00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

רפואה משלימה ועוד...

מבנה ותפקוד הריאות

מבנה

מערכת הנשימה מורכבת ממספר איברים, כאשר המרכזי שבהם הוא ריאות האדם שבהן מתבצע החלק הקשור בחילוף הגזים של גוף האדם.

קנה הנשימה המוביל אוויר אל הריאות פתוח באופן תמידי ופתחו העליון נסגר אך ורק כאשר מזון נבלע בפה ועובר לוושט. קנה הנשימה מצופה בטבעות סחוס ששומרות עליו פתוח ומייצבות אותו גם כאשר מופעל עליו לחץ.

לאורך הדפנות הפנימיות של הקנה נמצאים תאים בעלי ריסים הזהים לאלו שנמצאים ברירית האף. הריסים נעים בתנועה גלית כלפי מעלה ודוחפים שאריות של הריר העמוס בחלקיקים לעבר הלוע ושם הן נבלעות. בכך ישנו סיוע נוסף בסינון האוויר בדרך לריאות, דבר זה מהווה מנגנון סינון בדרך לריאות וכן חלק ממערך ההגנה הראשוני על הגוף ממחלות ומזיהומים.

בהמשך, הקנה מסתעף לשני צינורות הנקראים סמפונות. כל סמפון מסתעף בקצהו לצינורות הממשיכים להסתעף עוד ועוד לסמפונות ההולכים וקטנים. הסמפונות הקטנים ביותר מסתעפים בקצותיהם ונגמרים בהתרחבויות דמויות שקיקים קטנטנים וכדוריים. רקמתה של ריאה ממוצעת בנויה מ-300 מיליון שקיקים שכאלה המחוברים כמו אשכולות ענבים לקצות הצינורות. כל שקיק שכזה נקרא נאדית.

שטח הפנים של הנאדיות שדרכו מתבצע חילוף הגזים הוא גדול מאוד ביחס לנפח הגוף.שטח נימי הדם המקיפים את הנאדיות אף הוא גדול מאוד. הגזים עוברים דרך דופן הנאדיות ודרך דופן נים הדם אל הדם וממנו (מרחק דיפוזיה של 0.1-0.2 מיקרון).

כ- 5 ליטר דם עוברים דרך הנימים בריאות בדקה. אל הריאות נכנס דם עני בחמצן ועשיר בפחמן דו חמצני דרך עורק הריאה ואילו הדם היוצא מהן בורידי הריאה עשיר בחמצן ועני בפחמן דו- חמצני.
 
 

מערכת הנשימה היא חלק ממערך בגוף הקרוי מחזור הדם הקטן.

מחזור הדם הקטן

במחזור הדם הקטן שנקרא גם המחזור הריאתי, הדם זורם מהחדר הימני, אל הריאות ומשם אל העלייה השמאלית. הפד"ח משתחרר מהדם דרך הריאות תוך כדי קליטת החמצן דרך דפנות נאדיות הריאה הקטנטנות. תפקיד מחזור הדם הקטן הוא להעשיר את הדם בחמצן ולהיפטר מהפד"ח. בעורקי המחזור הקטן זורם דם המכיל כמות חמצן קטנה הקשורה להמוגלובין.

במחזור הדם הקטן, מוזרם מהלב לריאות דם דל חמצן שחזר מרקמות הגוף לצד הימני של הלב, בלחץ נמוך יחסית למחזור הגדול. בריאות עובר הדם חילוף גזים, כך שחוזר מהן דם מחומצן לצד השמאלי של הלב. נתמצת את המתרחש במחזור הדם הקטן באופן זה.

עורק הריאה המוביל דם דל חמצן יוצא מהחדר הימני, מתפצל לשתי הריאות, ובכל ריאה נמשכת ההסתעפות לעורקים, עורקיקים ונימים רבים. שטח הפנים של נאדיות הריאה הוא עצום, וכך גם זה של נימי הדם ה"עוטפים" אותן. כל נאדית ריאה "יושבת" בתוך "סלסלת" נימי דם, ונעשה שם חילוף הגזים" מהאוויר שבנאדיות הריאה מפעפע חמצן לדם שבנימים, ומהדם מפעפע פחמן דו חמצני לנאדיות הריאה, לפי מפל הריכוזים. כך "מתחדש מלאי החמצן" שבדם ומתקבל דם מחומצן, שחוזר ללב ב4 ורידי ריאה (2 מכל ריאה), המתחברים לעליה השמאלית, ושוב מתחיל המחזור הגדול הבא.

התאמת מעבר הדם בריאות לאוורור: עורק הריאה  מלווה את דרכי הנשימה ומסתעף עמן. העיקרון הפיזיולוגי של ההתאמה בין האוורור למעבר הדם משתקף אפוא ביחסים האנטומיים שבין כלי הדם לסימפונות. ורידי הריאה אינם עוקבים אחרי דרכי הנשימה. הם ממוקמים במחיצות שברקמת החיבור, ומקבלים דם מיחידות ריאה רבות. ורידי הריאה מתחברים לעלייה השמאלית.

עורקי הריאה וורידיה גמישים ודקי דופן, והם מכילים כ- 10% (500 מ"ל) מנפח הדם הכולל בגוף (5 ליטר).

מחזור הריאה מאופיין בדר"כ בלחץ נמוך ובהתנגדות נמוכה; למרות זאת, עורקיו הקטנים הם שריריים ומסוגלים לווסת את קוטרם ובכך לשנות את התנגדותם לזרימת הדם.

הנימים בריאה: נימי הריאה יוצרים רשת צפופה ורצופה ע"פ כמה נאדיות. כאשר הנימים מלאים דם, מרבית שטח הפנים (70%-80%) של דפנות הנאדיות חופף לפני השטח של תאי הדם האדומים.

באדם נח, נפח הדם האפקטיבי בנימים הוא כ70 מ"ל, וזאת אף על פי שנפחם המרבי באדם בוגר עשוי להיות 200 מ"ל בקירוב. אפשר להגדיל את נפח הנימים באמצעות פתיחת מקטעי נימים דחוסים או סגורים. תהליך כזה מתרחש דרך קבע בעת פעילות גופנית, עם הגברת תפוקת הלב. הנימים יכולים גם להתרחב משגדל הלחץ בתוכם. נפח הדם בנימים בכל רגע שווה בערך לנפח הפעימה של החדר הימני. פירוש הדבר שתא דם אדום ממוצע שוהה בנים דיי זמן (0.8 שניות) כדי שתחלופת הפד"ח והחמצן בדיפוזיה תגיע לשיווי משקל בין שני עברי הגבול הדק שבין הנים לנאדית.

 

תפקוד הריאות

הנשימה מורכבת משני שלבים עיקריים - שאיפה ונשיפה.

כניסתו ויציאתו של אוויר לריאות מתבסס על שינוי לחצים בחלל בית החזה במהלך שלבים אלה, תופעה המוסברת ע"י חוקי הגזים של בויל מריוט (הראשון בהם קובע כי נפח כפול לחץ שווה לקבוע ערך 1 בהתאם לטמפרטורה,קרוי גם משוואת הגז האידיאלי).

בין הריאות לבית החזה עצמו חוצץ קרום כפול הנקרא פלואורה (בעברית צדר), שאחד מצדדיו דבוק לריאות (משטח הקרביים) והשני לבית החזה(המשטח הפריאטלי). ביניהם מצוי נוזל פלואורלי שמאפשר תנועה יחסית עליה. ללא אותו קרום הריאות לא היו יכולות הריאות להימשך אחר הצלעות. הנפח הכללי של הריאות משתנה עם גודל הגוף אולם הינו בסביבות של 6 ליטר לגבר מבוגר. נפח הגז שנשאר בריאה בסוף נשימה רגילה הינו נפח הקיבול השאריתי שכולל 2.5 ליטר לאדם מבוגר. הנפח השאריתי מהווה באופן נורמלי 20-25% מתוך הנפח הכולל של הריאה ומושפע מעט משינויים. נפח זה עלול לגדול לשיעור של 40% מתוך הנפח הכולל כאשר לחץ אלסטיות הריאה קטן עם הגיל או כאשר קיימות הפרעות כרוניות בדרכי הנשימה. נפח הגז לאחר נשיפה רגילה היינו חשוב משתי סיבות:

הוא משמש כבולם בין האוורור האלוואולי והחלפת הגז על פני שטח הריאה.

הוא מכיל כשליש ממלאי החמצן שבגוף.

כאשר אדם נושם אוויר נפח זה של החמצן הוא כ- 400 מ"ל. כאשר אדם נושם 100% חמצן הנפח עלול לגדול עד כדי 2.3 ליטר .

פעולת הנשימה היא פעולה ריתמית של שרירי הנשימה הגורמים להתפשטות בית החזה. על שרירי הנשימה להתגבר על ההתנגדות האלסטית של הרקמות ושל דרכי הנשימה לזרימת אוויר דרכם. הריאות ודופן החזה ניתן להשוותם לבלון אלסטי הנמצא בתוך קופסה בעלת מסגרת קשיחה ודפנות אלסטיות. הבלון דבוק לדפנות הקופסה. הקפיציות האלסטית של הבלון מושכת  את דפנות הקופסה פנימה , כך שהדפנות נמתחות ונפח הגז בבלון והקופסה יורד. כאשר הנפח קטן יש ירידה בלחץ הקפיצי שנוצר ע"י הבלון מצד אחד ועליה של הלחץ על הדפנות מצד שני. במצב זה מקבלים שני כוחות מנוגדים שווים.  
שאיפה
- הסרעפת מתכווצת ויורדת כלפי מטה לעבר הבטן. התכווצות השרירים שבין הצלעות גורמת לצלעות להתרומם בכיוון מעלה והחוצה. כתוצאה משתי פעולות אלו מתרחב בית החזה והריאות נמשכות בעקבות הדפנות ומתרחבות גם הן. בעקבות העלייה בנפח הריאות, חלה ירידה בלחץ האוויר בריאות ואוויר זורם מהחוץ אל תוך הריאות.

נשיפה - מיד לאחר השאיפה, הסרעפת מתרפה ומתרוממת כלפי מעלה. השרירים שבין הצלעות מתרפים, הצלעות יורדות, חלל בית החזה מצטמצם והריאות שבות לנפחן הקודם. בשל ירידת נפח הריאות גדל לחץ האוויר בתוכן והאוויר זורם החוצה מן הריאות.

בתהליך הנשימה (שאיפה ונשימה), לא כל נפח הריאות משתנה. ישנו נפח מסוים שלא מתחלף.

 

הנשימה מתקיימת באופן סדיר בדרך בלתי רצונית, אך האדם מסוגל "להשתלט" על התהליך ולבצע נשימה באופן מודע ורצוני (פעולה שעשויה לגרום לתוצאה הקרויה "אוורור יתר" עקב נשימה לא נכונה ומביאה להתעלפות זמנית) כאשר המנגנון המפקח והמשפיע על התהליך הוא גזע המוח המקבל מידע באמצעות תאי חישה הרגישים לריכוז הפחמן הדו חמצני בדם.

קצב ועומק הנשימה תלויים במאמץ שהגוף נדרש לבצע, במילים אחרות בריכוז O2  ו-2 CO ברקמות ובדם.

פעולת הנשימה בגוף מווסתת בעיקר על ידי רמת הפחמן הדו חמצני בדם ובין היתר על ידי בדיקות אחרות שהגוף מקיים. ככל שרמת הפחמן הדו חמצני בגוף עולה כך צריכת החמצן עולה, נשלח מסר למוח להגביר את קצב הנשימה, ולהפך, ככל שרמת הפחמן דו חמצני בגוף ירודה קצב הנשימה קטן יותר.

 

מכניקת הריאות

היענות דופן החזה

קשה להגדיר את הכוחות הפועלים על דופן החזה כאשר התנועות הנוצרות ע"י הפעילות של שרירי הנשימה המהווים חלק אינטגרלי של דופן החזה. לכן היענות דופן החזה נמדדת כאשר שרירי הנשימה מצויים במנוחה או משותקים.

אצל אדם מבוגר ההיענות הנורמלית הינה 200 מ"ל/ס"מ מים. ובמילים אחרות התוספות בשינוי לחץ של 1 ס"מ מים יגרום נפח החזה בשיעור של 200 מ"ל.

ישנם שינויים בהיענות דופן החזה ומקורם בשינוי מצב הגוף. משקל תכולת הבטן נתמך ע"י חגורת הירכיים והלחץ הנובע עובר לעמוד השדרה ודפנות הבטן. בסוף נשיפה רגילה קיימת פעילות שרירים קטנה בסרעפת והלחץ שמתחת לכיפת הסרעפת כמעט שווה ללחץ האטמוספרי. במצב אופקי קיימת ירידה בנפח הנשיפה הרזרבי ומכך עלול להיגרם עיוות לשריר הבטן,  להתמתחות המעיים או להשמנה. בנוסף חלק גדול מדרכי הנשימה עלולים להיסתם מה שנקרא היפוקסמיה עורקית.

 

היענות הריאה (Compliance)

התכונה האלסטית של הריאה ע"י מתח הפנים שכבת הנוזל האלוואולי וע"י האלסטיות של רקמות הריאה עצמן. שני המרכיבים שווים בגודלם. בדומה לדופן החזה, האלסטיות של הריאה פרופורציונלית לשינוי הנפח בתחום של נפח נשימה נורמלי.

ישנם שינויים בהיענות הריאה שינויים שנובעים בדרך כלל עקב השתנות נפח הריאה. הדבר מתרחש עקב ירידה אבסולוטית בנפח של רקמות או בירידה של מספר יחידות ריאה פונקציונליות. היענות הריאה עולה עם הגיל. איבוד האלסטיות משפיע על קוטר דרכי הנשימה שבתוך החזה.

 

התנגדות (Resistance)

תנגודת הסימפונות נמדדת ע"י היחס שבין הכוח המניע את הזרימה לזרימת אוויר.

הכוח המניע הינו מפל לחצים שווים הלחץ הבועתי ללחץ הפה, תנגודת הסימפונות מתבטאת בס"מ מים\ליטר\שנייה. הבדיקה מתבצעת בעזרת הפלטיסמוגרף. הלחץ הבועתי שווה ללחץ בפה בעת סגירת השסתום וכאשר החולה ממשיך לנשום כנגד השסתום הסגור רושם הפלטיסמוגרף את תנודות בית החזה.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל activia99 אלא אם צויין אחרת