00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מציאות מתולתלת

אני מול האמת - סיכום עשור

 

"אני לא בטוחה אם נהיה פה מחר ומה אמור לקרות. שמעתי את הגדולים מדברים על איזה "באג 2000" לפני המאה הבאה ואני לא כל-כך אני יודעת למה הם מתכוונים. מחר בבית- הספר אנסה לשאול את רויטל המורה לאמנות, אולי היא תצליח להסביר לי.. אני רק מקווה שבאמת הכל יהיה בסדר מחר, יש פה אנשים שמדברים על זה שאסור בכלל ללכת לישון.. אני עייפה. אני אף פעם לא מצליחה להישאר ערה עד מאוחר כמו הגדולים, יושבים שם ורואים תכניות על מה יהיה ומה היה, מעניין אם הם מסתירים משהו באמת חשוב. אני מקווה שאם זה היה מפחיד באמת אמא היתה אומרת לי, בכל זאת אני הילדה הגדולה שלה..."

האור מעומעם והעיניים נעצמות לי. אני לא מצליחה להילחם בזה כבר. "אוף! מתי כבר תהיה לי שוב ההזדמנות לומר שחגגתי עם הגדולים את המילניום?" (טוב, זו שאלה טיפשית.. לא תהיה.)

כנראה שהם ספרו לאחור את השניות עד לבום הגדול והתאכזבו, למרות שאני לא בטוחה שהם באמת האמינו לפנטזיות האלה על סוף העולם או מה שזה לא יהיה, אבל הלילה הזה היה שקט וצלול כמו שאף לילה לא היה. שקעתי בשינה עמוקה לקראת הפתיחה החגיגית של המאה הזו...

 

חושך.

כל-כך לבד. אני מוצאת את עצמי נדחקת הצידה בין אנשים קטנים, לא רק בגיל, והתחושה היתה של לברוח, ואני מעדיפה להיות בכל מקום אחר בעולם מלבד בין אותם "חברים" לשכבה בחטיבת הביניים. ריב תפל שהפך להיות נחלת הכלל ללא סיבה והפנה שנאת חינם לכיווני. טוב, אני בטוחה שיש לי צד בעניין ובטח עשיתי כמה שגיאות, אבל גם אני רק בנאדם. אני חושבת שהגיע הזמן לשינוי, אחרי שלא עזר הבכי וגם לא השיחות והניסיונות להסברים וגישורים נכשלים שוב ושוב, אני מחליטה. בסוף שנת הלימודים השניה מתוך שלוש בחטיבה, מבררת ועושה, צועדת לדרך חדשה. בית ספר חדש עם הרבה תקוות והרבה אכזבות, כישלונות והצלחות שבדרך. מגלה את הכוח שטמון בתוכי, ילדה קטנה, קצת גדולה מהחיים באותו זמן, שעושה שינוי אחרי התמודדות עם מציאות חברתית קשה ובלתי נסבלת, מתרוממת והולכת לכיוון חדש. דעתנית. (תכונה חדשה שמגלה בעצמי.)

בתיכון אני מתמודדת עם הרבה מכשולים והרבה מאמץ כדי לנצח. את עצמי בעיקר. כשחוסר החשק למעש משתלט על הראש ומתפעל אותו, הכל הופך קשה הרבה יותר. גם אם עושים את הדבר שאוהבים יותר מכל, זה פשוט מבטל את הכל. אני מגלה שם אהבה מהי וחווה זוגיות ראשונה. מסובכת- אני חושבת שככה זה תמיד בהתחלה, לא? אחרי שנה וחצי של אהבה שמרגישה אינסופית ואלמותית כמעט (יש דברים שלא אשכח לעולם), אני מגלה מהי נאיביות וכאבים נפשיים, וכמה "הכל ורוד" בעצם מכיל כל-כך הרבה צבעים אחרים וכהים.

אמנות תמיד היתה הצד הבולט שלי, כתיבה וצילום, היו תקופות שגם ציור ורישום (בעיקר לעצמי). עם הלימודים בתיכון אני ניצבת מול עצמי במלחמה. ואם אפסיד לעצמי בקרב הזה, יכשלו גם הבאים. אי שם באמצע התקופה אני לוקחת את עצמי ונותנת דחיפה, מצלמת ומבטאת את כל הבפנוכו הכי כמוס שלי. לוקחת את האומנות אל המקום הכי אישי עם מילים, חלקן לא שלי אמנם אך אילו שמזדהה איתם יותר מכולם. מצלמת את הנפש בצורה אחרת ומחצינה ממני משהו שהיה קצת חבוי לתוכן. אני דווקא אוהבת את זה, הצלחה כזו שמייחדת אותי, פורצת גבולות, מכניסה בי עומק חדש, מבט מכיוון קצת אחר. מילים נפלאות נאמרות עליי מפי זוהר וגליה ועודד ואפרת. מה הייתי עושה בלי אפרת? אני לא חושבת שהיתי מסיימת את התיכון בלי העידוד שלה. מאוחר יותר, בשבת הראשונה שסוגרת בטירונות, מוצאת את עצמי מחייגת אליה. מודה לה על כל כך הרבה ערכים שהכניסה בי. לשמוע קול מוכר, הרבה יותר רך מפקודות פה ושם, במן ערב מיותר ושקט כששמירה או עוד תורנות הן הבאות על הפרק. פתאום מעריכה ומתגעגעת לזמנים של אז.

לרגעים אני מפורקת וברגעים אחרים מחוזקת. בצבא אני מתמודדת שוב עם דחייה חברתית וכמעט נשברת. כנראה שאני הרבה יותר חזקה ממה שנדמה לי. אני מוצאת כוחות ועושה את הבלתי יאומן, מזיזה מהלכים על פי התחושה עד שמצליחה- אחד המקומות הכי קשים במערכת הצבאית פולט אותי החוצה ליחידה אחרת ומובחרת. זו שאני בוחרת. מאמצים רבים וכח רצון מוכיחים לי פעם נוספת שאני בחיים האלה, אעשה מה שאבחר- רק מה שאני רוצה. מלווה במספר אנשים מצומצם בהחלט של אנשים שאיכפת להם באמת, שדואגים להזכיר לי מי אני ולתת את ידם ברגעים של קושי.

אהבה חדשה. היא גדולה ונפלאה ואני על גג העולם בכל רגע שנמצאת איתו. קצת עיוורת והיא מטלטלת אותי ומשנה מקצה לקצה אל קצה אחר לגמרי ממה שרציתי. שוב תמימות ושוב המציאות משתנה מול העיניים, בין הידיים. שוב הקשיים הולכים ומתעצמים ועוד רגע כנראה שגם יהיו מכוערים. הפרידה ממנו מביאה אותי למקום שבו לא הייתי מעולם, מתחזקת ומתעצמת, שוברת את כל הגבולות של עצמי.

אני מגלה עולם גדול ומיוחד שמאיר לי וקורא לי להכנס אליו- הספורט. כשכושר ומוזיקה בקצב ברזילאי משתלבים זה בזו, ההתמכרות מהירה הרבה יותר ממה שאפשר לצפות. אני מגלה את "הקפואירה" ויחד איתה מצטרפים עוד כל-כך הרבה לחיים שלי. החיוך מביא את האופטימיות עד למקום הראשון, ההתמודדות עם המציאות הופכת להיות מעניינת ואחרת. מחשבות והרגלים משתנים. המציאות נצבעת בצבעים חדשים. משילה מעצמי כל-כך הרבה- פיזית ונפשית. אפילו המידות בארון יורדות וההרגשה הכללית רק מחזקת. חברים צועדים איתי בדרך אחרת, יד ביד, מתערבבת מחדש ומכירה בעצמי צדדים אחרים. מתעניינת ומנסה, ממציאה את עצמי מחדש. מעולם לא הרגשתי כל-כך בטוחה בעצמי. מחייכת אל השמש והיא מביטה בחזרה עליי ומאירה לי את הדרך.

משתחררת מהצבא, נחה מתקופה אינטנסיבית ונפלאה מלאה בתוכן ועניין. מתאמנת שלוש פעמים בשבוע באופן קבוע ומחפשת תעסוקה חדשה. אני מגיעה לעולם אחר וחופשי, "עכשיו את בעולם האמיתי". התמסרות לעבודה ואינטראקציה מיוחדת מסוגה, חיפוש תמידי לעוד, עם הזמן אני מכירה ולומדת את עצמי מול הסביבה, מכינה את עצמי להמשך שבא. במקביל אני מתעדת במילים את כל הרגעים, מיוחדים ומרגשים או סתמיים, ואיתם מחפשת להתפתח אל תוך הנישה שלי, ייחודית רק לי.

מסע ארוך ומורכב ומעניין, כמעט מסיים עשור אחד. לקראת סופו, עם החלטות חדשות לשנים הבאות. התקבלתי ללימודים בתחום שרוצה לפתח, עם פנים קדימה ועוד צעד בדרך להצלחות בשנים הבאות.

 

אני גם לא בטוחה שבגיל 13 אפשר לחלום את הדברים שאעשה בעשר שנים הבאות.

אני לא חושבת שיכלתי לשער שינויים בסדר גודל כזה.

באותו לילה, 31 לדצמבר 1999, כולם פחדו פחד מוות מאותו "באג 2000" שישנה עולמות.

אני די בטוחה שאני שיניתי מאז הרבה יותר והגשמתי אינסוף חלומות.

 

בתנופה קדימה ועם חלומות גדולים אני נכנסת אל עשור חדש נוסף. בגיל 23, עשר שנים אחרי, גם בין עולם המבוגרים, הפחדים עוד קיימים. ויחד איתם אני מחזיקה לעצמי חזק את היד ומאחלת לעצמי שינויים והצלחות, להתגבר ולהתבגר ולהמשיך כמו תמיד- לעשות את מה שהלב אומר.

 

 

סיום עשור שמח ומוצלח לכולם.

מאחלת לכם שהעשור הבא שמתחיל יהיה אפילו יותר מעניין וחיובי פי שניים לפחות..

 

אסיים בארבע מילים אחרונות, ציטוט שיסכם ויתחיל את העשור באופן המדויק ביותר:

 

"אל האינסוף ומעבר לו"

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

19 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל טולה הורוביץ אלא אם צויין אחרת