושבים ומתבוננים ביונתן, והוא מרגיש כי החיים חוזרים למסלולם.

 

כרמית צורחת צריחה חדה, ואחר כך קוראת "יונתן יונתן!”

 

יונתן רץ פנימה. מסתבר שהחתול סימבה הביא לכרמית במתנה עכבר מת. יונתן אוסף את הגוויה, כרמית נרגעת, ויונתן חוזר לחצר, מכושו בידו ומתיישב על השרפרף.

 

ואז קורה הנורא מכל. עליזה נעמדת בפתח ביתה וצועקת "שמעון, שמעון!”

 

יונתן קופא על השרפרף. כלום. “שמעון, שמעון"

 

אז מתיישר הגנן הקטן, 1.60 גובה מקסימום, מצומק ורזה ואומר בשקט "מה?”

 

יונתן קם , מכושו בידו, ומתקרב לגדר המפרידה במלוא 1.90 מ` שלו, עם 90 הק"ג שלו, וצילו   מאפיל על כל דמותו של השכן: “אתה שמעון?”

 

שמעון עונה: “בחיאת, תעזוב אותי, אשתי מתערבת בכל דבר, זה לא העסק שלנו להתערב בחיים הפרטיים של אף אחד! אחרי שהיא סיפרה לי מה אמרה לכם, אני לא מעיז לצאת מן הבית כבר חודש, רק מציץ עליך מהתריס , ולוקח כדורי הרגעה! בוא נגמור עם זה, אני לא איכפת לי אפילו שתהרוג את אשתך, שיהיה לך לבריאות!”

 

שמעון הוא סגן אלוף הארץ באיגרוף במשקל זבוב.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

50 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל המיזנטרופית אלא אם צויין אחרת