00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צליל מכוון

לאחר עשר שנים

לפני עשר שנים, בדצמבר 1999, גרת במקום הכי טוב בעיר, ברחוב שמוביל לים, דקה מחנות הספרים,  בדירה שכורה,מוקפת עצים. כל בתי הקפה הטובים במרחק הליכה, החיסרון היחיד היה 46 המדרגות שהובילו לדירתך.
מאחורי הבית - גינה קטנה, תמיד ריקה. לא מזמינה.
אבל יכולת לבהות שעות בצמרות העצים בחלון.
 
את זוכרת את עצמך יושבת שעות במרפסת המטבח, הילדה במנשא, על שולחן האוכל, היית מניחה אותה עם הפנים לעצים ולשמיים, היית חותכת ירקות לפסטה הקבועה שלך, ברוקולי אפונה ושעועית ירוקה.
מסננת כחולה גדולה על השולחן , מלאה בתרמילי שעועית פריכים, ותינוקת במנשא. וזהבה בן שרה בלי הפסקה מהמרפסת הסמוכה את "געגועים לחיבוקים חמים". ובעלך בעבודה, תמיד בעבודה.


 
את בחופשת לידה, נאבקת בגוף שלך, מנסה נואשות לחזור לגוף שלפני הלידה בעזרת קלטת הוידאו של סינדי קרופורד.
בודדה להחריד, הזמן מטפטף לאיטו בין 20 דקות של בייבי מוצרט לשנת צהריים, להתקף גזים של הילדה שנמשך שלוש שעות בדיוק, שלוש שעות שבהן את מצמידה אותה אלייך ושרה לה מבעד לדמעות, לא מסוגלת לשאת את הכאב שלה. הזמן מטפטף בין הנקה להנקה.
 
החברות עוזבות את העיר, מי לישוב נידח ומי לעיר שינה למשפחות בלבד.
נשארתם המוהיקנים האחרונים בתל-אביב.
מדי פעם חברתך הרווקה הילה  באה לבקר, אתן יורדות לבית הקפה השכונתי, ושם את פורקת כל עול, מעשנת וצוחקת צחוק פרוע, מהבטן, צחוק של בנות,  מקשיבה לסיפורי הזיונים של חברה שלך. כבר שכחת מה זה סקס ומה עושים איתו.
עם הילה הזמן טס, הילדה רעבה, אתן עדיין בבית הקפה, שעת ההנקה כבר חלפה. באימה את מבינה שבפעם הראשונה מאז הלידה שכחת את השעון המתקתק בראשך ומחלק את היום למקטעים של שפיות. שני כתמים רטובים מופיעים על הטישירט שלך. אין לך ברירה. את מניקה אותה בייסורים , בידיים רועדות, אמנם הכל מוסתר אבל את מרגישה חשופה לגמרי.
הילה מהופנטת, לוטשת עיניים, הילדה יונקת בלהיטות, בכלל לא אכפת לה שהיא בבית קפה הומה אדם ושאמא שלה סמוקה מבושה. 
ההנקה הזו לעיני כל הייתה חד פעמית.
רגע של חופש שלא ציין כלום, אולי רק הדגיש את הכבלים הקבועים שלך.
 
את אוהבת את התינוקת שלך,
את אוהבת את הבית שלך.
ואת אומללה מנשוא.
 
עשר שנים אחרי, את מניקה לעיני כל ללא שום מעצורים.
את כותבת.
כותבת את התשוקות שלך
את הפחדים שלך
לא מזיז לך כתמים על החולצה, וגם אם פטמה נחשפת זה לא אסון כל כך נורא.
את כותבת ומציירת, כבר אין שעון מנטלי שאת חיה לפיו.
את מקשיבה לגוף שלך. מתעוררת בעקבותיו, עושה את מה שהוא דורש ממך.
העבודה שלך מהווה חלק קטן מחייך.
את כבר לא גרה במרכז העיר, תוהה לעתים קרובות האם ההחלטה הייתה נכונה.
נותנת לירקון להחליט.
כן. כאן היית צריכה לחיות
זה המקום שלך, תמיד היה.


הילדונת כבר בת עשר, בשלבים התחלתיים של המעבר מילדה לנערה, קסם טהור שאת מביטה בו בהשתאות,  חוששת להפר אותו במגע גס.
לפני עשר שנים הייתם שלושה אנשים שחיים בבית אחד. היום אתם משפחה. הילדונת חיברה אתכם בקורים של משי, הידקה אותכם לתא משפחתי אחד, לפעמים שרוט לפעמים יגע, אבל אחד.

ואת נמצאת בדיוק איפה שאת רוצה להיות, עם חמישה קילו יותר.
יותר ביטחון עצמי, יותר אהבה לתת לעולם ולעצמך.
 
ותודה לבצלאל על ההשראה.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

131 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הר הקסמים אלא אם צויין אחרת